כשהמציאות עולה על כל דמיון

השבועיים שלאחר מכן חלפו כמו עלה ברוח. בהתחלה הייתי בטוחה באמת ובתמים שחלמתי, עד כדי כך זה נראה לא מציאותי.
אבל... לא חלמתי, והרכבת להוגוורטס יוצאת מחר. בתשע. אוי, אלוהים.
למזלי, אני מכירה שם די הרבה תלמידים, רק שהם לא מכירים אותי. מבאס, לעשות מחדש היכרות עם כל האנשים שאני מכירה כבר מגיל תשע. טוב נו, את ג'יני אני מכירה, ואת הרמיוני. ו... טוב, גם את הארי ורון, אבל הם לא עומדים לעלות על הרכבת.
כבר כמעט חצות, אבל אני לא מסוגלת לישון. אני פשוט מתרגשת. כן, אני מתרגשת יותר מדי.
אבל נראה לי שזה בסדר כי זה לא סתם בית ספר חדש, זה הוגוורטס. בית הספר הטוב ביותר לכישוף ולקוסמות.
אולי כדאי ללכת לישון... אחרי הכול, מחכה לי יום ארוך ומייגע מחר, עם רכבת האקספרס להוגוורטס, הסירות, המיון...

התעוררתי בבוקר לקול ציוץ הציפורים ואור השמש על פני. שוב שכחתי לסגור את התריס. אני אתגעגע לזה.
נשמעו צעדי ריצה במסדרון ותוך שניות הופ חיבקה את ברכיי בבכי והפילה אותי על המיטה, "אני אתגעגע אלייך כל כך!" היא ייבבה.
"אווו..." אמר קול מלגלג בכניסה לחדר "זה כל כך מרגש! עוד שנייה אני פורץ בבכי!" דיוויד העמיד פנים שהוא בוכה.
"לך תחפש את החברים שלך, דיוויד" אמרה הופ בפרצוף מלא חשיבות עצמית ויצאה מהחדר.
"מה זה היה עכשיו?" תמהתי.
"פעם היא שמעה את אמא אומרת את זה" הסביר דיוויד.
"אה" אמרתי "הבנתי. אם אתה מחפש אותי, אני באמבטיה" זינקתי קדימה בעוד הוא צורח שזה לא פייר ושהוא היה בדרך לשם.

כשירדתי למטה הגיע תורו של דיוויד להיפרד.
"איזה כיף לי..." הוא אמר, כאילו לעצמו, כשנכנסתי למטבח "עד חג המולד בלעדייך..."
"סתום" ייעצתי לו.
"למה?" הוא לגלג "אני באמת יתגעגע אלייך."
"אתגעגע" תיקנתי אותו אוטומטית.
"לא באמת התכוונתי לזה, את יודעת" מה יש להגיד, הבן אדם קשה הבנה.
"אומרים אתגעגע, לא יתגעגע" הסברתי לו.
"מ'שתגידי" הוא נראה די משועמם, אבל ידעתי שזו הצגה. "באמת עומד להיות מאוד משעמם פה בלעדייך, את יודעת. אין עם מי לריב למי להציק – "
"ומה הופ?" שאלתי "עציץ?"
אבל הוא לא שמע " – למי לחפור כשמשעמם, למי – "
"רד ממני כבר, עלוקה" התרגזתי.
"אווו... מישהי עצבנית היום..."
"אווו... מישהו סוף סוף שם לב..."

אבא עזר לי להעמיס את המזוודות ושאל אלף פעמים אם לא שכחתי כלום ואני עניתי לו אלף פעמים שלא.
כשגמרנו להעמיס את המזוודות, נכנסנו כולנו (כולל דיוויד, לצערי ולצערו) למכונית הגדולה של אבא ונסענו משם.

______________________________________________________________________

כן, הוא קצר.
תגובות בבקשה?

הפרק הקודם		הפרק הבא