אלפים וקוסמים

קודם כל: וו הו! פרק חדש איזה כיף! ותודה לכל המנויים! זה פאנפיק ראשון שלי אז לא חשבתי שיהיו כל כך הרבה אבל כל פרק יש מנוי/ה חדש/ה! :) תכתבו בצ'אט נקודות מבט שאתן/ם רוצים/ות! ומודיעה בפרק הזה משפפי סוקיף אני מרושעת!

נ"מ דראקו

"מה???!" צעקתי אחרי שראיתי שקיף וסופי התנשקו, חשבתי שסופי היא שלי! אווו קיף הזה לא יודע עם מי הוא ייתעסק! מגיע לסופי מישהו יותר טוב ממנו מישהו כמוני! "דראקו אנחנו חברים!" אמר קיף בחיוך כתגובה לצעקה שלי ולאחר מכן נישק את סופי. זה לא יכול לקרות! כל הסיוטים שלי התגשמו! "דראקו אתה בסדר?" שאלה סופי בדאגה, ראיתי שהגוף שלי מתחיל לזהור. פתאום ראיתי את אבא שלי, הוא כנראה התעתק לכאן. "השינוי מתחיל!" אמר ואז עף לעברי. "א-איזה שי-שינוי?" שאלתי. "המורשת שלך" אמר ואז הוא התחיל לגדול ולהפוך לדרקון כחול שנושף אש כחולה. "וו-וואו!" אמרתי ואז אבא שלי חזר לצורה רגילה ועף לידי. התחלתי להשתנות! גדלתי לגודל ענקי יותר גדול ממה שאבא שלי היה פי 2 יותר גדול ממנו בערך, הסתכלתי מאחורי וראיתי שיש לי זנב וכנפיים. אבא שלי הושיט לי מראה וראיתי שאני דרקון אדום ענקי. עפתי לי ונשפתי אש אדומה יוקדת, זה היה נהדר! הרגשתי חופשי פעם ראשונה מהמון זמן. התחלתי לחשוב על סופי, נחתתי והפכתי לבן אדם. שמה ראיתי את אבא שלי משתחווה לי. "וואו! דראקו, אתה האויאטיון הגדול מכולם! אתה יכול להפוך לדרקון אדום, זאת אומרת שאתה ראש המועצה ומלך האויאטונים" אמר והשתחווה. "איזה כוחות יש לי?" שאלתי אותו. "אתה יכול לעוף, לעשות טלקינזיס, להפוך לדרקון, לנשוף אש, להשתכפל, אתה עכשיו גם מהיר יותר וחזק יותר וחכם יותר!" אמר מישהו מאחורי אבי שאיכשהו ידעתי שקוראים לו איקטו. "וואו! אדיר!" אמרתי וסופי רצה אליי. שמעתי את איקטו אומר לי במחשבה "אתה טלפת, אתה יכול להיות בלתי נראה, אתה יכול לעשות טלפורטציה, אתה יכול לשלוט ביסודות + חשמל ואתה יודע להפנט אואיטונים ושייתאהבו בך". 

סופי פוסטר הנה אני בא!

הרצתי בראשי את התוכנית. אין שום תקלות ואם איכשהו תהייה יש את התכנית גיבוי ואת הגיבוי של הגיבוי. הלכנו לישון, הבנות במעונות הבנות והבנים במעונות הבנים, לא היה הפרדת בתים, אנחנו הופרדנו מהשאר ואואטונים שמרו על הדלתות.

הפכתי להיות בלתי נראה והשתגרתי אל מעונות הבנות. מצאתי! העברתי יד על מצחה וגרמתי לה להתאהב בי ושאףף אחד חוץ ממני לא יוכל להסיר את זה. עכשיו לחלק השני. השתגרתי (כשאני עדיין בלתי נראה) לחדר שלי ועשיתי אציו לפחית צבע וכתבתי על הפרצוף שלי: 'דראקו הטיפש! ק"ס' והלכתי לישון.

בבוקר (כשאני לא בלתי נראה) התעוררתי והלכתי לשירותים (כמו כל בוקר), התקלחתי וצחצחתי שיניים (מול המראה) והלכתי לאכול. אירגנו לנו שולחן פרטי ואפילו חדר אימונים פרטי. בארוחה התיישבתי ליד סופי ופיץ. "אחי, מה קרה לך?" שאל פיץ. "מה?" השבתי, "הפרצוף שלך! כתוב עליו דראקו הטיפש! ק"ס" אמר. "מה?!!!!!!!" אני הולך לדמבלדור! אני יודע מי עשה את זה!" אמרתי וגיכחתי ברשעות. הלכתי למשרד של דמבלדור "ברטי בוטס!" אמרתי ונכנסתי למשרדו. "דראקו! מה קרה לך?!" שאל דמבלדור. "קיף סנסן אדוני, מתח אותי וצבע אותי בזה! ואני לא יודע איך להוריד!" אמרתי. "אני אדאג שהוא ייענש! אבל עכשיו בוא ננקה אותך! *איוסטו!" צעק והפרצוף שלי התנקה מהצבע.  "תודה" אמרתי ויצאתי מהמשרד נחוש לשלב השלישי.

קיף וסופי התקדמו אליי. "אני לא מאמין שעשית את זה! לא ידעתי שאתה כזה ילדותי!" אמרתי לקיף ותוך כדי השתלתי לו מחשבה שהוא עשה את זה. "אוי נו! זה היה מצחיק!" אמר וחייך. "לא זה לא! תפסיק עם השטויות האלו!" צעקתי עליו. "אוי לא! עושים מתיחה למר מושלמי והוא כועס! כמה נורא!" אמר ברשעות. התכנית עובדת, המשכתי. "תפסיק את המתיחות האלו! הן לא מצחיקות! אתה לא מצחיק! אתה דביל יהיר! אתה גרוע יותר מאתה-יודע-מי!" צעקתי. "אתה יודע מה?! אם אתה חושב שהמתיחות שלי לא מצחיקות אז תראה עוד משהו לא מצחיק! סקטומסמפרה!" צעק וחתכים התחילו להתפשט עליי. הדם זלג וכאב לי כל כך! "קיף תפסיק!" צעקה סופי בייאוש. "לא! הוא צריך ללמוד!" אמר וגיחך ברשעות. "פיניט-!" צעקה סופי אך לפני שהספיקה לגמור את הלחש קיף צעק: "**ספליט קרמינה! אינקרצרוס!" צעק וחבלים כבלו את סופי לפינה. החבלים היו על הידיים, רגליים, מותניים ופה. סופי התחילה לבכות בכי חרישי. שמתי לב שהיא מתרכזת במשהו ובראיית האויאטון המחודדת שלי ראיתי שהיא מנסה להוריד את הכפפה שלה. היא הצליחה! "אוו!" צעק פתאום קיף ולפת בשתי ידיו את ראשו. השרביט נפל לו. החתכים הפסיקו להתגבר אבל עדיין היו כמעט על כל גופי, החבלים שקשרו את סופי השתחררו והיא קמה, מחזירה לעצמה את הכפפה ומחייכת. השתגרתי משם.

(אתם תשנאו את הקטע הבא משפפי סוקיף)

סופי התקרבה אליי, הריח של שיערה היה לימוני נעים, שיערה הבלונדיני נצץ בשמש והעיניים שלה! העיניים שלה היו מדהימות! הן היו חומות כמו של שוקו חם בחורף עם ניצוצות זהובים כמו של השמש ביום קיץ נעים. "דראקו י-יש לי משהו להגיד לך. בוא" אמרה והלכה לגדה ליד האגם. עורה של סופי נצץ כמו השמש וקולה היה יפה כמו הירח. "אנ-אני אוהבת אותך" אמרה בחשש. "גם אני אוהב אותך" אמרתי והתנשקנו, שפתיה היו בטעם עוגשמלו, מתוקות, שיערה נצץ אפילו יותר, עורה היה מושלם והעיניים הסתכלו רק עליי כאילו זה רק אני והיא בלי כל העולם. פתחתי מעט את פי ולשונה נכנסה. התנשקנו ככה עד שקיף הגיע וצעק: "מה קורה כאן?!" שאל. "קיף, אני לא רוצה אותך יותר! אתה אגואיסט שחצן!" צעקה ונתנה לו סטירה. "אתה לקחת לי את סופי! אתה תשלם על זה!" צעק וברק פגע לידי. הרוח התערבלה ונוצרה סופת ברקים. "להיות משיב רוח זה הרבה יותר שווה מאמפת גרוע! אתה תשלם על זה!" צעק והרוח חטפה את סופי. "סופי!" צעקתי וניסיתי לתפוס אותה. "דראקו!" היא צעקה. "אני אוהב אותך!" צעקתי אליה, והיא השיבה "אני אוהבת אותך!". קיף לקח אותה איתו והצמיד לה מכשיר כסוף למצח. סופי התעלפה.

"לא!!!" צעקתי וניסיתי להיהפך לדרקון אבל אז קיף זרק עליי את אותו מכשיר כסוף. התעלפתי.

נו... הייתי מרושעת? ת"ב? 2 תגובות וממשיכה. הפרק קצר כי רציתי ליצור מתח מהוואהאהאה!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא