רוחות רפאים

הפרק הזה מוקדש ל"Lili Lona Poterr" ול"מר קוסם"

מירטל וורן נולדה למשפחת מוגלגים.

כשהגיע המכתב היא לא האמינה.

היא תמיד חשבה שהיא סתם ילדה עם משקפיים

וחצ'קונים.

וכשהגיע המכתב, היא הבינה שהיא קוסמת!

כשהיא הגיע להוגוורטס, היא התמיינה לרייבנקלו.

אבל גם בבית ספר לקוסמים היא לא הייתה מקובלת יותר

מקופסת שימורים.

צחקו לה על הפצעונים ועל המשקפיים.

בעיקר אוליב הורנבי.

היא צחקה עליה בלי סוף.

היא היקניטה וקראה לה במילת הגנאי:

"בוצדמית".

ככה זה היה במשך 5 שנים עד שבשנה השישית,

אוליב העליבה אותה כל כך, שמירטל הלכה לבכות

בשירותים של הבנות.

היא שמעה קול של ילד,.

היא פתחה את התא כדי להגיד לו להסתלק,

אבל היא ראתה מולה נחש גדול ומפחיד,

שברגע שהיא הסתכלה לו בעיניים, היא מתה.

היא כל כך שנאה את העולם ואת המוות,

שהיא נהפכה לרוח רפאים.

היא נכסה לעצמה את השירותים.

ובגלל שכל חייה כרוח רפאים (אני לא יודע אם לכתוב

חייה, בכל זאת היא מתה, אז בכל זמנה כרוח רפאים)

היא בכתה והתייפחה כל יום אז כולם

קראו לה: "מירטל המייללת"

השנה היחידה שבה היא הרגישה מאושרת,

זה השנה השנייה של הארי פוטר.

כשהארי, רון והרמיוני ביקרו כל יום בחדר שירותים שלה.

והשיא היה כשהם שתו את השיקוי פולימיצי,

והרמיוני הפכה לחצי חתולה.

מירטל עזרה להארי גם בשנה הרביעית שלו,

כשהוא ניסה לפתור את חידת הביצה,

בטורניר הקוסמים המשולש.

איך היה הפאנפיק?

תפציצו בתגובות!!

הפרק הקודם