יומני החצויים *תרגום*

היא חייכה בצורה ששמחה אותי שאני לא הענק.

"תראה. אם אתה יכול לגנוב את הקאדוקס בזמן שהוא מוסח, זה יהיה נהדר".

"עוד משהו?", שאלתי, "אולי תרצה צ'יפס ושתייה?"

"שתוק, פרסי".

"מוות!" קאקוס הסתער במדרגות ועלה לחלק הגבוה.

הוא הבחין בנו והתכופף בנחישות איטית וקודרת.

אנבת' רצה. היא הגיעה למנוף וקפצה על צדה של המעקה, מטפסת על זרוע המתכת כאילו היה ענף עץ.

היא נעלמה מהעין. הרמתי את חרבי ופניתי אל הענק.

חלוק הקטיפה האדום שלו היה מכוסה. הוא איבד את נעלי הבית שלו.

שיערו הג'ינג'י מטויח לראשו כמו כובע מקלחת שמנוני.

הוא כיוון את הבוזוקה הזוהרת שלו.

"ג'ורג', מרתה," התקשרתי וקיוויתי שהם ישמעו אותי. "אנא שנו ממצב לייזר."

אנחנו מנסים, יקירי! מרתה אמרה.

כואבת לי הבטן, אמר ג'ורג'. אני חושב שהוא הרס את הבטן שלי.

התרממתי לאט לאורך פסי הרכבה, והתקדמתי לעבר המנוף.

קאקוס הלך אחרי. עכשיו, אחרי שהוא לכד אותי, הוא לא מיהר להרוג אותי.

הוא עצר במרחק של מטר וחצי, ממש מעבר לצל וו המנוף.

ניסיתי להסתכל בפינה ולהיבהל. זה לא היה קשה.

"אז," נהם קאקוס. "מילים אחרונות?"

"עזרה," אמרתי. "ייקס. אאוץ. מה שלומם? אה, והרמס הוא איש מכירות טוב ממך".

"די!" קאקוס כיוון את הקאדוקס. המנוף לא זז.

אפילו אם אנבת' תוכל להתחיל בזה, תהיתי איך היא יכולה לראות את היעד שלה מלמטה.

כנראה הייתי צריך לחשוב על זה מוקדם יותר.

קאקוס לחץ על ההדק, ופתאום הקדוסוס שינה צורה.

הענק ניסה לחסל אותי עם מכונת החלקה של כרטיסי אשראי, אבל הדבר היחיד שיצא היה קבלה של הנייר.

הו כן! ג'ורג' צעק במוחי.

אחד לנחשים! "מטה טיפש!" קאקוס השליך את הקאדאוס בגועל, וזה היה הרגע שחיכיתי לו.

העפתי את עצמי קדימה, חטפתי את המטה והתגלגלתי מתחת לרגלי הענק.

כשקמתי על רגלי, שיני רעדו. קאקוס היה בגבו למנוף.

זרועו הייתה ממש מאחוריו, הטופר ממוקם בצורה מושלמת מעל ראשו.

לרוע המזל, המנוף עדיין לא זז. וקאקוס עדיין רצה להרוג אותי.

"כיבית את האש שלי עם הביוב המקולל הזה," הוא נהם.

"עכשיו אתה גונב את המטה שלי." "מה שגנבת בטעות," אמרתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא