הזדמנות שנייה

שנה אחרי קרב הוגוורטס, רון, הרמיוני, הארי ודראקו המשיכו בחייהם. עם זאת, תקראו לזה גורל תקראו לזה צירוף מקרים הם נפגשו באותו מקום באותה שעה והיו בני 11

כותב: kili1911
הגולש כתב 1 פאנפיקים.

פרק מספר 7 - צפיות: 6821

(5) 9 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: מתח, רומנטיקה - שיפ: דרארי - פורסם ב: 07.10.2020 - עודכן: 26.02.2021

המלץ!

ID : 11602

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

הארי, רון, דראקו והרמיוני היו בחדר המשותף של גריפינדור, ודנו אם עליהם לעשות כל מה שעשו בפעם האחרונה.

"אז אנחנו לא צריכים לעשות את המעצר עם האגריד, אנחנו כבר מכירים את הדברים" רון אמר

"אה, כן, זה היה מצמרר" דראקו התחלחל

"אז פחדת" הארי הקניט

"מי לא?" דראקו אמר

"נקודה טובה" הארי הצהיר

"לא, לא נצטרך לעשות את המעצר" הרמיוני אמרה

"אתה יודע שזה אומר שאנחנו צריכים לרדת דרך הדלת, הלילה" אמר הארי.

"כבר? זה מרגיש כמו אתמול שנפגשנו עם סקיילר!" דראקו קרא

"אני יודע נכון ??" אמר רון. מכיוון שלא היו להם שיעורים באותו יום, הם פשוט הסתובבו בטירה. בסופו של דבר הם נתקלו בחדר של דרישה ונכנסו להצטנן עד הלילה. הם סיפרו לדראקו על האתגרים שעמדו בפניהם וטרם התמודדו עם דלת המלכודת ועל כך שלקווירל יש את וולדמורט על עורפו.

"רגע ... וולדמורט היה על ראשו של קווירל?" שאל רון, הארי הנהן

"בסדר, זה מצחיק" רון אמר

"מה זה?" הרמיוני שאלה

"פרד וג'ורג 'אמרו לי פעם שהם קסמו לכדורי השלג להכות בחלק האחורי של ראשו של קווירל כי כדור השלג פירושו שהם זורקים כדורי שלג לעבר ...

"אמר רון, ולא גמר כי הוא צחק יותר מדי.

שאר 3 העובדים הסתדרו והמודעה התחילה לצחוק, לפני שהם ידעו את זה, הגיע הזמן לפנות לדלת המלכודת. הארי הביא איתו את גלימתו אז הם נכנסו לתוכה ויצאו החוצה לפלאפי. הם פתחו את הדלת בקומה השלישית ודראקו כמעט צרח. פלאפי היה בפנים, ישן. הנבל התנגן, הם הניעו את כף רגלו של פלופי בדרך וקפצו למטה אל החשיכה. הם נחתו במלכודת השטן ולקחו הפעם את עצתה של הרמיוני ונרגעו, הם נפלו למרות שרון נתקע שוב. "שוב רון? באמת? "שאלה הרמיוני" לומוס סולם! "הרמיוני צעקה, הצמח התרחק מרון, איפשר לו לרדת למטה, הם המשיכו לחדר עם המפתחות המעופפים. הארי הרכיב את המטאטא ורדף אחרימפתח הכסף הארי היה צריך לתפוס את המפתח עם הכנף השבורה. הוא תפס אותו והשליך אותו להרמיוני, שתפסה אותו ופותחת את הדלת. הארי עף לחדר לוחות השחמט והרמיוני סגרה את הדלת מאחוריהם.

"איפה אנחנו ?, זה נראה כמו בית קברות" דראקו שאל

"זה לוח שחמט" אמר הארי,

ואז החדר הואר, הדליק את לוח השחמט למעלה. דראקו עמד בצד והארי, רון והרמיוני ניצחו במשחק השחמט והדיחו את רון כמו בפעם הקודמת. הרמיוני נשארה מאחור והארי ודראקו המשיכו. רגע לפני שהארי נכנס לחדר בו וולדמורט היה, הארי אמר שזה משהו שהוא צריך לעשות לבד. רגע לפני שהארי עמד ללכת, דראקו משך אותו לאחור וחיבק אותו.

"זה נהדר שיש לך חבר ולא הארי האויב" לחש דראקו

אבל לעולם לא תדע שאני רוצה אותך יותר ... " חשב דראקו לעצמו

"כן, גם אתה דראקו, אתה חבר נהדר" אמר הארי.

אבל זה כל מה שאי פעם תהיו, לא? חשב דראקו

דראקו הסתובב בעצב כשהארי עבר את הדלתות מאחוריו.

"אתה אוהב אותו, לא?" שאלה הרמיוני כשהיא מפחידה את דראקו.

"אולי, אני לא יודע" הודה דראקו.

המחשבה האחרונה של הארי לפני שהודח הייתה; לפחות יש לי הפעם דראקו כחבר, גם אם זה כל מה שהוא יהיה אי פעם ...

(500 מילים )

אני מקווה שאתם אוהבים את זה עד עכשיו ותהנוו :)

נ.ב : אני יודעת שזה קצר אבל עוד מעט זה יתחיל להיות יותר ארוך