הרפתקאותיו של רגולוס האכזר

רגולוס צעק בקול החזק ביותר שהצליח לגייס "התעוררו, ישנים! האוייב עלינו!"

שבעת התלמידים שעמדו במסדר פרצו בצחוק בלתי נשלט, כאשר שלושת התלמידים הישנים גילו שכל אחד מהם סומן באיום מוות אחר.

"מן הדין" אמר רגולוס "היה להשאיר עליכם צלקות מן האירוע הזה, כדי שתזכרו אותו לעד. זהו לקח חשוב ביותר. האוייבים שלך לא ישנים בזמן שאתה עושה זאת, והם לעולם לא מחכים שתגלה עליהם כדי להתקדם במזימותיהם".

שלושת התלמידים התעוררו, נעמדו במסדר – באיחור של חמש עשרה דקות – והוא אסף חזרה את כלי הנשק שלו.

"ובכן, תלמידים" אמר "בבוקר התאמנו על לחש המגן. מי מכם הצליח להטיל אותו במלואו?"

רק שני התלמידים שאכן עשו זאת הרימו את ידם, משמע איש לא העז לשקר. מצויין. מורה מעורר פחד הוא דבר חשוב בלמידה. חשב רגולוס.

"נסו, שניכם, להטיל אותו שוב כעת" פקד רגולוס. הוא ידע היטב מה תהיה התוצאה, אבל רצה להראות זאת לתלמידיו.

שני התלמידים התרכזו בכל כוחם במשך דקות ארוכות, ללא הועיל. אפילו זוהר קלוש לא עלה.

"אנרגיה קסומה" אמר רגולוס "היא מוגבלת. ברמת האימון שאתם נמצאים בה, העובדה שהצלחתם להטיל לחש פשוט אחד בתוך מספר דקות של ריכוז היא מזל טהור. כעת, שניכם ניצלתם את כל האנרגיה הקסומה שגופכם יכול לגשת אליה בינתיים, ועד למנוחת לילה מלאה, תוכלו רק לבצע קסמים פשוטים מאוד, אלו שאינם נחשבים אפילו לחשים. כולם הבינו אותי? מסוכן לנסות להטיל לחש נוסף אחרי שאתם יודעים שניצלתם את האנרגיה שאתם יכולים לגשת אליה. כעת אתם עדיין לא יכולים לחוש זאת בעצמכם, אבל במהלך הזמן תפתחו אינטואיציה שתעזור לכם לדעת מתי ניצלתם את האנרגיה, ומתי אתם עדיין יכולים להטיל לחשים נוספים". התלמידים הנהנו.

"כעת" אמר רגולוס "מי שכבר העלה מגן אמיתי יכול לנוח במשך כמה דקות, עד שאגיע אליכם. אל תישנו. מי שעוד לא, המשיכו באימונים". 

שמונת התלמידים שטרם הצליחו נכנסו לזירת החבלים, מתחלקים שנית לזוגות וממשיכים באימונים. רגולוס צפה בהם במשך כמה דקות, ואז הלך אל שני התלמידים המצליחים יותר.

"אתם" אמר להם "ניחנתם בכישרון טבעי לקסם. אל לכם להזניח את האימון בשל כך" קולו עלה והוא הביט על התלמיד שלא קם למסדר "שכן הוא חשוב מכל. אתם חושבים שהצלחתם להעלות מגן אמיתי, ולכן אתם אשפים. עכשיו, אני יראה לכם מה המגן שלכם שווה".

"אתה" הצביע רגולוס על תלמיד שהיה בשלבי אימון מתקדמים, ונראה היה שכמה דקות של ריכוז יעזרו לו להעלות מגן אמיתי.

"כן, אדוני המורה?" שאל התלמיד. "בוא לכאן. אני רוצה להראות להם משהו" ענה רגולוס.

התלמיד התקרב בבלבול, ושאל "מה אני אמור לעשות, אדוני המורה?"

"תעמוד שם" הצביע רגולוס על קיר החדר, שהיה רחוק ממנו עצמו בערך 12 מטרים "ותעלה את המגן שלך".

התלמיד רץ לשם, והחל להתרכז. רגולוס חיכה במשך דקה אחת, כאשר התלמיד החל להעלות זוהר שהלך והתחזק מרגע לרגע. אז, הוא שלף את חרבו, חצה את המרחק ביניהם במהירות, ביתק את המגן בתהליכי היצירה והניח את חרבו על גרונו של התלמיד. "אשף עם קסם מגן" אמר רגולוס "הוא חסר תועלת, אם הוא לא יכול להעלות את המגן בהתראה של רגע ובתוך רגע. בקרב, האוייב שלכם לא היה מחכה אפילו דקה שתעלו את המגן שלכם, הוא היה תוקף מייד. באותו האופן, כשפי ההתקפה שלכם יהיו חסרי תועלת אם תוכלו להשתמש בהם רק אחרי דקות ארוכות של ריכוז בלחש. אשף הוא אחד שמסוגל להטיל את הלחש ברגע אחד, ובשביל זה קיים הטריק של שינון לחשים" רגולוס מעולם לא השתמש בזה בעצמו, הלחשים שלו היו כמו טבע שני עבורו; אבל הוא הבין מספר הלימוד שאשפים אינם פועלים באותו האופן, אלא משננים את לחשיהם, וכך הם מבצעים את החלק של הריכוז – שרגולוס לא היה זקוק לו כלל – בזמן המנוחה שלהם, ורק משלימים את הלחשים בעת ההטלה.

"אתה יכול לחזור לאימונים" אמר רגולוס לתלמיד המבולבל. "עכשיו, אתם שניכם מבינים מה שווה המגן שהעליתם הבוקר?" שאל רגולוס. השניים הנהנו, ואחד מהם אמר "הוא לא שווה דבר".

"בדיוק" אמר רגולוס "ולכן אתם תתאמנו עכשיו בביצוע ריכוז, והשלמה של לחש גם שעות אחרי שהתרכזתם. כאשר אשפים נחים, הם מתרכזים בלחשיהם, ומכינים אותם לקראת הטלה. ההטלה עצמה היא רק השלמה של הלחש שהוכן קודם לכן, ולכן הם מסוגלים להטיל אותו בתוך רגע" רגולוס סיים את ההסבר התיאורטי, והחל להרצות באופן מעשי כיצד מתרכזים בלחש תוך כדי מנוחה בלי לגרום לו לקרות באותו הרגע.

שקיעת החמה, באותו יום

רגולוס בחן את תוצאות תלמידיו. שלושה הצליחו להעלות מגן אמיתי, מתוכם שניים כבר היו שקועים במדיטציית לחשים לקראת האימונים של מחר, אוחזים בדפים שבהם רגולוס שרבט במהירות תרגום לעמוד של לחש המגן בספר הלימוד לאשפים בדרקונית שהיה לו. עוד חמישה תלמידים העלו זוהר בדרגות שונות, מתוכם שלושה התאמצו באמת אבל לא הצליחו לגייס את הכוח הדרוש, ולפי הערכתו של רגולוס השניים הנוספים פשוט לא התאמצו מספיק. והיו עוד שני תלמידים, שהיו הבעייתיים. שניהם לא הצליחו להעלות מגן כלל, אחד משום שלא הצליח לגייס את הקסם שלו – למרות שבמבחנים המוקדמים, הוא היה התלמיד שרגולוס חש בו הכי הרבה קסם – והאחר פשוט משום שלא טרח לנסות. רגולוס התלבט במשך כמה שניות, ואז החליט.

"תלמידיי" פתח רגולוס, מולו עומדים במסדר שמונה תלמידים, בזמן שהשניים האחרים עדיין עסוקים במדיטצייה בפינת החדר. "היום הזה היה היום הראשון לאימונכם כאשפים, וכפי שהבטחתי, עבור אחד מכם הוא גם יהיה היום האחרון" רגולוס השאיר את המילים המאיימות תלויות בחלל החדר במשך כמה רגעים לפני שהמשיך. "חלקכם הצליחו, אחרי דקות ארוכות של ריכוז, להטיל את לחש המגן הבסיסי, בעוד אחרים הצליחו רק להעלות זוהר שהיה אמור להגן עליהם, אבל לא עשה זאת. רק שניים מכם לא הצליחו להפיק שום תוצאה במאמציהם".

רגולוס צעד אל שני התלמידים, שעמדו בקצה השמאלי של המסדר, זה לצד זה, מתוחים. "אתה" הוא הצביע על האחד "לא התאמצת מספיק. עיניי רואות קסם רב זורם בעורקיך, אך לא הזלת אף לא טיפת זיעה אחת היום". התלמיד התכווץ. "בעוד אתה" הוא הצביע על התלמיד השני "התאמצת כאן יותר מכולם, אבל נראה שכוח הקסם שלך הוא החלש ביותר".

רגולוס צעד חזרה אל מקומו, קולט את המסדר כולו בשדה ראייתו. "מה אתם אומרים, תלמידיי? את מי עליי לסלק? מהי התכונה החשובה יותר עבור אשף? היכולת להתאמץ, או כוח הקסם הגולמי?"

שקט מתוח שרר בכיתה, בזמן שאיש לא העז לענות. רגולוס חיכה במשך כמעט דקה, לפני שענה בעצמו על השאלות.

"המאמץ, תלמידיי" אמר רגולוס "חשוב בהרבה עבור אשף. האשף קורא לכוחות הקסם שלו לעזרתו באמצעות המאמץ שלו, ואם לא ישקיע מאמץ, אפילו קסם גולמי כשל דרקון גדול לא יבוא לידי ביטוי" זה לא היה בדיוק נכון, רגולוס עצמו היה כושף, קוסם שלא משקיע מאמץ וריכוז בהטלת לחשיו אלא אלו באים לו באופן טבעי, בזכות כוחם של הדרקונים הגדולים אשר מן הצפון. אבל זה היה נכון עבור אשפים. "ולכן תלמידיי, כאשר יבואו לכאן מחר תשעה תלמידים, זה שלא השקיע מאמץ כלל לא יהיה כאן בינינו. הוא מסולק בזאת מכיתת הלימוד לאשפות, ואינו שייך עוד לחבורתנו. צא החוצה!" הפקודה הייתה רועמת עד כדי כך שהתלמידים שהיו עסוקים במדיטצייה הפסיקו אותה, והסתכלו לכיוון המסדר רק כדי לראות את התלמיד עוזב בבושת פנים את המסדר, ויוצא החוצה תוך שהוא ממלמל "אני עוד אראה לכם מה זה!".

"התחלנו עם עשרה תלמידים" אמר רגולוס "כעת אנחנו תשעה. אל תשגו באשליה שהוא יהיה האחרון שיסולק מהכיתה הזו, או שיברח ממנה. לא, תלמידיי. מעט מאוד אנשים זוכים להיות אשפים אמיתיים, וגם מתוך אלו רבים נשארים לעולם בדרגות הנמוכות, עוסקים בלחשיהם הפשוטים בעודם מדמיינים שבידיהם הכוח לצוות על היקום לעשות כרצונם. גם אילו הפך אחד בלבד מכם לאשף דגול, או שלושה מכם לאשפים פשוטים, הייתי מחשיב זאת להישג כביר עבורי כמורה" רגולוס השאיר את דבריו תלויים באוויר באיום.

זה לא היה מדויק. הערכתו הייתה שבערך מחצית מהם יהפכו לאשפים, אבל כדי להגשים את ההערכה הזו הוא היה חייב להכניס בהם תחרותיות חסרת מעצורים, שתגרום להם להשקיע את נשמתם בלימודים. ההפחדה והאכזריות היו הנשקים היעילים ביותר שרגולוס הכיר, והוא התכוון למצות את כוחם עד תום.

"הישארו כאן" פקד רגולוס "אלו שכבר הטילו את לחש המגן פעם אחת, החלו במדיטציית לחשים. אלו שלא, נסו להטיל אותו עד שתצליחו או עד שתתמוטטו, מה שיקרה קודם".

רגולוס ידע היטב שחלק מהם לא ימלאו אחר פקודתו, אבל הפקודה עצמה הייתה חשובה, ולא רק הציות לה. היא מחדירה בתלמידיו רמה גבוהה של עבודה, וזה אחד הדברים החשובים ביותר עבור מי ששואף גבוה.

"כן, אדוני המורה" ענתה מקהלה של תשעה קולות, ואז אחד הוסיף בהיסוס "אדוני המורה, מתי אתה מתכוון לחזור, ועד מתי הפקודות תקפות?"

"אני הולך כעת לסעוד את ארוחת הערב בחברת הוד נערצותה" ענה רגולוס, יודע שבכך יגדיל את ההערכה שרוחשים לו התלמידים "ואחר כך אבוא לכאן לבדוק מה קורה. כשאבוא, אשקול את המצב מחדש ואתן פקודות חדשות".

רגולוס ממש לא התכוון לבוא אחרי ארוחת הערב, היה לו משהו אחר לעשות. אבל הוא חשב שהאמירה תגרום לתלמידים להתאמץ יותר, עד לשלב שהם יהיו בטוחים שהוא לא יגיע, ובשלב הזה הם יתחלקו לשתי קבוצות – אלו שיחליטו שאין פקודות חדשות משמע אין פקודות כלל, ואז הוא ידע שהם מנסים להשתמט מהלימודים, ופחות אכפת להם; ואלו שיחליטו שאין פקודות חדשות משמע הפקודות הישנות תקפות, והוא ידע שהם אלו שאכפת להם, שרוצים באמת להפוך לאשפים. הוא לא התכוון לסלק את כל הקבוצה הראשונה, אבל בסילוק של השקיעה הבאה, אם יחליט לבצע אחד כזה, הוא יזקוף זאת לחובתם.

אחרי כמה דקות של צעדה

רגולוס נכנס בדלתות הגדולות של חדר האוכל, מנחש שהאלה שלו תחליט לאכול ברוב עם, כדי לחזק את התדמית הסקסית שלה בעיני העם. אמנם לא כ-ו-ל-ם היו כאן היום – היו שומרים בשני הנמלים, ובעוד כמה מקומות באי, כמו גם ציידים שהלכו לצוד כמה חיות ביער הקטן שיש באי, ועוד כמה שעסקו בענייניהם – בענייניו של רגולוס, במקרה של כיתת האשפות – אבל חלק נכבד מהפיראטים היו כאן, וכל מה שיקרה כאן יועבר במהירות מפה לאוזן לכל פיראט על האי.

רגולוס חצה את חדר האוכל בהליכה מהירה, עיניו קולטות פיראטים בכל רחבי החדר אוכלים תוך כדי שהם מנסים להביט אל הבמה המוגבהת שבה ישבה האלה, מה שגרם לכך שהשולחנות בחדר, מהראשון ועד האחרון, היו מלוכלכים באוכל שנפל מהסכו"ם של הסועדים בדרכו לפיהם. הוא הגיע אל הבמה, וראה את האלה יושבת כרגיל לצד שולחנה, עירומה כרגיל, רגליה פשוקות, חושפות סימן מציצה אדום על העור סביב השפתיים שבין רגליה. שני שדיה היו מכוסים בסימני מציצה גם הם, וגם הסימן בצוואר והשניים שבבטן לא נעדרו, מה שגרם לרגולוס לחשד חזק שהכוהן הגדול – או מישהו אחר – מצץ את האלה מאז שהוא עצמו עשה זאת לאחרונה. ארבעת הכוהנים עמדו סביבה – הכוהן הגדול החזיק את הצלחת, אחר החזיק קנקן של יין, שלישי החזיק כוס והרביעי עמד הכן כדי להעביר כל ציווי של האלה אל הטבחים או הפיראטים. רגולוס סחב כיסא וכלי אוכל שעמדו ריקים באחד השולחנות הסמוכים, והתיישב במקום שבו הונח כיסאה של האלה בארוחת הערב הראשונה, מתחיל להגיש לעצמו ולאכול.

"אז" הוא אמר בשפת השאול, נהנה מיכולתו לדבר עם האלה בלא שהכוהן הגדול יבין "כיתת האשפות שלי מתקדמת היטב. כבר סילקתי תלמיד אחד שלא התאמץ מספיק, והאחרים מתחילים לקבל שכל. אני מקווה שעד סוף החודש לכל הפחות אחד מהם יהיה אשף בסיסי".

"חודש?" אמרה האלה באותה השפה תוך שהיא לוגמת מכוס יין שהוגשה לה "זה יותר מדי עבורי. אני חושדת שההרפתקנים של אגודת מגלי הארצות יגיעו לכאן בתוך שבועיים".

"אגודת מגלי הארצות?" שאל רגולוס. המונח היה מוכר לו, אבל הוא לא זכר את הפרטים המדוייקים.

האלה נאנחה. "זה ארגון של הרפתקנים מעצבנים, יש להם רישום של משימות, איומים וכדומה. הם שולחים קבוצות לכל מיני מקומות; אני רשומה כאיום מדרגה שלישית אצלם כבר יותר משבע מאות שנה, מאז שהם גילו שכל פעם שהם מגרשים אותי אני חוזרת בתוך כמה מאות שנים. כל פעם שאני מגיעה, הם מתחילים מחדש לחפש דרך להרוג אותי לגמרי" הסבירה האלה בפירוט בלתי-רגיל.

"הא" אמר רגולוס "אבל תיאורטית, כל עוד אף אחד מהפיראטים שכאן לא יוציא את החדשות, הם לא אמורים לדעת שאת כאן".

"נכון" אמרה האלה "הבעיה שכשיש לך כמעט מאה אנשים באי, בטוח יהיה אחד מהם שיהיה צדקן כזה ויגיד שלשתות דם ולעשות סקס פראי זה לא בדיוק בגזרה של הטובים, ואז הוא יעזוב. זה תמיד קורה, זה רק שאלה של זמן". 

רגולוס המהם, ואז שאל "זה האנשים שרצית שאהרוג?"

"גם" אמרה האלה "אם אפשר להרוג את הפורשים בלי שהשאר ידעו, זה יהיה מצויין. אבל אם זה לא יצליח, תצטרך להרוג את החבורה שתגיע. לרוב הם מגיעים בקבוצות של ארבעה: נוכל, לוחם, כוהן ואשף".

"את מתמצאת בזה מאוד" החמיא רגולוס "בעיקרון אני מניח שעם עזרה של כמה מהמתלמדים שלי, אני אולי יוכל בקושי להתמודד איתם. לך אין איזה כוחות קסומים או משהו?" נימת קולו של רגולוס העידה שהוא חושב שקרב כזה הוא כמה רמות מעליו.

"יש לי כמה" ענתה האלה "הבעיה שאם הם ידעו כמה אני חזקה באמת, אני יהיה מסווגת כאיום יותר גדול, ואז הם פשוט ישלחו חבורה חזקה יותר ויצליחו. אבל אני יכולה לשאוב אנרגיה מאחרים ולהעניק לך אותה. זה חלק מהסיבה שאני מתאמצת לייצר את התדמית של האלה שעושה סקס מדהים עם כל מי שבא לה. אם כבר, אז אני צריכה לעשות עוד צעד בעניין" האלה סיימה את המשפט, ואז עברה למדוברת לפני שהיה לרגולוס זמן להגיב.

"כוהן גדול?" אמרה האלה.

"כן, הוד נערצותך?" ענה הכוהן הגדול. "אני רוצה שתעשה משהו". האלה פיתלה את גופה, מדגישה את השפתיים שבין רגליה ואת שדיה, ואז הקישה באצבעותיה.

מיטת עץ גדולה ועליה מזרן עבה הופיעה ברווח הצר – יחסית – שבין השולחנות לבין המדרגות לבמה שעליה עמד שולחנה של האלה. למיטה לא היה מעקה משום סוג שהוא משום צד, גם לא ראש מיטה.

האלה קמה מכיסאה בצעדי ריקוד, גורמת לכמעט מחצית הפיראטים להפסיק לאכול, להסתכל עליה בלבד. היא ירדה במדרגות, ונשכבה על המיטה ברגליים פשוקות, גורמת לחצי האחר של הפיראטים להפסיק לאכול, ולעבור להסתכל עליה בלבד.

שקט מתוח שרר באולם, כאשר כולם חיכו לדבר הבא שתעשה האלה, ואז הפר קול את השקט. "מה את רוצה שאעשה, הוד נערצותך?" שאל קולו של הכוהן הגדול ברעד קל.

האלה התמתחה, ואז פקדה "שרת אותי, כוהן גדול. כאן ועכשיו".

ההמשך יבוא.

הפרק הקודם		הפרק הבא