וזה למה אסור להתעסק עם הזמן

לפתע, באופן מפתיע ובלתי צפוי לחלוטין, חרק מעופף כלשהו החל לרחף ביניהם ולהשמיע קולות צרימה דומים לאלה של הארינמל ז"ל.

ריקטו הביט בו, ושוב, החל לחרוק גם הוא.

"ריקטו?" שאל הבבון

"רגע יהודה, אתה מפריע לי, ת'לא רואה שאנחנו באמצע שיחה?!"

"מה לעזאזל?" שאל יוחנן.

אה, מי זה יוחנן?

כן כן. גנבתי את הקטע הזה מ"אנדי", שום דבר לא מקורי לחלוטין!

כדי להבין מי זה יוחנן נצטרך לחזור מעט אחורה, לרגע שבו דמויות הפאנפיק החלו להתקומם עלי -כותב הפאנפיק, ולהתחצף.

אני אפילו לא מבין איך זה אפשרי! הרי אני שולט בהם!

בכל אופן, אני החלטתי לנקו בה. אז לאחר שה רקדו ריקודי עם עםם חצאיות סקוטיות במרכז מסעדה פריזאנית, כיוון שלא רציתי שזה יפריע לציר הזמן, זה לא באמת קרה ולכן לא הייתה לכך משמעות, אז החלטתי לעשות את מה שדמויות שונאות יותר מכל: להרוג דמות ראשית.

כותבים, בעיקר של תסריטים, אוהבים להרוג דמויות ראשיות כי זה מכניס את הקוראים למתח ומוסיף רייטינג.

הקוראים, שונאים שהורגים דמות ראשית, ולכן בד"כ הדמות קמה לתחייה איכשהו.

מה שלא הרבה יודעים זה שאם הדמות חברה של דמויות אחרות -הדמויות שונאות שהיא נהרגת. אז החלטתי להרוג דמות ראשית.

אממה, שריקטו והבבון זקוקים להמשך, ואני מידי אוהב את הנער הזה ולא רוצה לחסל אותו. אז הייתי צריך ליצור דמות ראשית חדשה, דמות ראשית שאהובה על הדמויות -כדי להרוג אותה וככה לנקו בהם.

אבל זו הפתעה, אז חכו.

"בום" יוחנן החליק, שבר את מפרקתו ומת.

שוב, לא היה לי כוח להתמודד עם ההשלכות של כך, כיוון שקראו לי כוטתב עצלן ואני ממש לא -אז נפגעתי, ולכן אני אדלג על זה ורק אגיד שנקמתי כראוי ב"גיבורי" הפאנפיק שלנו, ואני לא קלישאתי, כפי שראית, ולכן הוא לא הולך לחזור!

אוקי, אז לאחר שיוחנן שאל את השאלה שלו, הוא מת ולכן הנער היה צריך לשאול אותה. אבל זו שאלה מטומטמת שאתם די אמורים לגלות את התשובה עליה בסוף הפאנפיק שאני הולך למרוח לעוד הרבה פרקים בלי התקדמות ממשית רק כדי להרגיש טוב עם עצמי, ולכן נתעלם ממנה. זו הייתה הדרך שלי להודיע לכם על קיומו של יוחנן.

"אתה מבין את החרק הזה?" שאל יהודה. סוף סוף שאלה לעניין.

"החרק וריקטו הביטו בו במבט איום. "איך קראת לי?" נבח ריקטו.

"מה?!"

"קראת לארינמלים "חרקים?" אנחנו הייצור הנעלה ביותר במרחב-זמן-חלל! חרקים הם העבדים שלנו!!!"

"סליחה." ענה הבבון והתאפק שלא לצחוק. או להרביץ לריקטו. "אתה מבין את הארינמל הזה?"

"ודאי שאני מבין! הוא דובר שפה פשוטה!" ענה ריקטו וטלטל את ראשו בתסכול.

"אז למה לא הבנת את הארינמל ההוא?!" צעק הבבון בזעם.

"לא שמעת איך הוא התנשף? זה חוסר נימוס לדבר אחרי שרצת ככה! חא מבינים מילה!" ענה ריקטו.

הבבון קפץ את אגרופיו ומלמל משהו בשפה פחות מובנת מהארינמלית של ריקטו.

"רגע, הארינמל החשוב הזה אומר שאתם לא מבינים ארינמלית כי אתם בני אדם, ולכן הוא ישתמש במתרגם האנושי-ארינמלי שאני בניתי."

"אתה בנית מתרגם אנושי ארינמלי?" שאל הנער

"איבדתי ת'זיכרון, דה, אני לא ממש זוכר את זה! אבל בעצם עכשיו אני נזכר!"

"לא ממש בנה," אמר הארינמל המעופף, וקולו נשמע בעברית צחה מבעד למקל הקטנטן, המתרגם, "ריקטו פוצץ חללית וזה מה שיצא."

הנער עשה פרצוף של "למה לא?" לאור האירועים האחרונים זה היה דווקא דבר הגיוני לחלוטין!

הבבון היה נראה מזועזע. "איך זה אפשרי?!"

"מה הבעיה?" שאל הארינמל "החללית התפוצצה. ישנה סטטיסטיקה רחוקה שבה יווצר ממנה מתרג ארינמלי-אנושי? אז זה בדיוק מה שקרה! במיוחד אם אתה מכניס את הזמן למשוואה ו..."

"אולי פשוט נתחיל מהתחלה?" שאל הבבון. "מה הולך פה? מה באת לספר? אתה אמור להיות מי שמפתיע אותנו ומספר מה קורה פה!"

"רגע!" עצר אותם ריקטו. "אני צריך לוודא שאתה אכן ארינמל ולא מתחזה ממלכת העשים או משהו נתעב אחר!"

"לך על זה." ענה הספק-ארינמל.

"אני אשאל אותך שאלה, ותענה לי ב"כן" ו"לא"."

"אוקי."

"איך קוראים לך?"

"נגייייייייייייירחחחי" הייתה התשובה. "אבל אתה יכול לגרוא לי נגיייייי"

"טוב נו. זה היה קל מידי!" התאכזב ריקטו.

"מה קל? מה הלך פה?!" צרח הבבון.

""נגייייייייייייירחחחי" זה "כן" בארינמלית. לכל הארינמלים קוראים ככה."

"ריקטו, אני מאוכזב!" אמר הנער. "זו הייתה בדיחה נחמדה, עד שהרסת אותה כי מתברר שזו שאלה שיש בה מן השאלתיות!"

"אוקי. אוקי. שאלה חדשה!" התנצל ריקטו. "תאמר לי, נגיייייי, אם זהו אכן שמך, מאחד עד עשר -למה אתה פה ולא בממלכה?! אה?!"

"טוב, ריקטו, תשאל שאלות ריאליות!" ביקש הבבון שמאס כבר בכל זה.

"אוקי, אז מה ההיפך מ8? או! או! מה ההיפך מתנין?!"

"אני פשוט אציג לך תהודת זהות." אמר הארינמל.

"אתה מתכוון לתעודת זהות." תיקן אותו הנער.

"לא, את האות ה"א אומרים מהגרון. לא "תעודת" "תהודת"!" לא הבין הארינמל

זה נראה מוזר כשכותבים את זה, אבל כשזה עם צלילים זה די מובן.

"אבל אומרים עם ע'!" התפלץ הנער.

"לא! מה הקשר? שאל ריקטו. "בואנ'ה אתה מוזרים!"

"לא, אתה!" אמר הבבון בתיאטרליות.

"אוקי, הנה התהודת זהות שלי:" אמר הארינמל הלחוץ והחל להשמיע קולות עמומים. למותר לציין שהבבון והנער כבר לא היו המומים.

"אההההההה...." אמר הנער בברק הבנה מאוחר למדי. "תהודה!!! צליל!"

"מה חשבת? אידיוט!" נפנף ריקטו בידיו. "הוא אכן ארינמל." פסק.

"אז תספר מה לעזאזל הולך פה!" תבע יהודה.

הארינמל פצה את "פיו" והחל לדבר, כשלפתע ריקטו קטע אותו.

"רק רגעעע!!!" הוא צעק. "נותר לברר את הדבר החשוב ביותר!"

עכשיו, אני יודע שאמרתי שבפרק הזה יבוא מי שיסביר בצורה מגוחכת את הכל, אבל התכוונתי שמי שיסביר, מתי שהוא, יבוא בפרק הזה בצורה מגוחכת. לצערי הרב, בחוסר כנות מוחלט כמובן, אני נאלץ לגמור את הפרק כאן כדי למתוח אתכם.

אני יודע שזה מתח שקשה לעמוד בו, אבל תעשו מאמץ! זה לא שווה את זה!

הפרק הקודם		הפרק הבא