״אני לילי!״/״אני ג׳יני!״

״רובאוס? אתה עדיין שומר הקרקעות? גם בתקופה הזו?״ שאלה לילי, וניענכה בראשה באכזבה.

״הבטחת לי שתמצא עבודה בקרוב!״ אמרה במבט מוכיח.

עיניו השחורות של רובאוס האגריד הבריקו בדמעות.

״רובאוס?״ שאלה לילי בתמיהה, וניגשה אל האגריד בחמלה, מלטפת את מרפקו.

״את ב-בחיים!״ צווח.

״כמובן שאני בחיים.״ אמרה לילי בבלבול, ונעצה מבט בהארי, שזכה למבט דומה מאמנדה.

״אבל-אבל...״ גימגם האגריד, וכעבור שנייה שב והתייפח.

״הארי, שכחת לספר לי משהו?״ שאלה לילי, והוא משך בכתפיו, נבוך.

״אמ...״ התחיל.

הוא סיפר ללילי הכל, והסביר להאגריד מה קרה.

״אז... אז אני מתה? בגלל פיטר פטיגרו?!?״ צווחה.

אמנדה קמה, נזעמת.

״העכברוש הזה!״ צעקה, רותחת.

״היי! היי! חכו!״ אמר הארי.

״כן?״ שאלה לילי, שולחת בו מבט כועס.

״מה יעצור אותי?״

״העובדה ש-״ נקטע הארי.

״העובדה שפיטר פטיגרו מת.״ אמר סנייפ.

״מי אתה?״ שאלה לילי.

סנייפ שתק.

הוא סקר את פניה הבהירים של לילי, את שיערה הג׳ינג׳י הכהה, את עיניה הירוקות...

כן, אין ספק, זו לילי שלו.

היא לא השתנתה בכלל.

הוא הבין מה קרה, מכך שצותת לשיחתם, כמובן.

״אני סוורוס סנייפ.״ אמר.

״סוורוס?״ שאלה בהפתעה לילי.

הוא הנהן, מרגיש פרפרים בבטנו, ומייד נוזף בעצמו.

״אתה... מבוגר. אתה מורה בבית הספר? איזה יופי! לשיקויים, בטח.״ מחייכת לילי, נזכרת בסוורוס, הגאון לשיקויים.

״ואת... ילדה.״ אומד אותה במבטו סנייפ.

״אאוץ׳.״ אומרת לילי בציניות.

סנייפ מנסה למנוע מחיוך דק לעלות על פניו.

הוא נכשל.

״פוטר, רובאוס. אני צריך לדבר עם לילי ביחידות.״ אומר סנייפ.

האגריד מהנהן ויוצא מהחדר, והארי יוצא מהחדר במבט חשדני לעבר סנייפ.

״אז, אנחנו צריכים להשלים פערים, הא?״ מחייכת לילי.

סנייפ מביט בה, ועיניו נדלקות בניצוץ אור, ניצוץ שלא היה שם כבר עשר שנים.

הפרק הקודם		הפרק הבא