ציידי הצללים בהוגוורטס אבן החכמים *גמור*

כעבור כמה שבועות בהוגוורטס קליירי וג'ייס התחילו להתרגל לשגרת לימודים והם סוף כל סוף הצליחו להגיע לשיעורים בלי ללכת לאיבוד ולהיכנס לכיתה שניה מתנשמים ומתנשפים.

הם כבר הכירו את כל המורים והמורות. קליירי צדקה כשהיא נחשה שפרופסור מקונגל קשוחה. היא באמת קשוחה, מאד אפילו. היא מלמדת שינויי צורה. וקליירי, ג'ייס, רון והארי כבר הצליחו לפתח טינה להרמיוני גריינג'ר, כל פעם שהיא הכריזה, “עשיתי עשרים חיפושיות מהכפתורים, פרופסור מקונגל. מהם השיעורי בית?”

ובכללי, הרמיוני גריינג'ר הייתה טובה בכל המקצועות, מה שהגביר את הטינה שקליירי חשה כלפיה.

"אתם יודעים שהיא קראה את כל הספריי לימוד בעל פה כל החופש?” אמר רון כשהם מיהרו למרתפים לחדר השקויים הראשון. “לפני שאתם התיישבתם בתא שלנו ברכבת היא הופיעה פתאום ואמרה לנו את זה. ועוד היא בת של מוגלגים!”

"טוב, שום דבר לא יפתיע אותי עליה,” אמר ג'ייס.

"אז איך המורה לשיקויים?” מהרה קליירי לשאול. היא חששה שהרמיוני תשמע אותם.

"אוו, זה סנייפ,” אמר רון בתיעוב. “הוא ראש הבית של סלית'רין ותמיד הוא מעדיף אותם על פני כולם.”

"טוב אז כנראה מתברר שישעורי בית כפולים בשינויי צורה זה לא הדבר הכי נוראי שיהיה לנו היום,” אמר ג'ייס בהשלמה.

הם פנו להיכנס למרתפים אבל רגע לפני שנכנסו קליירי ראתה צללית של נער עומדת בסוף המסדרון החשוך ומשקיפה אליהם. היא מצמצה בבהלה ומיהרה להיכנס.

מתברר שרון צדק בהחלט, סנייפ היא חתיכת קוץ סנוב מעצבן שתיעב את כולם.

בתחילת השיעור כשהוא קרא שמות והגיע לשמו של ג'ייס אז הוא קצת התעכב.

"ג'ונתן ווילנד,” הוא אמר בקול קר. ג'ייס הקשיח את פניו והרים את ידו. קליירי ידעה עד כמה הוא הוא שונא שקוראים לו בשם הזה. גם היא שנאה את זה. זה הזכיר להם את ג'ונת'ן, אח שלה, בעל דם השדים שנעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

"ג'נת'ן ווילנד, המלאך הקטן,” הוא אמר בחיוך מסתלסל. ג'ייס קפא על מקומו והביט בו בהלם. הלב של קליירי החל להלום בחוזקה. היא קמצה את ידיה לאגרופים ונשכה את שפתיה בחוזקה. “מה קרה?” הוא שאל וחיוכו התרחב. “הזכרתי לך משהו?”

"לא, ממש לא,” מלמל ג'ייס והתיישב על מקומו.

על שמו של רון הוא לא התעכב כל כך הרבה. אבל כשהוא הגיע לשמו של של הארי אז הוא אמר. “הארי פוטר, הידוען החדש שלנו.” ואז הוא החל להתקיף אותו בשאלות שקשורות לשיקויים. הארי המסכן לא ידע כלום ורק הרמיוני הרימה את ידה בעקשנות. בסופו של דבר הארי לא ידע כלום והוריד לגריפינדור עשרה נקודות.

אחרי הארי סנייפ הגיע לשם שלה. “קלירסה פייצ'יילד.”

"הוא יודע שאנחנו צייד צללים,” לחש ג'ייס לקליירי ורק היא שמעה אותו.

קליירי קמה על מקומה. “אוו, תראו מי זאת,” קרא סנייפ. “הגברת הנכבדת בכבודה ובעצמה. שמעתי שאת יודעת להילחם טוב, מה דעתך שתדגימי לנו כמה מהלכים?”

"אני אוכל להדגים,” קרא ג'ייס. עיניו הזהובות כמעט בערו. “עליך, פרופסור. מה אתה אומר?”

"אני אומר שתשב בחזרה, מלאך קטן ועשרים נקודות יורדות ממגריפנדור על חוצפתך.”

ג'ייס התיישב בחזרה. לא מוריד לרגע את עיניו מסנייפ. גל של לחשושים עבר בכולם ורון הביט בג'ייס במבט כמעט מעריץ.

בסוף השיעור קליירי פנתה לצאת יחד עם כולם אבל ג'ייס משך בידה. “חכי. אני רוצה להבהיר לו כמה דברים.” הוא החווה בידו לעברו של סנייפ.

קליירי הנהנה בראשה. היא וג'ייס עשו את עצמם מסדרים את חפציהם עד שכולם יצאו החוצה ורק הם וסנייפ נשארו. הם ניגשו אליו.

"אז הבנתי שאתה יודע מי אנחנו.” אמר ג'ייס ללא מקדמות.

"ברור,” אמר סנייפ בלגלוג. “צייד צללים קטן ושחצן.”

"נכון,” הסכים ג'ייס. “זה בדיוק מה שאני ואני רוצה להבהיר לך משהו.” ג'ייס הוציא מהכיס את האסטלה שלו והפשיל את שרוולו. עיניו של סנייפ נפערו לרגע כשהרונות השחורות התגלו.

"אתה יכול עכשיו להוריד לגריפינדור מאתיים נקודות וזה פשוט לא יזיז לי,” אמר ג'ייס בקול קר. “אני וקליירי נמצאים פה רק בגלל שאנחנו חייבים. ותאמין לי אין לי שום בעיה לפרק אותך עכשיו בכמה שניות. אז תיקח את מה שאני אומר עכשיו באזהרה. אף אחד לא אמור לדעת שאנחנו ציידי צללים ואם אתה תתחיל לעשות בעיות אז אני יכול לדאוג לזה שאתה לא תעשה עוד בעיות בכלל! ואתה יכול לסמוך עלי שאני ידאג לזה!”

"בואי קליירי, סיימנו פה," הוא אמר בתקיפות ואחז את ידה של קליירי. רק אחרי שהם יצאו מהמרתפים קליירי הביטה בצדודיתו של ג'ייס. עיניו הזהובות עדיין בערו ופיו היה קפוץ. לראשונה קליירי חשה גאווה בכך שג'ייס הוא חבר שלה.

הם פנו לעלות במדרגות אבל כשדמות של ילדה עם שיער חום ונפוח עצרה אותם.

"על מה לעזעזל צעקתם על פרופסור סנייפ?” קראה המיוני בכעס.

היי חברה. אני עבדתי ממש קשה על הפרק הזה ואני ממש אשמח אם תגיבו. זה נורא קשה להמשיך לכתוב את הפאנפיק הזה כשאין שום תגובה.

הפרק הקודם		הפרק הבא