שומרת הערים האבודות

קרדיט ל: סופי ואקר

כל כך הרבה שאלות התרוצצו במוחה של סופי, דקרו אותה, סחררו את ראשה.
אבל השאלה הגדולה מכולן הייתה
“למה?” שאלה סופי ביגון.
בראנט רק צחק. צחוק גדול ומרושע. ודיי מחרחר…
סופי נמלאה סיפוק כשראתה את הצלקות על פניו-שכבר לא נראו כמו פנים-של בראנט. ראשו הזכיר לה את הפלסטלינה ששיחקה בה בילדותה. הוא היה גוש אדום, מעוות ודוחה.
“שמחה לראות אותי?” שאל בראנט בחיוך מדומה.
“אני-” התחילה סופי לענות, אבל לפני שהספיקה, פינטאן התפרץ.
“לא באנו לדבר עליך! תהיה בשקט ותן למומחים לעשות את העבודה!!”
בראנט השתתק ונראה כמו כלבלב מוכה.
“אפשר להתחיל?” שאלה ליידי ג’יזלה ברוגע.
שתיקה.
“אם כך, בואו נתחיל!”

הפרק הקודם		הפרק הבא