האחות שלא ידעתי עליה

מגי פתחה את הדלת.

בפתח עמדו שלושה ענקים שהיו ממש... ענקיים!

דראקו כיוון את שרביטו אליהם ועמד לכשף אותם בקללת נעילת הגוף, אבל מאיזושהי סיבה לורנס זינק עליו והפיל את השרביט לרצפה.

"גיביני! גובני! גבוני!" מגי קראה, וטפחה להם על הברך, המקום הגבוה ביותר שהצליחה להגיע אליו.

גיביני, הענק הימני ביותר, היה בעל שיער ארוך וסבוך צבע שחור- כחלחל, גובני, הענק השמאלי, היה קרח ולבש מכנסיים אפורים, ולגבוני, הענק האמצעי הייתה חרב ארוכה במיוחד תלויה על גבו.

"אתם מכירים אותם?!" צעק דראקו.

מגי השתיקה אותו, ואמרה שהם לא אוהבים צעקות.

הסתבר, שגובני, גבוני וגיביני הלכו לאיבוד יום אחד.

הם תעו בדרכם והגיעו בטעות אל הבקתה.

מגי ולורנס עזרו להם להגיע בחזרה אל חבריהם, ומאז הם ידידים.

הענקים נכנסו אל הבית, התיישבו על הספה, ששקעה כמעט עשרים סנטימטר מכובד משקלם, 

והסבירו במשפטים קצרים מה קרה.

"קימסים לעמק באו!" גיביני התאמץ מאוד לומר, וגובני הוסיף.

"צהוב! אף! שרבט חזק!"

כנראה שמגי למדה קצת לפרש את הענקים,

והיא תרגמה- קוסמים הגיעו לעמק שלהם. יש להם שיער צהוב ואף עקום, ושרביטים חזקים מאוד.

לורנס ומגי, ניגשו אל ארון עץ קטן שהיה בפינה, נקשו עליו שלוש פעמים בשרביטיהם והוא נפתח.

בפנים הייתה גלימה...

היא הייתה כסופה, ארוכה, והרגישה כמו מים רכים...

גלימת היעלמות.

דראקו פער את פיו.

"יש לכם גלימת היעלמות!" הוא קרא.

"כן" לורנס חייך. "השגנו אותה לפני כמה שנים, במאבק נגד האיסטונואים, שתפסו קוסם מסכן. אנחנו משתמשים בה כשיש בעיה בעמק."

לורנס, מגי ודראקו נכנסו מתחת לגלימה, וצעדו בעקבות הענקים.

כעבור עשר דקות, הם הגיעו לעמק רחב.

כשמונים ענקים וענקיות צעדו בו, ושני קוסמים, בן ובת, נלחמו נגדיהם בכשפים.

מגי ולורנס רצו לקראתם- שרביטיהם שלופים.

אבל ממש שניה לפני שהם שלחו לכיוון הקוסמים קללת קרושיאטוס, דראקו דחף אותם הצידה והקללה פגעה באבן אפורה שהתפוררה במהירות.

ואז ראתה מגי את פניהם של הקוסמים.

הפרק הקודם		הפרק הבא