החיים על פי ג'יני

 היי אנשים!!! חזרתי!
החלטתי לעשות פרק ארוך, כפיצוי על כל הזמן שלא כתבתי...

מקווה שתהנו!!!

עבר חודש מאז תחילת הלימודים, חודש שבו היו עוד הרבה ריבים עם האנה זאביני, חודש שבו ג'יני הקפידה לכתוב לטום רידל בכל ערב.

ג'יני התקשתה להאמין שבעוד שבוע מגיע ליל כל הקדושים, ואיתו, סעודת ליל כל הקדושים הראשונה שלה בהוגרווטס!!!

ג'יני כל כך התרגשה, היא כתבה על כך ביומן של טום רידל:

שלום טום

שלום ג'יני קרה היום משהו מעניין?

לא, אבל אני ממש מתרגשת לקראת שבוע הבא

מה יש שבוע הבא?

ליל כל הקדושים הראשון שלי בהוגוורטס!

ואת זוכרת מה יש לך מחר?

ברור שכן! אני צריכה להיות בשירותים של מירטל המייללת ולהביא איתי את היומן שלך

יופי, יופי, תגיעי לשם מחר אחרי ארוחת הערב

אוקיי

ועכשיו, ספרי לי סוד

 אוקיי, אני מרגישה שאתה היחיד שמבין אותי טום, אין עוד אף אחד בעולם שמבין אותי כמוך!

תודה, תודה, זה בהחלט מחמיא לי

ואני לא סיפרתי עלייך לאף אחד.

כאשר ג'יני סיפרה את הסודות שלה היא הרגישה שהיא נחלשת, אך מכיוון שכבר היתה רגילה לתחושה הזאת (היא כתבה בכל יום סוד אחד ביומן ובכל פעם היתה לה את התחושה הזאת), ג'יני לא יחסה לה חשיבות רבה.

וגם בעוד שבוע תגיעי לאותו המקום בשעה 18:00

בסדר

ג'יני סגרה את היומן והלכה לישון

ביום שלמחרת היא הלכה לשירותים של מירטל המייללת מיד אחרי ארוחת הערב, זה הדבר האחרון שג'יני זכרה שהיא עשתה באותו היום, בבוקר, היא מצאה את עצמה במיטה בלי שהבינה איך היא הגיעה לשם.

-כעבור שבוע-

סוף סוף הגיע ערב ליל כל הקדושים, ג'יני הלכה לאולם הגדול ביחד עם חברתה הטובה- אמה בלייק

כל הדרך הן דיברו בהתרגשות על מה שמצפה להן בסעודה.

הסעודה התחילה, הן אכלו וצחקו והיה להן מאוד כיף.

לפני שג'יני שמה לב הגיע 17:55 והיא היתה צריכה ללכת למשימתו של טום רידל.

ג'יני קמה מהשולחן ואמרה לאמה:

"אני צריכה ללכת לשירותים"

"אין בעיה, אני אבוא איתך." אמרה אמה והתכוננה לקום מהשולחן

"אין צורך, אני חוזרת עוד מעט" אמרה ג'יני במהירות

"או-אוקיי..." אמרה אמה והתיישבה בחזרה במקומה

ג'יני רצה לחדרה להביא את היומן ואחר כך רצה אל השירותים של מירטל המייללת, היא נכנסה בדיוק בזמן, ואז, כמו שקרה לה בשבוע שעבר, זה היה הדבר האחרון שהיא זכרה מאותו היום.

ביום שלאחר מכן, התפשטה שמועה על כך שהחתולה של פילץ', גברת נוריס, הותקפה, ושחדר הסודות נפתח, ג'יני מאוד נבהלה, גם בגלל שאהבה חתולים, אבל בעיקר בגלל שהיא לא זכרה איפה היא היתה בשעה שקרו כל הדברים הללו.

היא כתבה על כך ביומן:

טום היקר, אני חושבת שאני מאבדת את זיכרון שלי, אני לא זוכרת איפה הייתי בערב ליל כל הקדושים אבל חתולה הותקפה והבגדים שלי מלאים צבע! 

הירגעי ג'יני, הכל בסדר, בטח הלכת לישון וחברותייך עשו איזושהי "מתיחה" ושפכו עלייך צבע או משהו כזה

תודה טום, אתה תמיד יודע איך לעודד אותי, אני כל כך שמחה שיש לי את היומן הזה לכתוב בו את הסודות שלי, זה כמו להסתובב עם ידי שיכול להיכנס לי לתוך הכיס!

ובמילים אלו, סגרה את היומן והלכה לישון.

הפרק הקודם		הפרק הבא