עולמות מתנגשים

"אלכס!! אלכס! אני חייבת את עזרתך דחוף! זה מקרה חירום!" צווחה כיפה אדומה בקול שהידהד במסדרונות הטירה הצבועים בזהב (כיפה החליטה לסייד את הקירות מחדש לפני שבועיים). "זה ממש, ממש, ממש לא סובל דיחוי!" צעקה מתוך חדרה.
כמה משרתים שעברו מחוץ לחדר החליפו מבטים ביאוש. הם ידעו מה ההגדרה של כיפה אדומה ל"לא סובל דיחוי". שתי שומרים עברו במסדרון חדרה ולא פנו אליו, משועממים, בדיוק כמו צמד המשרתות שפיטפטו איתם ואחזו יחד מגש ענק של עוגת שוקולד שנאכלה ממנה רק פרוסה וחצי. כיפה קראה לה עשרות אם לא מאות פעמים ביום. כעת תורה של הפיה הסנדקית לטפל בבעיותיה.
"אלכס, זה מקרה חרום!" צרחה בכל כוחה כיפה אדומה פעם נוספת.
כשאלכס שמעה את צעקתה של כיפה אדומה היא בדיוק דיברה עם צפרדי בחדר האוכל המפואר של הטירה. החדר שהיה מסוייד כסף (כיפה החליטה שכל חדר שהוא כפולה של שלוש היא תצבע בזהב) היה מעוטר בכדים חרס ענקיים עם ציורי פרחים עדינים שעלו הון, עומדים על קנים מעץ אלון משובח ופרחי מרגנית השדה ושושן צחור רעננים, שנראה שנקטפו רק הבוקר, סודרו בתוכם ועוטרו בסרטים לבנים בוהקים. תמונות שונות של כיפה אדומה כיסו את הקירות; תמונות שמן ופחם שמראות את כיפה נשנעת על המרפק ליד חלון גשום, מחזיקה בידה לפיד כחול וצבועה כחולה בכחול, כולל הטוגה שלבשה (התמונה דמתה דמיון מפתיע לפסל החירות), וציור אחד שנראה בדיוק כמו "הצעקה", בדמותה של כיפה. תמונות על בד קנבס ססגוניות, ממוסגרות ומעוטרות במסגרות מגולפות, שמראים את כיפה רצה בשדה פרחים, עומדת ליד צפרדי המחזיק קילשון בעוד שניהם לבושים בגדי כפר (העתק מדויק של "אמריקן גות'יק") ויושבת סביב שולחן האוכל באותו חדר בדיוק, מאחוריה אותה תמונה, שחוזרת על עצמה וחוזרת על עצמה.
אלכס וצפרדי ישבו על יד שולחן אוכל מאורך על כיסאות מרופדות בבד ירוק רך, הררים של אוכל בולעים את שולחנם, ואלכס ככל הנראה הייתה באמצע לספר לצפרדי משהו.
"...ואז הוא הלך," השלימה את דבריה באנחה והתעלמה מקריאותיה הדחופות של כיפה, שנעשו חזקות יותר מרגע לרגע.
"את יכולה לסגור את הדלת, בבקשה?" ביקש צפרדי בנימוס ממשרתת שעשתה את עצמה מנקה את כני הכדים הנוצצים, אך בדיעבד צוטתה לשיחתם. היא הזדרזה לסגור את הדלת וקולות צעקותיה של כיפה התעמעמו.
הוא נבר בצלחתו עמוסת הבשר בחיפוש אחר פרי או ירק כלשהו ועיניו התרכזו בזבוב שזמזם באוויר.
"היית מאמין, צפרדי? הוא פשוט עזב!" עינייה של אלכס היו נפוחות ואדומות, אבל לא נראו דמעות בפניה.
"רק רגע," צפרדי שלח את לשונו ותפס במהירות את הזבוב, ואז הקפיץ אותה פנימה ולעס.
אלכס לא יכלה להימנע מלעקם את אפה והמתינה עד שראתה את הגוש בצורת הזבוב גולש בגרונו הירוק של הצפרדע הענקית, וצפרדי בלע בקול קירקור.
"את צריכה לתת לו זמן לבד," אמר, כממשיך משפט שאמר קודם, ומזלגו המשיך לחטט בצלחת למרות הזבוב השמן שבלע.
המשרתת עברה לכן שעמד תחת ציור של כיפה בגיל צעיר, עם ברדס אדום לגופה, סל קלוע בידה, ושיער חום מסודר בצמות עם סרטים אדומים. היא הלכה בשביל בתוך יער עבות וחשוך, וצללים מפחידים עטפו אותה. כיפה הצעירה לא נראתה מפוחדת; בציורה היא נאבקה בזאב שהיה מצויר מכוער ומדובלל בעל עיניים אדומות, ונלחמה בו באמצעות ענף דוקר בהבעת אומץ.
המשרתת פלטה נחרה ופנתה לנקות את הכד הכתום.
"הוא עוד ירגע ויחזור," המשיך צפרדי ונבר עמוק יותר בתוך הצלעות עוף והבייקון שכיפה כל כך אוהבת.
"אלכס!" כיפה הגבירה את קולה שנשמע אפילו מבעד לדלת העבה.
אלכס ניקתה את זווית פיה במפית רקמה וחזרה לאכול את הסלט החצי אכול שלה.
"אם אתה אומר..." מילמלה בעגמומיות.
צפרדי הינהן בדעה מוסחת והתחיל לערום את הבשר שבצלחתו על צלחת אחרת, מלוכלכת, כדי שיהיה לו יותר פשוט למצוא משהו טעים לאכול.
"בינתיים, תקראי או תתאמני, ותכיני איזו תוכנית אימונים בקסם בשבילו, אני לא יודע איך בדיוק מלמדים קסם." ערמת האוכל על הצלחת המלוכלכת הלכה וגדלה, בעוד צפרדי מזינה בנדיבות.
"אם... תחפשי... עוד קצת... "
"מה?" שאלה אלכס בבילבול והמלזג עמוס הסלט שלה קפא בדרכו לפה.
"לא משנה," הפעם היה תורו של צפרדי להיות עגמומי.
אלכס הוציאה את השרביט שלה ולחשה משהו לכיוונו. כל האוכל שנותר על צלחתו הפך לסלט כמו שלה.
"מממ..." מילמלה אלכס. "התכוונתי ליצור לחם. טוב, שיהיה."
צפרדי התחיל לאכול.
"אתה יודע..." התחילה אלכס להגיד.
"אלכס, אני יודעת שאת שומעת אותי! תפסיקי להתעלם ממני!" צרחה כיפה ביתר שעט.
המשרתת עברה לכד אחר, שהיה ארוך עד כדי כך שלא היה צריך להיעמד על כן.
"מה התחלת להגיד?" שאל צפרדי את אלכס שנעצרה כשכיפה הגבירה את קולה.
"לא, לא משנה."
"עכשיו באמת,"
"לאחרונה... כל הקסם משובש."
המשרתת הפילה את האגרטל.
אלכס וצפרדי התכופפו ברפלקס אומטמטי למטה כדי למנוע מראשם להיפגע משברי החרס. המשרתת צרחה.
הקולות דממו. אלכס הרימה את ראשה.
המשרתת עמדה בהלם מול קן ריק, חתך מדמם על מצחה ורגליה קבורות עמוק בשברי חרס חדים.
אלכס קמה בבת אחת.
"את בסדר?" דהרה אליה.
"ל- לא," מילמלה האישה המבוהלת.
"אני אלך להביא משהו שיעצור את הדם," הזדרזה אלכס לומר.
צפרדי הרים את ראשו, וברגע שראה אותן רץ גם הוא אליהן.
"את בסדר?" שאל את אותה שאלה שאלכס שאלה.
הדם המשיך לטפטף.
"למה כיפה מחזיקה כל כך הרבה כדים?" קראה אלכס ביאוש.
צפרדי הרים מפית מהרצפה וניקה את המצח של המשרתת.
"זה לא משהו רציני, רק חתך." אמר, ואז בחן את רגליה. "אבל לגבי זה," החווה בידו החלקלקה, "אני לא בטוח. באמת כדאי שתלכי."
אלכס הנהנה במהירות ויצאה בריצה מהחדר.

***

"אלכס, בואי כבר!" צווחה כיפה בקולי קולות וקולה הידהד במסדרונות השוממים של הטירה. נראה היה שאין אף אחד בחוץ. לא משרתות שמתרוצצות עם מגשים וכביסה, לא שומרים לבושי מדים ואחוזי חניות שמסיירים, ובעצם אף נפש חיה.
אלכס רצה.
היא נעצרה לראשונה ליד ארון שירות, שלצערה הרב היה מנגד לחדרה הסגור של כיפה אדומה, ממנו בקעו הצעקות.
היא פתחה אותו וחיטטה בו עד שמצאה ערכת עזרה ראשונה וכמה תחבושות.
"אלכס, בבקשה!" התחננן קולה של כיפה.
אלכס שלחה מבט לעבר הדלת הסגורה. היא יכולה לעצור, רק לכמה שניות, אולי זה באמת דבר חשוב...
היא פתחה את הדלת.
"מה קרה, כיפה?" שאלה, עדיין אוחז בידה את התחבושות והמזוודה הקטנה האדומה.
"את חייבת לעזור לי!" יללה כיפה ברחמים עצמיים.
אלכס גילגלה עיניים.
"לגבי מה?"
"טוב, יש לי בעיה אחת ממש דחופה, ובעיה אחת פחות," התלבטה כיפה.
"אז תפני לדחופה!" אמרה הפיה הסנדקית הצעירה והחלהה מאבדת את סבלנותה. היא שקלה פשוט לצאת מהחדר בריצה.
"סינדרי הזמינה אותי לארוחה. אני צריכה לקחת את השמלה הזאת," היא הרימה שמלה כחולה ענקית ונפוחה, "או את זאת?" היא הרימה קולב של שמלה לבנה זורמת ופשוטה מעט יותר, מכוסה תחרה.
"את רצינית? על זה קראת לי?"
"כן, זה מקרה החירום הכי גדול בהיסטוריה!" יללה כיפה.
"מה הבעיה השניה?"נהמה אלכס וכבר התכוונה לצאת מהחדר.
"אה, הנערה המוזרה הזאת הופיעה פה עם סכין, והחוצפנית הקטנה אימה עלי שהיא תהרוס את כל החדר אם לא אקרא לך," כיפה גילגלה את עינייה והחוותה בידה לעבר נערה שעמדה מאחוריה. שערה היה אדום כלהבה, עינייה ירוקות כדשא, והיא לבשה בגדים מאריג גס מאוד.
והיה לה סכין.
"מי את?" שאלה אלכס בבהלה והרימה את השרביט שלה.
"אני הנערה האחרונה שתראי בחיים שלך," אמרה הנערה בקול מאיים. היא הניפה את הסכין המנצנצת באור השמש.
השרביט נצנץ - הסכין התקרבה - אלכס המפוחדת כבר התכוונה להתכופף -
ואז הנערה זרקה את ראשה אחורה בצחוק.
"מ - מה?" מילמלה אלכס, מופתעת שגופה עוד לא נחצה לשניים והשרביט הפסיק לזהור בגלל חוסר הריכוז הזמני שלה.
"אני לא מאמינה שהאמנת לזה!" הנערה געתה בצחוק.
אלכס הורידה את השרביט, הייתה לה תחושה שזו לא תפגע בה. אך ליתר ביטחון היא השאירה אותו מחוץ לכיסה.
"מי את?" שאלה, וניסתה להישמע הרבה יותר קשוחה מכפי שהרגישה.
"דייזי קוודיל," הציגה את עצמה הנערה בחיוך עדיין מעט משועשע ולחצה את ידה בלבביות. "נעים לפגוש אותך, אלכס ביילי."

שתי תגובות ואני ממשיכה!

הפרק הקודם