דאדלי פוטר 2.0

החלטתי בסוף לוותר על קטע נוסף בסמטת דיאגון. הנה לכם!

"ואז כשהוא נתן לי את השרביט האחרון, זה פתאום העלה ניצוצות וגרם לי להרגיש כזה חום בגוף. זה היה מגניב הארי, היית חייב לראות את זה!" דאדלי עמד על הכורסא המרופדת בסלון ביתם של הדרסלים, וסיפר להארי בהתלהבות את מאורעותיו בסמטת דיאגון.
"זה נשמע כמו הדבר הכי מדהים, מרגש ומקסים שקיים," ענה הארי בקול נטול רגש. "כמה חבל שפיספסתי את זה!"
דאדלי, שלו בדרך כלל נדרש זמן מה כדי לזהות את הציניות שבקולו של בן דודו, חייך והביט בו.
"סוף סוף אתה מבין אותי הארי," הוא אמר, שהה מעט, ואז הוסיף. "רגע, זה היה בציניות?"

דאדלי מיהר לשלוח את אוח הוירג'יניה שלו, קרקר, לאישור של הגעה להוגוורטס ברגע שחזרו הביתה. הוא קשר את המכתב לרגלו, וקיווה מאוד שאוחים מבינים אנגלית* כשהסביר לו בפירוט האפשרי לאן הוא אמור לעוף.
קרקר יצא לדרכו ולדאדלי נותר לחכות.
"אתה יודע דאדלי, ניסיתי לעצור אותם," אמר הארי, והניח את הספר שלו, אירועים היסטוריים בשנת 1876 על שולחן הסלון הנמוך לידו.  "מי שהפסיכים האלה לא יהיו, הם ניסו בכל הכוח לגרום לך להאמין באמת לכל השטויות האלה."
"אלה לא שטויות!" נהם דאדלי. "אני ראיתי את השרביטים האלה בעצמי! וגם ראיתי שם קוסמים מפעילים קסמים ממש מגניבים!"
הארי נאנח.
"אז אני מבין שגם בתפאורה והניצבים הם השקיעו מאוד," הוא סבר. "וכנראה שהם ששכרו אדם שמקצועי באחיזת עיניים. דאדלי, זה לא סוד שלא ממש אוהבים אותך. ואני יודע שמישהו ניסה לסדר אותך. אבל לי נמאס להתעסק עם זה," הארי הישיר את מבטו אל בן דודו, ופיו התעקל לחיוך מעוות. "אל תגיד לי שלא הזהרתי אותך, דאדלי. כי כשאתה תחזור הביתה אחרי שגילית שכל זה היה תעלול ממש אכזרי, אני לא ארחם עליך. אני אצחק לך בפרצוף, דאדלי. בפרצוף!"
הארי היטה את ראשו והחל לצחוק בקול.
דאדלי הזעיף את פניו, אבל צל של חשש החל לנבוט בראשו.
מה אם באמת כולם עובדים עליי? מה אם הכול שם באמת היה רק אחיזת עיניים?
לא, דאדלי ניער את ראשו בביטול.
"זה לא תכסיס," הוא קבע נחרצות. "אני ראיתי את זה במו עיניי, והייתי מבדיל בין אחיזת עיניים לבין קסם אמיתי."
"כן," העיר הארי בגיחוך, והרים את ספרו עב הכרס מהשולחן כדי לשוב לקרוא אותו. "כמו יכולת ההבחנה החדה שלך בין משפט רגיל לעוקצנות."

"זה פה," הכריז דוד ג'יימס, והביט בדאדלי בחיוך חם.
הם עמדו בתחנת הרכבת קינגס קרוס, בני הזוג ואחיינם, בין שני עמודים המפרידים בין רציף תשע לרציף עשר.
"הוא אמר לנו שצריך פשוט לרוץ ישר אל הקיר בין שני הרציף, וככה נופיע בצד השני," הסבירה דודה לילי לדאדלי.
"אתם בטוחים?" שאל דאדלי.
כבר עברו חודשיים מאז האזהרה של הארי לבן דודו, והמילים עוד הידהדו בראשו של דאדלי.
כי כשאתה תחזור הביתה אחרי שגילית שכל זה היה תעלול ממש אכזרי, אני לא ארחם עליך...
האם דאדלי באמת היה יכול לסמוך על עצמו שמה שראה אכן היה אמיתי.
בטח שאני יכול, ענה חזרה דאדלי לספק שהצטבר במוחו עם חלוף הזמן. וגם, אם הדודים שלי ראו את זה והאמינו שהכול אמיתי, למה שהוא לא יאמין?
אבל זה היה שונה. הוא ידע שאנשים נוטים להאמין בקלות למה שנוח ומסתדר להם.
ודברים כמו קסם מאוד הסתדרו בראשם הפתוח ורחב האופקים של דודיו, על אף היותם מוגלגים.
מה אם הם פיספסו את זה כמוהו?
"דאדלוש, הכול בסדר?" שאלה דודה לילי.
"אממ... בטח," שיקר דאדלי. "אז, שנרוץ לרציף?"
דאדלי היטיב את האחיזה במזוודה שלו ובכלוב הגדול שבו שהה קרקר ונימנם.
אוח הוירג'יניה שלו חזר ימים ספורים לאחר שיצא לדרכו, ואישר לדאדלי שהוא אכן מבין אנגלית.
סמיילי, נחש המחמד של דאדלי, סיפר לו שהוא ירגיש הרבה יותר בטוח בתוך המזוודה שלו כשהם יצאו. דאדלי לא הבין מדוע עד שנזכר במספר הפעמים שבהם קרקר ניסה להפוך את סמיילי לארוחה הבאה שלו. פתאום הייתה לו הרגשה לא טובה לגבי העובדה ששתי חיות המחמד שלו משחקות בתפקידי טורף-נטרף.
דאדלי החל לגלגל את המזוודה שלו, והתקדם בצעדים מהירים אל החומה שנראתה מוצקה לחלוטין.
שני דודיו צעדו לצידו ונראו נרגשים.
הם היו כעת במרחק שלושה מטרים מהחומה.
דאדלי האיץ את קצבו, והתקדם מהר יותר ויותר אל החומה.
שני מטרים נשארו.
"הנה זה בא!" לחשה דודה לילי בהתרגשות.
מטר אחד!
דאדלי עצם את עיניו ורץ אל החומה בכל הכוח, בטוח כעת לחלוטין שבשנייה הבאה הוא יהיה שרוע על הרצפה עם קרקר לרגליו, ושני דודיו על הברכיים לצידו.
הוא כמעט בעיני רוחו את הפקיד המבולבל שייגש אליהם וישאל איך ייתכן שהם לא ראו את קיר הלבנים שמולם.
אבל דבר מזה לא קרה.
דאדלי פקח את עיניו בזהירות. הוא כבר לא היה בקינגס קרוס. הוא בצידו השני של קיר הלבנים, ברציף חדש, הומה ילדים והוריהם.
דאדלי סובב את ראשו והביט בחיוך רחב בשלט שהכריז: רציף תשע ושלושה רבעים.
"יש! דודה לילי! דוד ג'יימס! הצלחנו! זה עבד! עברנו את-" דאדלי הביט הצידה אל דודו ודודתו, אבל אילו לא עמדו משני צדדיו.
לקח לו מספר שניות להבין שרק הוא עבר דרך קיר הלבנים אל הרציף של הקוסמים.
כנראה שהיה קסם שמנע ממוגלגים לעבור דרכו.
דאדלי העלה את המזוודה והכלוב אל הרכבת, והתקדם במסדרון הצפוף.
בדרכו למצוא תא פנוי, הוא שמע קטעי שיחות בין תלמידים נרגשים בתאים המלאים.
"—ראשונה שאתה ברציף? לי יש אחים גדולים אז הייתי פה כשהם —"
"—צפרדעי שוקולד בעגלת הממתקים. אני מקווה שיצא לי את ארמנדו דיפט..."
"—שמעתי שסלית'רין זה בית שלא כדאי להיות בו כי יוצאים משם רק קוסמי—"
דאדלי נדחק בין שני תלמידים והצליח להשתחל אל דלת תא חצי-פתוחה.
ילד אחד התיישב במושב שליד החלון והביט דרכו שקוע במחשבות.
"היי, זה בסדר ש-" התחיל דאדלי.
הילד הפנה את ראשו והביט בדאדלי בהפתעה.
"אה בטח, שב," ענה הילד בקול דק.
דאדלי תחב את המזוודה  והכלוב אל מדף המטען שמעל המושבים והתיישב מול הילד.
פניו של הילד נראו כאילו יצאו מתוך מיצג של עיגולים מושלמים בהרצאה על מתמטיקה.
"איך קוראים לך?" שאל דאדלי.
"אני נוויל לונגבוטום," ענה עגול הפנים בביישנות.
"נוויל, אוקיי. לי קוראים דאדלי פוטר."
"פוטר?" עיניו של נוויל שוב התרחבו בהפתעה. "אתה הילד ההוא שהביס את וולדמורט?"
דאדלי הינהן.
"אני לא זוכר הרבה מזה, אבל הדודים שלי סיפרו לי," אמר.
"אני מצטער על ההורים שלך," נוויל הפנה את מבטו.
דלת התא נפתחה.
נער מנומש עם שיער ג'ינג'י הציץ מהמסדרון.
"אתה יכול להיכנס," אישר דאדלי.
הג'ינג'י נכנס בהססנות קלה והעמיס את מזוודתו על מדף המטען.
"דיברתם על משהו מיוחד?" הוא אמר בשקט, והתיישב ליד נוויל.
"הוא סיפר הרגע שהוא דאדלי פוטר!" צייץ נוויל בהתרגשות.
"דאדלי פוטר?" דאדלי הבין שהוא ייאלץ להתרגל למבטים מופתעים סביבו.
דאדלי הינהן.
"וה... צלקת," הג'ינג'י בחן את מצחו של דאדלי בסקרנות.
דאדלי הסיט קווצת שיער ממצחו, וחשף צלקת בצורת מכת ברק.
"זה ממש מגניב!" אמר הג'ינג'י בהתלהבות. "אה, סליחה – כמובן. לא הצגתי את עצמי. קוראים לי רון וויזלי."
"נעים מאוד, רון," דאדלי הושיט לרון יד בגודל של מחבת בינונית ללחיצה.
רון וויזלי לחץ את ידו.

*כן, הפאנפיק הזה בעברית. אבל זה לא סותר את העובדה שדאדלי הוא דובר אנגלית.

אפס תגובות ואני ממשיך. במילים אחרות, תגיבו אם מתחשק לכם. אני אמשיך בכל מקרה. (;

אגב, שלא תחשבו שאני סתם מחרטט דברים, אני גם משקיע. לדוגמה, בדקתי מה התזונה של אוח וירג'יניה, ונחשים נכללים בה.

וגם השתמשתי בלוח השנה של 1991 (השנה שבה הספר "הארי פוטר ואבן החכמים" מתרחש) ובדקתי איך הכול יסתדר עם ימי השבוע...

הפרק הקודם		הפרק הבא