בודדה

השם של הפרק הוא הנקודות מבט שלו

מוקדש לנטע שהזכירה לי שיש דמות שקוראים לה רון.
לקח לי קצת זמן להבין את הינשוף, אבל כמו שתראו בהמשך... טוב בואו נמשיך באמת!!

הערה- אני לא יודעת אם יש בשדרות בית ספר 'בן צבי', אני פשוט גרה ליד בית ספר כזה..

טלאור

התעוררתי ופשוט רציתי להקיא את נשמתי.
אני. והראל. מתחת לאותה שמיכה. בסלון. מול המחשב שלה שעובד על פיספוסים של הארי פוטר ביוטיוב..
מה השעה??????? 23:49??? אוי לאאא
יש לי מבחן בלחשיםםםם!!!!!!!
אה אני בבידוד. יש!
אה כל הבית ספר בבידוד. אוף!
טוב... אאאאאאאאאאאאם... אתמול... סורי, היום... לפני.. כמה שעות? אוף המוח הפעיל ישן.. אאאאםם.. 6 שעות בערך? טוב, אז מתי שזה לא יהיה..
הראל יצאה מהחדר שלה עם המחשב, עשתה משהו והלכה למטבח.
בדקתי מה היא עשתה וראיתי שהיא הורידה קבצים. אוקיי, בטח חומרי עזר למבחן כלשהו.. רגע, זה לא PDF או וורד.. רגע, מה?? אין מצב!! אני חולמת!!
מה שראיתי זה שהיא הורידה סרטים, הארי פוטר, אוצרות המוות, שני החלקים. ו... טוב, הקובץ השלישי כן היה חומרי עזר. מאוד מפתיע בסך הכל..
רק מעניין למה היא לא עקצה אותי אחרי ששאלתי אותה אם היא רצינית.
נו, שיהיה.
שלא יהיה!!!!!!!!! אוףף שיקויים!!!!
ביייבייי!!!!

יום למחרת- בשולחן הכי רחוק מהלוח, בכיתה ה' 3 בבית ספר יסודי בן צבי בשדרות.

גילי

יש! איך חיכיתי לרגע הזה! המורה הסתובבה לכתוב על הלוח.. אוקי, עכשיו היא תחשוב שאני מעתיקה- מורתי ה"אהובה"- טעית, ובגדול.
"היי, פססט" לחשתי ונתתי לרון מכה עם המרפק. הוא הסתכל על הפתק. (היי רוני, רצית לומר לי משהו לפני שהמורה נכנסה)
>שרבוט< >דחיפה<
'כן. הראל לא באה.. אני דואג' ואי ואי, איזה פרצוף.. הוא אשכרה באמת דואג..
'אל תדאג, ת'יודע. גברת בידודים' כתבתי לו בחזרה וגיחחתי.
אוי לא- המורה שמעה.. "מי זה שם?" היא שאלה, כועסת.
התחלתי להעתיק, שתי מילים וחזרתי לפתק. רון החזיר לי תשובה.
'יש לה שבוע הבא מבחן, מה היא תעשה?' נו באמת, זה מה שמעניין אותו?
'לא יודעת' עניתי, והמשכתי להעתיק.
"גילי, המורה עוברת. את יכולה לכתוב לי במחברת?" הוא לחש, כל כך חלש, שבקושי שמעתי.
"אין מצב! הכתב שלנו ממש שונה! חוץ מזה שלא סיימתי עדיין.. אני באמצע"  לחשתי לו בחזרה, בכעס, בלי להפנות את הראש.
"בסדר" הוא נכנע. זה היה קל..

רון

אחרי השיעור רדפתי אחרי גילי כמו משוגע, משוגע שלא יודע לרוץ ורץ אחרי ברדלס או צ'יטה.
אה, הנה היא, עם אור, מורן וקדם. מאוד מפתיע סך הכל..
"גילי!" קראתי לה, ממרחק של שני מטר, ממשיך להתקדם.
עמדתי ליד גילי כשראיתי את נווה. מה עכשיו?
"רון, אתה מחפש את הרמי?" הוא שאל בטון מרחם.
"תגיד, מה אתה רוצה?" רק לא לתת לי סטירה!
"לומר לך שהיא בבידוד" הוא אמר באותו הטון.
"יופי, אני יודע. אתה יכול ללכת עכשיו?" שאלתי אותו, עצבני.
"כן. מחכים לך במגרש, חסר שוער" הוא אמר בקול הרגיל שלו, החברותי יותר.
"סבבה, תכף בא" חייכתי. כי גילי הסתכלה. אוקיי- אני לא מאוהב בה, אבל אנחנו חברים..
"היי רוני" סופסוף היא שמה לב אליי, תודה רבה באמת.
"למה?" שאלתי אותה, מבולבל.
"דבר לעניין" היא אמרה. אור כיסתה את הפה עם היד.
"למה הראל בבידוד?" שאלתי שוב, נסער עדיין מההתכתבות שלנו.
קדם, אור ומורן החליפו מבטים מחוייכים. או-קי, זה מוזר.
"לפי מה שהבנתי חברה שלה מהחוג חיובית" היא ענתה בפשטות ורצתה להסתובב, אבל הייתה לי עוד שאלה:
"איזה חוג?"
"אני יודעת.. נראה לי.. אוף, שכחתי!" היא ענתה.
"כרגיל.." גיחחתי.
"מה אמרת?" היא שאלה.
"שום דבר".
אביעד מ-ה' 1 התקרב בריצה, עם כדור. יש! (הגיוני שנדבקתי מגילי? פשוט שתי דקות לפני זה נווה קרא לי..)
"רון, חיפשנו אותך! איפה הרמיוני?" שאל מתנשף.אוקי- התחרטתי על ה"יש"- אוף.
"אוך נו, סתום. מה רצית?" שאלתי.
"שוער" ענה נעלב.
"בכיף. אתה בא?" 

-כעבור 3 שניות-
אני עומד בכניסה למגרש ורואה את אלרועי מסתכל בפה פעור. מולו הרגשתי כמו ברדלס נגד צב. לא כמו גילי. היא צ'יטה אמיתית.
"נו? אתה בא?" אמרתי תוך כדי התכופפות לקשירת שרוכים.
-כעבור 10 דק'-
"חברים, עוד רגע צלצול. 0-6 לטובת 1+3" כן, עידו. אנחנו יודעים. ממש תודה רבה לך..
למקרה שלא הבנתם הקבוצות התחלקו ככה- ה' 1 ו-ה' 3 ביחד, ו-ה' 2 ו-ה' 4 ביחד.
טוב, צלצול- לשיעור מדעים. לאאאאאאאא!

לאומאתכלום

באותו לילה כמעט כל תלמידי ישראל הלכו לישון בידיעה שמצפה להם תקופה מפוצצת קרינה. (למידה מרחוק)

וכמעט כולם גם שמחו מזה (כמעט)

תגובות, רבותי?

הפרק הקודם		הפרק הבא