הארי רון והרמיוני קוראים הארי פוטר

פרק ז'- נבואת הפרופסור טרלוני

הארי רון והרמיוני כבר שכחו מהספר, כי כבר היו צריכים להתחיל לזכור הרבה דברים אחרים והיו הרבה התרחשויות בלתי צפויות, כמו כניסתו של סיריוס בלק לטירה ואיומו בסכין על רון, גזר דינו של בקביק וגמר גביע הקווידיץ'.

בחינות סוף השנה התקרבו ואיתן גם עלתה רמת הלחץ והעצבנות של כולם, אבל לא היה מישהו שהיה לחוץ יותר מהרמיוני שלמדה כמות כפולה של שיעורים מכולם. כרגיל הופיעו עיגולים שחורים ענקים מתחת לעיניים והיא צרחה על כל מי שעשה רעש בחדר המועדון.

גם הארי ורון ניסו להתאמן וללמוד חומר שהיו בטוחים שלא למדו מעולם.

בבוקר הבחינות הארי התעורר מוקדם מהרגיל מפיבס שנשף לתוך אוזנו, הוא ניסה לחזות לישון אבל לא הצליח. השמש כבר עלתה והאירה את כל החדר באור זהוב (שהארי כמעט שמח עד שנזכר בבחינות המיועדות לאחר הצהריים).

הארי ירד במדרגות לחדר המועדון וזרק את גופו על אחת הגרסאות הקרובות לאח וניסה לעבור קצת על החומר בשינוי צורה אבל התייאש, אין לו סיכוי להצליח להכניס עוד חומר לראש כשהוא עייף ובלי (הוא לא היה מודה בזה בפני אף אחד) השיטות של הרמיוני.

הארי הציץ בשעונו, 7:30 הסעודה כבר התחילה. הוא הזיז את דיוקנה של האישה השמנה הסוגרת את חדר המועדון (שהתלוננה כרגיל על השעה המוקדמת שמעירים אותה) וירד לארוחת הבוקר. לאחר כמה דקות הצטרפו אליו גם רון והרמיוני (שעוד היו עצבניים אחד על השני).

הארי רון והרמיוני לא באמת הצליחו לאכול, וכך גם כל תלמידי השנה השלישית; הרמיוני שיננה לעצמה נוסחאות בכשפומטיקה, פארווטי התאמנה התנועות שרביט ורון ניסה (ללא הצלחה יתרה) להפוך את המזלג שלו לסכין.

כולם היו שקטים כשהלכו לבחינה בשינוי צורה שבה התבקשו להפוך קנקן תה לצב.

כשהלכו לארוחת הצהריים כולם היו סחוטים וחיוורים והשוו בניהם את התוצאות; הרמיוני הרגיזה את כולם כשנלחצה שהצב שלה נראה יותר כמו צב יבשה מאשר צב רגיל, זאת הייתה האחרונה בבעיותיהם.

"זה בסדר אם לצב שלי היה זרבובית במקום זנב ויצאו לו אדים מהפה?" שאל שיימוס בלחץ.

לאחר מכן הם נבחנו בלחשים, שיקויים וטיפול בחיות פלא ולקראת הערב עלו לקומה השביעית לקראת המבחן בגילוי עתידות.

על מדרגות הלולייניות המובילות למפלס של פרופסור טרלוני ישבו  רבים מבני כיתתם בניסיון של הרגע האחרון לשנן עוד חומר.

תור התלמידים התקדם בקצב איטי ורון כל הזמן הביט בשעונו, סופר את הדקות עד הערעור של בקביק.

התלמידים המשיכו להכנס ולצאת וכולם לא הסכימו לגלות מה היה שם למעלה.

לאחר כמה זמן נשמע הקול הערטילאי והמוכר "רונאלד וויזלי" רון עלה בסולם ונכנס לחדר.

אחרי 20 דקות יצא והתלונן שלא הצליח לראות כלום.

"נתראה במועדון" מילמל הארי כשקולה של פרופסור טרלוני קרא "הארי פוטר".

הארי טיפס בסולם ונכנס לחזרה המחניק של הפרופסור טרלוני, הוא התיישב על פוף מול שולחן שעליו הונח כדור בדולח וניסה לראות משהו בתוך הערפל ולבסוף המציא סיפור על היפוגריף מתעופף והפרופסור טרלוני רשמה במהירות בפנקסה.

"טוב יקירי," פרופסור טרלוני אמרה בצער על שלא הצליחה להוציא חדשות על מישהו שמת "אני סבורה שסיימנו פה. תקבל את תוצאות המבחן בעוד כשבוע"

הארי קם בתחושת הקלה, נטל את תיקו ולפתע שמע קול חזק ומחוספס מאחוריו.

"זה יקרה הלילה"

הארי הסתובב וראה את פרופסור טרלוני מאובנת ועייניה מפלבלות ונראתה בתוך איזה התקף.

"אדון האופל שוכן לבדו ללא אח ורע, כל חסידיו נטשוהו. משרתו כבול זה תריסר שנים. הלילה, לפני חצות, ינתץ המשרת את כבליו וישוב ויצטרף לאדונו. אדון האופל יעלה ויבוא שנית בעזרת משרתו, גדול ונורא משהיה אי פעם בעבר. הלילה... לפני חצות... המשרת... ייצא... להצטרף... לאדונו."

ראשה של טרלוני צנח על חזה וראשה קפץ שוב למעלה.

"מצטערת יקירי, כנראה נרדמתי. החום... אתה יודע..."

הארי עמד שם והמשיך לבהות בה.

"קרא משהו?"

"את הרגע אמרת לי שוולד- אדון האופל יעלה שנית... שהמשרת שלו..." אמר הארי

"אדון האופל? נערי היקר, זה לא עניין להתלוצצות, אולי גם אתה נרדמת..."

הארי עשה פרצוף לא מחייב וירד בסולם.

בדרך לאולם הגדול לארוחת הערב הוא חשב על מה שקרה הרגע, זו באמת הייתה נבואה? הוא תמיד חשב שהפרופסור טרלוני היא שרלטנית ותו לאו. יכול להיות שהיא באמת ידוענית?

הארי הגיע לאולם והתיישב ליד רון והרמיוני, עדיין מהורהר. הוא סיפר לרון ולהרמיוני על הנבואה של פרופסור טרלוני שפתאום הרמיוני קפצה ומילמלה משהו כמו "חייבת לרוץ" ויצאה במהירות מהאולם הגדול.

הארי ורון הסתכלו אחד על השני, ("היא בטח הלכה לספרייה," אמר רון "זה תמיד ככה") והמשיכו לאכול. אחרי דקה הגיעה הדוויג ומקורה פתק מהאגריד על שהפסידו בערעור ועל גזר הדין מוות של בקביק. הארי רצה להיות שם עם האגריד למרות שביקש שלא, אבל לא ידע כי גלימת ההעלמות שלו עדיין בתוך הפסל של המכשפה שתומת העין.

הרמיוני לא הגיעה עד סוף הארוחה והארי ורון חזרו לחדר המועדון "היא כנראה כבר חזרה, והיא ידעה שכבר נגמרה הארוחה..." טען רון, והם התיישבו על הכורסאות הקרובות לאח.

אחרי כמה דקות הרמיוני יצאה מחדר הבנים בריצה כשהיא מחזיקה ספר גדול. "בואו כבר" לחשה והתחילה לעלות לחדרי הבנים כשהיא גוררת את הארי ורון המבולבלים.

"רגע הרמיוני, מה קרה?" שאל רון "ואסור לך סתם ככה להכנס לנו לחדר!!"

"נו באמת..." אמרה הרמיוני ונעלה את דלת החדר. היא התיישבה על המיטה של הארי ופתחה את הספר כמעט בסופו והקריאה להם את שם הפרק: "נבואת הפרופסור טרלוני".

סופסוף עוד פרק, אחרי מלאאאאא זמן שלא העלתי!!!

ישמצב שעכשיו כי חופש, אני יעלה פרקים יותר מהר (אבל אל תבנו על זה)🤗

הוא ממש קצר כי בטלפון כשכתבתי אותו הוא היה נראה לי הרבה יותר ארוך....

אני יודעת שהפרק הזה דומה לספר, אבל אני חייבת לעשות את הפרק הזה אז תתמודדו😉

הרצף זמן פה קצת סותר את מה שכתוב בספר אבל זה הסתדר לי ככה...😁

לקח לי די הרבה זמן לכתוב את הפרק הזה, אז פליז ת"ב😀

מקווה שאהבתם!♥️

ג'יניפה

הפרק הקודם