No matter what they say

בס''ד

Don't listen to them

?Cause what do they know
We need each other
To have, to hold
They'll see in time

I know

נ''מ אוליביה

היה נדמה כאילו קרח עוטף אותי. 

הסתכלתי על אבי, מפוחדת.

''לא.. לא יתכן..'' מילמלתי. 

''אכן כן! אחותי, הוא הרג אותה... אבא שלו! זה היה במשחק קווידיץ' והרוצח צמא הדם הזה התחרה נגד אחותי. הוא ירה נגדה קללת חולי. אני ראיתי את זה. משום מה, רק אני ראיתי את זה. אבל אחותי, אחותי, סיפרה לי מה היה באמת. הוא הרג אותה.''

''לא!'' קראתי.

''כן.'' הוא השיב בדממה.

הבטתי לכיוון שבו אוליבר רץ. לא האמנתי. אני מתכוונת, לא האמנתי לאבא שלי. אבא של אוליבר היה באמת ובתמים אדם טוב.

משהו מזה... לא מסתדר לי.

''איך בכלל הגעת לכאן?'' שאלתי אותו.

''האמת שהייתי בדיוק בפגישה עם הפרופסור דמבלדור. בנושא תרימת הספרים לספריי בית הספ-''

אז כבר לא שמעתי אותו. רצתי לכיוון דלת היציאה מהטירה בעקבות אוליבר.

חיפשתי את דמותו בחשכה של המדשאות בשעת הלילה. לבסוף מצאתי אותו בכניסה ליער האסור. 

''אוליבר!'' לחשתי.

אבל הוא נמלט לתוך היער האסור. 

''אוליבר! אוי, באמת אוליבר, זאת לא אשמתך, אני לא כועסת עלייך...'' קראתי.

ברגע שאמרתי את זה הוא הסתובב. פליאה הייתה שרועה על פניו. 

''את לא?'' הוא שאל.

''למה שאכעס?''

''כי..  אבא שלי עשה דבר נורא! אני לא ראוי להביט לך בעיניים אפילו!''

''אוף, שקט. אל תדבר שטויות... אתה לא קשור לשום דבר מזה. חוץ מזה.. אני חושבת שיש כאו משהו חשוד...'' הרהרתי.

''את חושבת?''

''כן. אל תתייחס לאבא שלי.'' 

הוא היסס. לבסוף הוא הנהן קצרות ושאל:

''איך בכלל פילץ' או גברת נוריס לא תפסו אותנו? השיחה הזאת הייתה די... רועשת.''

''אחותי הטילה מופליאטו'' השבתי.

''מה?'' הוא שאל, לא מבין.

''מופליאטו. לחש המונע מאנשים הנמצאים בקרבת מבצע הלחש לשמוע את דבריו.'' עניתי בדקלום.

אוליבר בהה בי במבט מוכה הלם.

''את ממש חכמה... את יודעת.'' אמר.

''אני יודעת.'' עניתי בחיוך.

עכשיו לך לישון לפני שיתפסו אותנו ויטילו עלינו עבודות ניקיון לא רציניות.

פנינו למעונות, והייתה לי מסקנה גדולה מהיום הזה: אוליבר פגיע יותר מאיך שהוא נראה.

הפרק הקודם		הפרק הבא