ג'יימס מאלפוי-פוטר

היי סליחה שלא עידכנתי הרבה זמן, לא הייתי מחוברת הרבה זמן מרוב עיסוקים.. היום בצום ניזכרתי שלא עידכנתי קיצור, לפניכם הפרק תודה לנבוט שביטאה ולכם שאתם קוראים, יכול להיות שיהיו עוד הפסקות כאלה מתנצלת מראש לא התכוונתי, שנה טובה ותהנו! (אגב הוא די קצר, סליחה)

הארי כבר היה חלוש. טומי הדביל הזה סיפר לו את כל סיפור חייו, תוך שהוא מדגים בגופו את המאורעות:
"ואז תפסתי אותו בצוואר ביד אחת וביד השניה נתתי לו אגרוף בצלעות, ככה:"
הארי חטף אגרוף בצלעות, עף לרצפה והשתנק. הוא ניסה להסדיר את נשימתו, הוא חייב.
הוא לא מוכן בשום אופן שטומי והבוס המזורגג שלו ישלטו בו. בהזדמנות הבאה שתהיה לו הוא יברח יחד עם דראקו, איפה שהוא לא יהיה.
הוא שמע מקודם את הקריאה של דראקו, ודיי הבין מה הולך פה. הוא הבין מי האיש שמאחורי הברדס, לוציוס מאלפוי המנוול הזה.
"אתה רוצה להגיד משהו?" טומי הביט בו מלמעלה.
הארי הרגיש כמו תינוק בעריסה.
"שחרר".
הארי הרגיש את עצמותיו מתרפות, הוא התיישב ונשען על הקיר.
"הבוס אמר שזה לא נחוץ שתהיה משותק כשדראקו לא פה, ולי משעמם, אז אולי תדבר איתי?".
פיו של טומי היה מלא בתפוחי אדמה, וטיפות של מיץ דלעת זלגו לו על הזקן.
"על מה אתה רוצה שנדבר?".
"על החיים, אתה יודע" הוא דחף עוד תפוח אדמה לפה "במה אתה עובד?"
להארי היה אסור לענות "יותר מעניין זה במה אתה עובד" הוא החזיר לטומי את השאלה, מתחמק.
"כן, גם אני חושב אתה סתם חנון עם משקפיים, אתה בטח איזה מורה לתולדות הקסם".
הארי נפגע קשות. הוא נראה חנון? הוא מורה לתולדות הקסם?.
הוא שנא את טומי יותר ויותר. בעצם, לא שונא, מתעב.
"אתה יודע למה אני פה אולי?".
"כן. הבוס רוצה איזה משהו שלך, והוא אומר לי שזה ישתלם לי לעזור לו. אז אני עוזר לו. אתה יודע, הוא די מסכן אין לו חברים, אני החבר הכי טוב שלו".
הארי הנהן בראשו באטיות. מי ירצה מבחירתו האישית להיות חבר של הנרקיסיסט הבלונדיני?
אבל איזה חפץ יש לו שלוציוס רוצה כל כך?.

הפרק הקודם		הפרק הבא