תבוסת הדרקון

טוב, אז היי לכולם. אני המוןןןןן זמן לא ביקרתי בפורטל, ובמיוחד שלא כתבתי והמשכתי בשום דבר. עכשיו כשאני סיימתי עם כללל הבבגרויות והמבחנים לשנה הזו (יייייייששששש) אני סוף כל סוף פנויה לכתוב שוב ויש לי כל כך הרבה סיפורים לכתוב הקיץ הזה ואני מקווה לפרסם את רובם פה, באתר. אחותי הקטנה חפרה לי שדבר ראשון אני אמשיך בסיפור הזה וכמו אחות גדולה ונאמנה נענתי לבקשותיה והנה התוצאה. מי שצריך קצת אממ להיזכר מה מי וכו' שידפדף לפרקים הקודמים... אני אעשה תיזכורת קטנה. מאלפוי הצטרף למסדר עוף החול ועכשיו הם מתוכוננים לחתונה של פלר וביל.

"אני לא מאמין שאני הולך לעשות את זה,” מאלפוי הביט בגועל בכוס שהייתה מונחת על השולחן שלפניו. “עשיתי את זה לפני חודש, כשהתחפשתי אליך,” הוא אמר להארי. “בלי להעליב אבל היה לך טעם נורא.”

"לא נעלב,” אמר הארי. “ורק שתדע, אני ורון בשנה השנייה בהוגווטרס התחפשנו לקראב וגויל. אני משוכנע עד היום שזה היה אחד השיקויים הדוחים ביותר שאי פעם איתרע מזלי לפגוש.”

"וואו,” אמר מאלפוי והביט בהארי במבט נדהם. “אני לא בטוח שאני הייתי מעיז לעשות את זה.”

"כן, ועבדנו עליך,” המשיך הארי כשחיוכו מתפרש מאוזן לאוזן. “אני ורון נכנסנו לחדר המועדון של סלית'רין וחקרנו אותך על היורש של סליזרין.”

"כן, כן, מה שתגיד,” אמר מאלפוי, שלא היה מוכן להודות בכך. הוא הכניס לכוס שערה כתומה בודדת. הנוזל שבכוס שינה את צבעו מחום בוצי לכתום בהיר. הארי מיהר לעשות כמוהו ושניהם שתו את השיקוי בלגימה.

העיוותים המוכרים החלו תוך שניות והארי נאנק מכאב ונפל על הרצפה. לאט לאט הוא הרגיש כיצד גופו משתנה. רגליו התקצרו. גופו נהיה שמנמן והוא חש את שערו מתקרזל.

"וואו, מה שניכם עושים על הרצפה?” פרד נכנס למטבח ובהה בשניהם. “לרגע חשבתי שאני רואה את עצמי ואת ג'ורג'.”

"שיקוי פולימיצי,” אמר הארי ומיהר לעמוד. “לקחנו שערות משני אחים ג'ינג'ים בסופר של המוגלגים.”

"אני עדיין לא מאמין שעשיתי את זה,” אמר מאלפוי. “אני כבר לא יודע מה יותר הזוי, כשהייתי מחופש אליך או כשאני עכשיו מחופש לוויזלי.”

"תאמין לי, גם אנחנו לא,” אמר פרד. “קדימה, שניכם, עכשיו לחצר! צריך עזרה עם האוהל חתונה וכל זה.”

כעבור כמה שעות האורחים החלו להגיע. החופה הייתה מרגשת במיוחד ואז החלו הריקודים. רון בהפגנת תעוזה ביקש מהרמיוני לרקוד איתו והיא מופתעת ומוחמאת הסכימה ושניהם נעלמו אל תוך רחבת הריקודים. הארי ודראקו נותרו לבדם על הספסל.

ויקטור קרום התקרב והתיישב לידם. “ברני אמרת שקוראים לך?” הוא שאל את הארי. הארי הנהן. “הם זוג עכשיו?” הוא הצביע לעבר רון והרמיוני שהסתחררו בצד רחבת הריקודים, צוחקים.

"אממ, בערך,” ענה הארי.

"ויקטור? מה אתה עושה פה?” שאל מאלפוי לידו של הארי.

"פלר היא הזמינה אותי,” ענה קרום מבולבל. “ומי אתה?”

"אאה הוא עוד בן דוד אחד,” אמר הארי במהירות.

קרום החל להתעצבן לפתע על הסמל המוזר שהיה תלוי על צווארו של קסנופיליוס לאבגוד.

"זה היה הסמל של גרינדוולד?” שאל דראקו באי אמון. “אז מה לעזעזל הוא עושה על הצוואר של הפסיכי הזה?”

"היי,” הארי התרעם. ובעט ברגלו.

"כן, כן, סליחה פוטר,” דראקו הרים את ידיו בכניעה מעושה. “אבל אתה חייב להודות שזה מוזר.”

"פוטר?” קרום הביט בשניהם בבלבול. “פוטר נמצא כאן?”

"מה פתאום,” צחק הארי ובעט במאלפוי שוב. “פיטר, לא פוטר. פיטר. נראה לך שפוטר יהיה פה?”

כן, זה היה יכול להיות מוזר,” אמר קרום ונעמד. תוך שניות שני בחורות נרגשות עטו עליו בחיוכים של מעריצות ודחפו אותו איתן אל תוך רחבת הריקודים.

"אתה מוכן בבקשה להפסיק לבעוט בי, פוטר?” סינן מאלפוי ברגע שקרום נעלם.

"אז אל תקרא לחברים שלי פסיכים ואל תקרא לי פה פוטר, דא. אחרת לא יהיה שום טעם בשיקוי פולימיצי ששתיתי והיה לו טעם נורא!”

"אוקי, אוקי,” מאלפוי גלגל את עיניו. “אבל איך לעזעזל הסמל ההוא הגיע לאבא של לונה המג'נ – זאת אומרת של לונה?”

"אתה צודק,” אמר הארי והביט בלונה ובאביה שהיו עסוקים במעין ריקוד מוזר בצד רחבת הריקודים. “זה בהחלט מוזר.”

"אני הולך להשיג לעצמי משהו טוב לשתות,” אמר דראקו ונעמד ולאחר מספר שניות הוא נעלם בתוך הקהל.

הארי המשיך לשבת במקומו במשך כמה דקות ואז קם והחל להסתובב.

עם רדת הערב החגיגות נעשו יותר ויותר פרועות. הארי זיהה את דראקו מובל על ידי צמד בחורות שעל פי מראן היו קשורות לצד של פלר. דקירת כעס לא ברורה הופיעה והוא מהר להתיישב בשולחן הקרוב אליו ליד קוסם זקן.

התברר שהקוסם הזקן היה אלפיאס דודג'. הם החלו לדבר ומהר מאד השיחה התגלגלה על הכתבה על דמבלדור שהופיעה בנביא היומי. אלפיאס כמעט דרש מהארי שלא להאמין לשום מילה, כך הוא אמר לו בדמעות.

המצב לא השתפר כאשר מיוראל, דודתו של רון הידועה לשמצה הצטרפה לשיחתם והחלה להלל ולשבח את ריטה סקיטר.

הארי כבר לא ידע למי ולמה להאמין. במיוחד לאחר שהתברר לו שהדמבלדורים היו גרים במכתש גודריק. למה לעזעזל דמבלדור לא טרח לומר לו את זה?

הוא המשיך לבהות באנשים בלי באמת לראות אותם ולא שם לב להרמיוני שהתיישבה לידו, סמוקה ומתנשפת.

"הארי אתה בסדר?” קולה חדר למחשבותיו.

הארי לא ידע מאיפה להתחיל להסביר אך הוא לא היה צריך מכיוון שבאותו רגע משהו כסוף וזוהר נחת במרכז רחבת הריקודים. המוזיקה פסקה באחת וכל הרוקדים והאנשים בהו בשונר הכסוף בפיות פעורים לרווחה.

פיו של הפטרונוס נפתח והוא דיבר בקולו העמוק של קינגסלי שאקלבולט:

“משרד הקסמים נפל. סקרימג'ר מת. הם באים.”

הפרק הקודם		הפרק הבא