אלבוס דמבלדור

פרק 7

"איך עשית את זה?" שאל אלבוס בתדהמה.
"לימדו אותי את זה בדורמשטרנג. זה קסם אפל." אמר קורק, ואז הוסיף לנוכח מבטה הכועס של ליז "זה לא נורא, לומדים את זה בדורמשטרנג בשנה הראשונה!"
"אני לא מאמין עליך!" אמר אלבוס.
"חשבנו שעברת להוגוורטס כדי לחזור לדרך הטובה! והנה אתה משתמש בקסמים אפלים!" אמר דודג' בכעס שאלבוס אף פעם לא ראה על פניו.
"אבל זה לא נורא! רק רציתי להרשים!" אמר קורק בייאוש קל.
"חשבנו.. שאתה... הולך... ליפול... ולמות!" אמרה ליז ואחרי כל מילה חבטה בקורק.
"אני מצטער!" אמר קורק בייאוש הולך וגובר.
"לך מפה!" ציווה אלבוס.
"בחייך, אל!" קורק כבר כמעט והיתחנן.
"לך!" אמר דודג' וליז הנהנה בראשה להסכמה.
קורק הסתובב לאחור וברח.
"אני לא מאמין עליו! חשבתי שהוא התנזר מקסמים אפלים!" אמר דודג'.
"אני מניח שקורק הוא אמ... המחפש שלנו השנה, היות ואף אחד אחר לא הצליח לתפוס את הסניץ'. ודודג' הוא החובט." אמר וויגס לשאר התלמידים.
"איך קיבלת אותו?!" שאלה ליז בתדהמה את וויגס.
"הוא אחד הכי טובים שלנו השנה! ואני די נואש, אף אחד מהאחרים לא היה מועמד ראוי."
"בואו נלך, חברים." אמר אלבוס.

בטירה, שאר בית הספר כבר שמע על המבחן של קורק. וכשהוא עבר כולם צעקו לעברו קריאות "בוז", חוץ מסלית'רין, כמובן.
"היי, אלבוס!! מפחד רק מקסם אפל קטן?" שאל אלבריק בלע.
"מי שמשתמש בכל קסם אפל, לא ראוי להיות חבר שלנו!" קרא דודג'.
במקרה, קורק שמע את זה, והרוח הדווקאית שלו התעוררה. בימים הבאים, קורק התרועע רבות עם תלמידי סלית'רין, פעם בארוחת הערב, הוא אפילו ישב בשולחן שלהם, עד שפרופסור דוקינס גירשה אותו.
"נו, מחתחנף לסלית'רינים?" שאל אלבוס בלעג את קורק.
"תשתוק!" אמר קורק.
"למה? מה תעשה לי?" שאל אלבוס באותו לעג.
"תשתוק!" המאמץ להיתאפק ניכר בפניו של קורק.
"לא רוצה, ולא רוצה!" ליגלג אלבוס.
"אקפליארמוס!" אמר קורק, שרביטו של אלבוס התעופף משם. "לויקורפוס!" המשיך קורק בשרשרת הלחשים ואלבוס נתלה מקרסולו. ליז רצה להזעיק את פרופסור מהוניר.  "רדוקטו!" אמר וכיוון את שרביטו אל אלבוס, נישמע קול מוזר של ריסוק.
באותו רגע פרופסור מהוניר הגיעה.
"מה חשבת לעצמך?!" שאלה בתדהמה פרופסור מהוניר.
"אף.... אחד... לא לועג.... לי!" באותו רגע נורו מגופו של קורק מפצים של לחשים. כמו שקרה לאריאנה. לפני זה, בדרך נס, אלבוס לא איבד את הכרתו, אך למראה הלחשים הוא כן.
"תקראו לניגלוס!" צעקה פרופסור מהוניר אך למראה פניהם המבולבלים של התלמידים היא אמרה "תקראו למנהל!".
"המנהל במשרד הקסמים, גבירתי!" אמרה סטייסי הינדלר.
"אז אין ברירה!" אמרה מהוניר. "שתק!"
הלחשים שנורו מגופו של קורק נפסקו, וקורק התעלף.

הפרק הקודם		הפרק הבא