תתחתני איתי אוונס?

ג'יימס פוטר הסתכל עלי בצורה שונה כבר כמה זמן.

אני לא ידעתי להגדיר איך בדיוק הצורה שונה, זה פשוט נראה כאילו הוא מפסיק להתבונן אלי כמו על אוויר או איזה קורבן לתעלולים, זה היה משונה, אני לא הבנתי למה זה קורה, הוא גם הפסיק להציק לי במשך שבועיים, שיא חדש מבחינתי, למרות שאז לא הבנתי למה.

הכנסתי את הספרים לתיק בסוף שיעור לחשים כשקלטתי את המבט של פוטר, שלחתי אליו מבט מתריס אבל הוא לא הסיט את עיניו ממני, נאנחתי וקמתי אליו, כשהוא ראה שאני מתקרבת משהו בעיניו החומות השתנה.

"נו, תוציא את זה פוטר, מה עובר עליך? אתם מתכננים עוד משהו גדול על חשבוני?" הייתי מרוגזת וזה נשמע היטב בקולי.

הוא נתן שני מבטים מהירים לצדדים, "אפשר לא כאן?" הוא שאל אותי, מחייך.

"אני לא מבינה למה לא כאן," משהו בחיוך שלי הרגיז אותי, רציתי למחוק לו אות מהפרצוף.

הוא משך בכתפיו, כאילו אומר את ביקשת את זה," אוו קיי, אז יש לי שאלה."

"נו?"

"את רוצה לצאת איתי להוגסמיד ביום ראשון אוונס?" הוא שאל אותי וכול אותו הזמן החיוך המעצבן היה עדיין תלוי על פניו.

נרתעתי כאילו הוא נתן לי סטירה, "לא."

הוא כיווץ את הרווח בין גבותיו. הייתה לי הרגשה אני הבחורה הראשונה שהוא שאל אותה את השאלה הזו וסירבה לו.

"למה לא אוונס?"

הבטתי בעיניו, חיפשתי בהם רמז לזה שהוא צוחק עלי, אבל מה שראיתי שם הייתה כנות מוחלטת, "כי אין שום סיבה שאני אצא איתך פוטר, אני אפילו לא מחבבת אותך," אמרתי לו ברוגז.

עכשיו היה תורו להתבלבל, " זה בכלל לא קשור אוונס, אני רק שאלתי אם תצאי איתי, למרות שאם היית אוהבת אותי זה היה נחמד."

נאנחתי, "פוטר אתה מציק לי כבר שלוש שנים, אתה מציק לחברות שלי ולחבר הכי טוב שלי, אני לא הולכת לאהוב אותך באמת, אלה רק בחלומות."

על פניו הופיע מבט חולמני לרגע ואז עיניו חזרו אלי "אני באמת לא מבין למה את חברה של סבר-מאוס."

"סוורוס," קטעתי אותו.

"אבל," הוא לא הפסיק, " חבל, הייתי שמח שתצאי איתי. נראה לי שנדלקתי אליך."

הוא דיבר בכנות? הוא ג'יימס פוטר? פחדתי לחשוב על זה, "פוטר קשה לי להאמין שנדלקת עלי, וגם אם כן, זה יעבור לך עוד שבועיים כשתלך במסדרון ליד ליזי מהפלפאף"

"אני בחיים לא יצא עם ההפלפאפית הזו, היא מלאה בחצ'קונים."

"היא יותר מתאימה לך ממני," אמרתי בקול שקול, כאילו דיברתי איתו על מחירי עטי הנוצה בהוגסמיד.

 החיוך שלו התערער, "נו באמת אוונס, דייט קטן אחד לא יהרוג אותך."

"אתה לא יכול לדעת את זה פוטר. זה יכול להיות עוד בדיחה שאתם עושים על חשבוני, חוץ מזה לא זה לא, קבל את זה ." אני לא הולכת לצאת עם הפוץ הכי גדול בשכבה, במיוחד אחרי הדברים שהוא וחברים שלו עשו לשער שלי שנה שעברה. כולם הולכים לזכור את השנה השנייה שלי בתור גברת-מקרה-אבוד-של-שער-משוגע. 

החברים שלו שעד עכשיו עמדו בצד התקרבו אלינו, סיריוס-הפוץ-השני-בגודלו-בעולם-בלק פנה אליו בחיוך מתנשא שכול כך מתאים לטהורי דם סנובים, "את באמת לא יודעת מה את מפסידה אוונס."

"הא, אני כן יודעת מה אני מפסידה, אני מפסידה את ההזדמנות להיות עוד אחת מהאקסיות של ג'יימס פוטר, ואני לא הולכת להניח לעצמי להיות כול כך עלובה, אם הוא, " הצבעתי על ג'יימס, "באמת נדלק עלי זה לא ישתנה, אז שיוכיח את זה." במילים האלה הסתובבתי וחזרתי לחברות שלי שחיכו לי בפתח הכיתה, לרגע לא האמנתי לאפשרות שג'יימס פוטר באמת אוהב אותי.

~_~

לאורך השנים חשבתי שאם לא הייתי אומרת לג'יימס שיוכיח את האהבה הזו, אז אולי הוא היה מפסיק לרדוף אחרי והתאהבות רגעית לא היה הופך לאהבה במלוא עוצמתה.

אבל למרות ארבעת השנים שבהם הציק לי בנושא הזה בכול יום, כול היום,  אני שמחה שג'יימס רדף אחרי בזו עקשנות בלתי נתפסת.

"לילס?" ג'יימס קרא בשמי ואני הסתובבתי אליו, הדשה הקר של המדשאות בבית הספר גירד לי בגב.

"מה?" שאלתי אותו, היה לי משונה לשמוע אותו קורא בשמי בכזאת רכות, זה היה חדש ונעים.

הוא ליטף את פני, "כבר ממש קר והשעה מאוחרת, כדי שנכנס."

פניו התקרבו לשלי וחלקנו נשיקה עדינה, אחת בין נשיקות רבות שעוד יבואו אחר כך. כשהתנתקנו ג'יימס גיחך אלי.

"מה?"

הוא נעמד בזריזות ומשך אותי אחריו והתחיל ללכת בשתיקה לטירה.

"מה ג'יימס?" התרגזתי, "אני נשבעת לך שאם לא-

הוא קטע אותי ולא נתן לי לסיים את האיום, "רק חשבתי על זה שבחיים לא יצאתי אם ליזי מהפלפאף."

מת'אם אומרים?

וברוח הפרק

תגיבו-תעקבו-תדרגו

הפרק הקודם		הפרק הבא