ביום שאחרי - מנקודת מבט

היי, אני רואה שיש די הרבה צפיות, אבל לא הרבה מגיבים, אז בבקשה תגיבו. תגובות שליליות או חיוביות יתקבלו בשמחה, כי אני רוצה להשתפר. זו הפעם הראשונה שאני כותבת פאנפיק ארוך, אז אשמח לביקורות עם פירוט.
________________________________________

תאום יקר,
אני סוף- סוף מודה, אתה יותר יפה.
ואני לא סולח.
לא לך, לשטן, לאלוהים.
למי שאחראי על זה.
אל תשכח את זה.

ואני?
אני אהיה בסדר, באמת.
אני עושה שטויות, גם בלעדיך.
אני ממשיך לחיות, גם בלעדיך.
זה לא אשמתך שמתת, אל תשכח את זה.

אני יוצא עם אנג'לינה!
היא פשוט מהממת ותומכת (אני באמת כתבתי את זה כרגע?!), ומחר אגיד לה שאני אוהב אותה. אני אוהב אותה!
ודרך אגב, אל תשכח לקרוא לסניף בגן העדן "האחים וויזלי" ולא "פרד וויזלי", אוקיי?
אז אני ממשיך לחיות.
אל תשכח את זה.

וההורים?
אמא החזירה לי את כל מה שהחרימה.
היא בוכה בלילות, ואבא בוכה איתה.
הם יהיו בסדר, אל תשכח את זה.

ביל בוכה הרבה. הוא מנסה להסתיר ממני, אבל אני יודע.
אני לא מודאג, יש לו את פלר, שזה הרבה ממה שציפינו כילדים, לא?
אל תשכח את זה.

צ'ארלי חזר הביתה. הוא מנסה להסתיר, אבל הוא בוכה בלילות.
הוא התחיל לצאת עם מלאני (זאת שהיתה בשכבה שלו). הוא יהיה בסדר.
אל תשכח את זה.

פרסי לקח את זה קשה.
הפוץ חושב שזה אשמתו.
הוא יוצא עם אודרי, והיא מעודדת אותו.
הוא יהיה בסדר, אל תשכח את זה.

רון לקח את זה יותר קשה מפרסי.
הוא התחיל לצאת עם הרמיוני, והוא מתעודד, אבל הוא עדיין בוכה בלילות.
הוא יהיה בסדר, אל תשכח את זה.

ג'יני לוקחת את זה הכי טוב.
היא התחילה לשחק בהרפיות מהוליהד.
היא חושבת שאני לא יודע, אבל גם היא בוכה בלילות.
הארי מעודד אותה. הם יוצאים (זה היה כזה ברור שזה יקרה, לא?), והם יהיו בסדר, אל תשכח את זה.

אבל הכי טוב זה דודה מיוריאל.
אחרי שמתת, היא צחקה על הלוחמים שנפלו בקרב, ואמא ואבא ניתקו קשר איתה.
אבל היא התנצלה!!!
אל תשכח את זה.
אה, ואז מיוריאל מתה!
נחש מה? היא הורישה לנו הכול!
ההורים מכרו את הבית שלה, שיפצו את המחילה ונשאר עוד הרבה כסף!
יהיה בסדר, אל תשכח את זה.

והחנות? משגשגת.
שאלתי את רון, והוא אמר שיעשה את זה, לזיכרונך.
החנות פורחת!
אל תשכח את זה.

כל המשפחה מתחילה לחייך, כמו שרצית.
אפילו פרסי הפוץ.
כן, עדיין לא התגברתי על הטינה שלי אליו.
למה ציפית?
באמת שאני מנסה.
אל תשכח את זה.

ועוד דבר אחד.
תתרחק מאלוהים!
אני לא רוצה שתסתבך יותר מדי, בסדר? טוב, נו, לפחות לא בלעדיי.
אבל יותר מהכול, אני אוהב אותך, אחי. אוהב ומתגעגע.
אל תשכח את זה.

נתראה בצד השני,
אחיך,
התאום בלי האוזן.
נ.ב. - וואו, שנינו ריגשנו, לא? :)
________________________________________

פרד סיים לקרוא את המכתב, מחה דמעות מעיניו, וצחק.
"הוא באמת המשיך," אמר, ויצא אל העתיד, כי אחרי הכול, יש לו חנות תעלולים להקים.
האנשים בגן עדן לא יידעו מאיפה זה בא להם.
________________________________________

הערה: זה לא נכתב בדיוק ביום שאחרי, אבל קיבלתי השראה וזרמתי עם זה.
ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא