פרסי ג'קסון הנכד של וולדמורט

                                                                  זה אומר שאני עוברת בין נקודות מבט של אנשים בשבעה כולל ניקו וקליפסו  

נ'מ הייזל:

כשהנסיעה נגמרה ויצאנו מהרכבת שמענו פתאום קול "תלמידים חדשים לפה! תלמידים חדשים אחרי!" פנינו לראות מי הדובר,

כשראיתי מיד היד שלי הושטה לחרב שלי, זה היה ענק, קצת קטן, אבל גם התאומים אפיאלטס ואוטוס (ה'כ: לא בטוחה אם אייתתי את זה נכון) היו יחסית קטנים, והם כלאו את אחי.

קבוצה של ילדים בגיל ה11 בערך להשערתי הלכו אחריו, הארי הבחין בנו עומדים דרוכים ואמר "למה אתם בוהים בהאגריד?"

 "האגריד?" "הוא ענק?" שאל פרסי, הארי שלח לו מבט "הוא חצי ענק, ואל תדברו איתו על זה , הוא רגיש בעניין הזה, בואו" התקרבנו לעבר כרכרה שהיתה רתומה לשני סוסים ,

שהיו- די אימורטלס- עשויים מעצמות, אני פרסי וניקו התקרבנו נוספים מהופנטים , שלום הגבירה. שמעתי  קול בראשי, נסוגתי לאחור "מה?!" לחשתי בהלם, לידי ניקו הגיב באותה צורה בדיוק,

"גם אתה שמעת את זה? " שאלתי אותו "כן" הוא אמר "זה בטוח כי אתם ילדי פלוטו, או האדס" לחש לי פרסי, זה נכון שמעתי שוב , אביכם הוא אדונינו, " מי אתם?" לחשתי,

תראסטאלים, רק החוזה במוות יכול לראותינו השיבו התרסטאלים, מאחורי הארי נראה מופתע "אתם רואים אותם?" שאל , לפני שהספקתי לענות שמעתי את רון אומר "רואים מה?" הוא נשמע חשדן

"את הסוסים פה" אמר הארי "אממ הארי? אתה בסדר? אין פה שום סוסים", "מה? הסוסים האלה ש- אתם רואים אותם נכון?"

מילמלתי משהו על זה שהם תראסטאלים וקראתי את זה איפה שהוא והרמיוני ישר אמרה שרק מי שחזה במוות יכול לראות אותם. ילדה חכמה 

נכנסנו לכרכרה כלפתע רון אמר "את מי ראיתם מת?" אוי, אוי אוי אוי, אני לא מאמינה שהוא באמת עשה את זה, כל מי שראיתי מת חלף בראשי,

אמא שלי , החצויים שמתו במלחמה במחנה יופיטר, נזכרתי בבחילה בגוון עם החרב תקועה בגופה, היא לא מתה בסוף, אבל זה עדיין נראה מחריד,  גם השאר נראים עצובים לפתע ,

נראה שרון הבחין ששגה כי האוזניים שלו האדימו ממבוכה והוא מילמל משהו על זה שהוא לא התכוון

נ'מ פרסי

הגענו לטירה ענקית , אנבת התנשפה והתחילה לקשקש על יסודות או משהו כזה, לא יודע, לא הקשבתי,

ירדנו מהכרות והתחלנו ללכת לכיוון הטירה כשאיש קטן שהיה לו אותו צבע עיניים של החתולה שלו, מה שנתן לי פלשבקים מהכימרה ואמא שלה, אלת המפלצות המחורבנת , התקרב.

 "פרופסור דמבלדור קורא לכם", אמר בחיוך זדוני "בואו אחרי," הרמיוני ורון החשדן עדיין נופפו לנו לשלום, הנחתי שהם מכירים אותו וזה בסדר אז התחלתי ללכת אחריו והשאר מאחורי,

הגענו לפסל מוזר מאבן, האיש הקטן אמר לו "עוגת דלעת" והפסל זז הצידה וגרם מדרגות הופיע, עלינו במדרגות ונכנסנו למשרד קטן שבתוכו ישב דמבלדור

"תודה פילץ, אתה יכול ללכת" אמר דמבלדור לאיש שמתברר שקוראים לו פילץ והאיש יצא מהחדר "עליכם להתמיין לבתים" אמר לנו דמבלדור "בבית ספרנו יש ארבעה בתים- גריפינדור הבית לאמיצים -רייבנקלו הבית לחכמים-הפאלפף לטובי הלב וסליתרין הבית לערמומיים ,כל שנה מצנפת המיון-" הוא הצביע על מצנפת מרוטה על ספסל "ממיינת את התלמידים החדשים ,

מיכיוון שאנו איננו רוצים למשוך תשומת לב מיותרת נעשה לכם את המיון פה" הוא סימן אל הספסל "התחל פרסי" אמר, התקרבתי והתיישבתי על הספסל, דמבלדור הניח את המצנפת על ראשי , לפתע המצנפת התחילה לצרוח והזיכרונות שלי התחילו לעלות , מיד הצבתי מחסום בתודעה (כן אני יודע מה זה 'תודעה אני לא כזה אידיוט) והמצנפת הפסיקה לצרוח, תודה שחסמת את הזיכרונות שלך!

 הם נוראיים שמעתי אומרת,  אני לא אוכל את זה עוד הרבה, אמרתי לה, סליחה , לאאא !! שמעתי אותה בראשי כשהזיכרונות פרצו את המחסום שלי , היא צרחה, המון ולבסוף אמרה בקול חלוש, "גריפינדור"

נ'מ אנבת

אחרי פרסי התיישבתי על הספסל והניחו את המצנפת על ראשי, זיכרונות שטפו אותי, לא טרחתי לעצור אותם, זה סתם היה מבזבז לי אנרגייה והם בסוף היו יוצאים , המצנת המשיכה לצרוח כמו מקודם ושמעתי בראשי קול אומר , תפסיקי את זה!!! בבקשה!!! , ריחמתי על המצנפת המסכנה, כשהכל הסתיים המצנפת מילמלה לי בקול שבור, ראף פעם לא ראיתי אומץ כזה, הרבה יותר מגודריק  "גריפינדור" את המילה האחרונה היא אמרה בקול

נ'מ ניקו

התיישבתי אחרי אנבת , זיכרונות חילחלו אלי , הייתי אדיש , זה קרה לי כל הזמן קשר, זכרונות מטרטרוס היו חוזרים אלי כמו פגיונות, עם הזמן למדתי להתרגל לזה, המצנפת בהחלט לא הייתה מוכנה לזה, היא צרחה והתחננה שאפסיק, נשארתי אדיש, לא היה לי איך לעזור, אז הבקשות האלה היו חסרות טעם, לבסוף היא אמרה בלחישה צרודה מהצרחות "גריפינדור" ירדתי מהספסל

נ'מ פיפר

ישבתי אחרי ניקו, המצנפת לא צרחה כמו מקודם , אבל אני לא הייתי בטרטרוס , לי לא היו זיכרונות כאלה מזעזעים, שמעתי אותה, בהחלט יש בך עורמה אך אינך מתאימה לסליתרין, יש בך חוכמה רבה, אך לא, רייבנקלו אינו מתאים, הפלפאף לא יתאים לך, הוא יאט אותך , אם כך.. "גריפינדור" צעקה המצנפת

נ'מ ג'ייסון 

התיישבתי אחרי פיפר , הזכרונות חלפו בי , הם לא היו עוצמתיים דיו לגרום למצנפת לצרוח אך בהחלט השאירו בה צלקת , היא אמרה מיד לאחר זרם הזכרונות "גריפינדור" 

נ'מ ליאו

התיישבתי על הספסל , והמצנפת העלתה בי את זיכרונותי , היא שתקה ואז "גריפינדור" בקול חנוק שגרם לי לתהות אם מצנפות מסוגלות לבכות, 

נ'מ קליפסו

הנחתי את המצנפת על ראשי , אחרי הרבה זמן  שבו היא נאלצה לחוות את כל חיי האלמוות שלי שרובן כללו שהייה באוגיגה, ומעט זכרונות מהמלחמה הראשונה, המצנפת אמרה "גריפינדור"

נ'מ פרנק

התיישבתי על המצנפת ומיד היא התחילה להתלבט, אממ אתה בהחלט מתאים להפאלפף .. אבל יש לך המון אומץ אז גריפי- לא הפאל- לא! אני לא מצליחה להחליט, אז אני אתן לך את רשות הבחירה בין הפלפאף לגריפינדור , אני רוצה להיות עם החברים שלי, חשבתי, אם כך.. "גריפינדור" אמרה המצנפת

נ'מ הייזל

שמו לי את המצנפת והזיכרונות מהחיים הראשונים שלי צפו, ואז מהחיים השניים שלי, המצנפת אמרה, טוב פה כבר אין שאלה, את הקרבת את חייך בשביל להציל את העולם! יש יותר אמיץ מזה? ובקול היא אמרה "גריפינדור!"

 לאחר מכן דמבלדור הסתכל עלינו ואמר בקול מהורהר "מעניין, כולכם בגריפינדור! טוב רדו לארוחה , לכו אל השולחן המקושט אדום וזהב, זהו השולחן של גריפינדור, הארי רון והרמיוני גם בגריפינדור, הכירו אותם! אני בטוח שהם כבר מחכים שם , לראות לאיזה בית השתייכתם" הוא חייך אלינו, ירדנו לארוחה

הפרק הקודם		הפרק הבא