הדור הבא

הם ירדו לארוחת הבוקר בלי לילי .

"איפה היא ?" שאל ברנדון

"נעלה את עצמה בחדר והיא לא מדברת או נותנת לאף אחד להיכנס " ענתה איזבל.

לילי כתבה מכתב להארי . היא סיימה לכתוב אותו בחמש דקות אבל התלבטה אם לשלוח אותו. לבסוף היא קמה , התלבשה , לקחה את התיק והלכה לינשופיה . לא היה לה זמן לארוחת הבוקר בגלל שהתעכבה בחדרה אז הלכה ישר לחממות לשיעור של תורת הצמחים.

הוגו ראה את לילי עומדת בפינת החממה ונדחף בין הילדים כדי להגיע אליה .

"איפה היית בבוקר ?" לחש הוגו

"בינשופיה"

"למה ?"

"אני יגיד לך אחר כך"

"לא את תגידי לי עכשיו. בטח הדבר הזה מספיק חשוב כי את פספסת את ארוחת הבוקר , ואני יודע שזאת הארוחה האהובה עלייך".

לילי והוגו לא שמו לב שהם הפריעו למהלך השיעור וגמרו בריתוק של שעה וחצי .

"יופי עכשיו אני גם יפספס את ארוחת הערב " אמרה לילי להוגו כשעשו את דרכם אל הריתוק שהפעם היה בספרייה.

"יש לנו עכשיו שעה וחצי . אני חושב שזה מספיק זמן לספר לי מה קרה בבוקר " ענה הוגו.

הם התיישבו בשולחן הכי רחוק ממדאם פינס ולילי החלה לספר להוגו על החלום.

"אבל איך את יודעת שככה דמבלדור מת ?" שאל הוגו

"אני לא . בגלל זה הלכתי לינשופיה, שלחתי מכתב לאבא לשאול אותו איך הוא מת ".

נשארו רק עוד 5 דקות עד שיכולו לחזור לחדר המועדון ולנוח מכל הכתיבה שעשו שעה וחצי. הם לא שמו לב מי עוד היה בריתוק עד ששמעו קול מאוד מוכר ולא רצוי כל כך קורא ללילי .

זה היה קרלוס , והוא נעמד ליד השולחן שלהם. לילי לא יכלה להסתכל עליו או לשמוע את הקול שלו ,כל דבר שהוא עשה הזכיר לה את הסיוט שחלמה. כקרלוס אמר רק עוד מילה אחת לילי לקחה את הספרים שלה

ורצה במהירות למגדל גריפינדור. קרלוס רצה לרוץ אחריה אבל הוגו עצר אותו ורץ לכיוונה של לילי.

לילי נכנסה לחדר המועדון וכל הראשים של חבריה הסתובבו אליה והיא סימנה לכולם לעלות לחדרה, וכולם עשו כפי שביקשה.

פרד ואשלי ישבו ליד ליליוחיבקו אותה כי דמעות זלגו על פניה.

אחריי שאיזבל סגרה אחריה את הדלת היא ספרה לכולם על הסיוט ועל המכתב ששלחה.

"אנחנו צריכים לחכות לתשובה של אבא ליל . הוא בטוח יספר לנו."

"אנחנו יכולים לבדוק על מותו של דמבלדור בספרייה " אמר לואיס.

"לא . עדיף שאבא יסביר לנו . הוא היה לידו כשהוא מת , הוא בטוח יודע הכל " אמרה לילי בקול חנוק .

לילי ביקשה שהם ישאירו אותה לבד , וכולם יצאו מהחדר וסגרו את הדלת.

היא לא ידעה מה לחשוב . אולי זה בגלל הסיפור עם הנשף או אולי זה מה שהיא חושבת עליו .היא לא יכלה לחשוב על זה יותר ,היא עצמה את עיינה ונרדמה . והפעם שיינה בלי סיוטים אבל גם בלי חלומות טובים.

בינתיים בבית משפחת פוטר הכל היה רגוע .

הארי בדיוק חזר מהעבודה וישב סלון עם רון .ג'יני הלכה לדבר עם הרמיוני בחדרה . הארי הדליק את החדשות וחיקה לכתבה שעשו על משרד הקסמים .

הוא ורון הסתכלו בפליאה על המטאטא החדש שעדיין לא יצא לחנויות . כשהארי קם מהספה להכין לו תה חם ראה ינשוף חום זהב מחכה לו על עדן החלון.

הארי ורון היו יכולים לזהות מקילומטרים שזה ינשוף מהוגוורטס והתקדמו אל החלון בהתרגשות כי חשבו שאחד מילדיהם כתב להם מכתב.

הארי לקח את המכתב וצפה בינשוף נעלם בשמיים . הם חזרו אל הסלון ופתחו את המכתב ורון קרא בקול.

לאבא                                            25.12

היי אבא זאת לילי . אני רוצה שתקרא את המכתב לבד או עם הרמיוני ורון אבל לא עם אמא אני לא רוצה שהיא תיבהל.

אתמול בלילה חלמתי חלום , או יותר נכון סיוט.

חלמתי שאני על מגדל האסטרונומיה והשרביט שלי היה על הרצפה מטרים ספורים ממני וקרלוס עמד מעלי וצעק את הקללה הממיתה .

אני התעוררתי מיד ושמעתי את סופיה קוראת את הסיוט שהיה לי מתוך ספר  , והספר הזה היה "מותו של דמבלדור" .

אני יודעת שאתה הייתה לידו כשהוא מת אז אני רק רוצה שתספר לי את הסיפור המלא. בבקשה.

נ.ב – ג'יימס ואלבוס מוסרים שלום וגם רוז והוגו לרון והרמיוני.

באהבה , לילי.

רון והארי הסתכלו אחד על השני ולא אמרו מילה. הארי קם מהספה והלך אל המגירה של השידה והוציא קלף ועט נוצה .

"אתה הולך לספר להם ?!" שאל רון שהתקרב אל הארי

"אתה לא חושב שצריך לספר להם ? " שאל הארי

"הם רק ילדים . הם תלמידי שנה ראשונה , תחשוב מה זה יכול לעשות להם" . "אבל אם הבת הקטנה שלי חלמה שמשהו ממשפחת מאלפוי הורג אותה כפי שהרגו את דמבלדור ז"ל , אז אני חייב לספר לה ".

הם התיישבו ליד השולחן והחלו לכתוב את המכתב:

ללילי                                                                                                 25.12

לילי אני רוצה שתספרי לי הכל . ולמה חלמת על קרלוס דווקא?

אז זה הסיפור :

כשאני ודמבלדור הגענו למגדל האסטרונומיה שמענו קולו צעדים ודמבלדור שיתק אותי כשהייתי מתחת לגלימת ההיעלמות,

דראקו מאלפוי הופיע ופרק את דמבלדור מנשקו והוא נפל ארצה . בינתיים דראקו מספר לו איך הצליח להכניס את אוכלי המוות בעזרת שני ארונות מעלימות תואמות שאחת מהם נמצאת בחדר הנחיצות.

דמבלדור הסביר לדראקו שהוא ידע שהוא מנסה לרצוח אותו אבל עדיין השאיר אותו בהוגוורטס והוא גם ניסה לשכנע אותו לעבור צד , אבל דראקו אמר שאם הוא לא יהרוג את דמבלדור אז וולדרמורט אלול להרוג אותו.

דראקו לא יכל להרוג את דמבלדור אבל אז אוכלי המוות הגיעו ודרבנו את דראקו לכוון על דמבלדור את הקללה הממיתה.

סנייפ הגיע ברגע האחרון דחף את דראקו והרג את דמבלדור שנפל מראש המגדל. . אני לא יפרט אבל אני חייב להגיד לך שסנייפ הוא בן אדם טוב .

זה הסיפור המלא. אני רוצה שתכתבי לי מה ששאלתי אותך בתחילת המכתב ותשתפי את המכתב הזה גם לאחים שלך וגם לחברים.

תמסרי להם שלום וגם מהרמיוני ורון .

אוהב , אבא .

לילי התעוררה וראתה את כולן מתארגנות.

לילי נשארה לבד בחדר אם סופיה .

"את באה?" שאלה סופיה שפתחה את דלת החדר .

"אני אתקלח וירד לארוחת בוקר. אין מצב שאני מפספסת אותה יומיים ברצף" אמרה לילי בחיוך , סופיה חייכה אליה ויצא מהחדר .

ברגע שסופיה יצאה החיוך נמחק מהפנים של לילי , היא פחדה שמשהו רע יקרה לה , היא פחדה שאולי שסיוט יהפוך למציאות.

היא נכנסה למקלחת ושחכה מכל מה שחשבה . אחריי עשרים דקות כשהתקלחה , התלבשה והכינה את התיק היא לקחה נשימה עמוקה, ואמרה לעצמה שזה הכל בראש וזה רק סיוט והכל בסדר, ויצאה מהחדר . 

לילי ראתה את איימי יורדת במדרגות השיש לארוחת הבוקר והצטרפה אליה .

כשנכנסו לאולם הגדול איימי הלכה לשולחן הפלפאף ולילי לגריפינדור . לילי ראתה את לוסי מנופפת ללילי משולחן רייבנקלו ונופפה לה חזרה . לילי התיישבה ליד ברנדון וכשהתיישבה הוא לחש לה באוזן שקרלוס מסתכל אליה מהרגע שנכנסה לאולם הגדול.

לילי באמת הייתה צריכה לצחוק ולהתעודד ויש לה מזל שיש לה את פרד וג'יימס בשביל זה.

פרופסור מקגנוגל התקדמה לשולחן גריפינדור.

"אהה פרופסור , התגעגעתי" אמר ג'יימס בחיוך קורן

"חשבתי עלייך כל החופש " אמר וקרץ לה פרד

שולחן גריפינדור צפה במקגנוגל זועפת בהם.

"אני הייתי מצפה מתלמידי שנה רביעית שתראו דוגמה לתלמידים החדשים" זעפה פרופסור מקגנוגל

"אנו מראים להם דוגמה של כבוד ואהבה לראש הבית שלנו." חייך פרד בעוד ג'יימס נעמד על הכיסא, אוחז

בכוס וכפית.

"יושבי שולחן גריפינדור!" הוא קרא בעוד כולם מחייכים בצפייה לשטות הבאה שלו,

"אדון פוטר! רד מהכיסא!" נזפה פרופסור מקגנוגל אך ג'יימס לא הקשיב,

"אני חושב שהגיע הזמן שנציין כאן משהו חשוב." כל האולם הגדול היה קשוב אליו כעת ,

"כולנו יודעים שפרופסור מקגנוגל היא ראש הבית הכי מקצועית, חכמה, מוכשרת, יפה-"

"ג'יימס פוטר. רד מיד." אבל לואיס ראה כי מתחת לפרצוף הכועס היא מסמיקה מעט,

"שיש בבית הספר!  כולם להריע לה! למינרווה מקגנוגל, המנהלת וראש בית גריפינדור!"

כל התלמידים פרצו במחיאות כפיים חוץ מסלית'רין ,שולחן גריפינדור פרץ בתשואות ושריקות, דפיקות על השולחן ומחיאות כפיים.

"ג'יימס פוטר, רד, זה מספיק." נזפה מקגנוגל אך צל של חיוך היה על פניה. ג'יימס ירד בחיוך רחב,

"רק רציתי שתדעי כמה אנחנו אוהבים ומעריכים אותך , פרופסור."

"כן, טוב, זה היה מוגזם."

"אהבה אף פעם לא מוגזמת!" קרא פרד,

"פרד זה מספיק. באתי לתת לכם את המערכות החדשות. יום טוב."

היא הניחה את המערכות על השולחן וצעדה משם בצעד מהיר.

"היא אוהבת אותנו." חייך פרד,

"אין ספק." הסכים ג'יימס.

הפרק הקודם		הפרק הבא