איך הגעתי להוגוורסט

אז אחרי כל היום הארוך הזה, בלודי קראה לנו להגיע לחדר המועדון של סלית'רין בדחיפות.

כשהגענו לחדר המועדון של סלית'רין, בלודי הייתה שם, והיא נראתה חיוורת, והופתענו שהיא לא התרגזה מכך שנכנסנו יחד עם שי, ג'ני, ונורי. היא באה להגיד משהו, ולפתע נפלה על הרצפה באנקות כאב.

"בלודי!" צעקתי והתכופפתי לעזור לה. ג'ני צרחה.

קראנו לדנה, וכעבור כמה דקות היא הגיעה לשם יחד עם מיי צ'ונג, ועוד כמה רייבנקלואים. 

"אין לה דופק!" צרחה מיי. עכשיו ג'ני כבר הייתה על סף בכי. פתאום, עיניה של בלודי זהרו באור לבן, וכך גם פיה, והיא החלה לרחף באוויר. שי אמר שזה כמו מה שקרה למקס בדברים מוזרים, אני אמרתי לו שיפסיק לעשות ספוילרים, ושרה צעקה עלינו שזה לא הזמן.כעבור בערך דקה, האור בעיניה של בלודי כבה, והיא ריחפה וירדה מטה אל הרצפה. פתאום ראינו שהיא מתחילה להתעורר. התיישבנו לידה, וכשהיא פקחה את עיניה שאלנו אותה, מה קרה, והיא ענתה בשקט: " אני... אני לא יודעת... הרגשתי לא טוב וכשבאתם התעלפתי ו... ראיתי דם, ו, מפלצת גדולה כזאת... כמו אורק..."

לפתע, כל הדברים התחברו במוחי כמו פאזל. כל הדברים המוזרים שקרו בשנתנו הראשונה בהוגוורסט, התקיפות, הכל... ובדיוק נזכרתי שבערב שבו אורק פלש לבית הספר ותקף אותנו, ריק נראה לחוץ אך גם מרוצה, וצ'ארלס התרוצץ ממקום למקום... אבל איך שני תלמידי שנה ראשונה יכולים להכניס אורק לבית ספר? וגם בשנתם הרביעית, הם לא היו יכולים לגרום נזק לכל כך הרבה תלמידים... חייב להיות מעורב בכך מישהו אחר. מבוגר יותר. מנוסה יותר. מסוכן יותר. מישהו שהם עובדים בשבילו, שהם העיניים והאוזניים שלו בבית הספר. מישהו שרוצה משהו מהוגוורסט. ועוד משהו שלא הבנתי, איך בלודי קשורה פה?! 

קראנו לכמה מהמורים, שהיו מזועזעים . המנהלת, מקגונגל, אמרה לנו לא להתעסק בדברים האלה יותר, ושהם יטפלו בזה.

כשבלודי התאוששה, היא הבטיחה לנו שתיקח אותנו לביתה בחופשה. והנה היום הגיע.

נסענו ברכבת במשך יום שלם, והגענו לעיר שבה בלודי גרה, קרוב מאוד לאקדמיית נוורמור. מבחוץ הבית שלה נראה ממש כמו טירה, בסגנון אדריכלות גותית, מן הסתם. הקומה הראשונה בבית, מקושטת בפרטים גותיים אומנותיים. בסלון, הייתה ספת קטיפה אדומה עם עיטורים גותיים משיש שחור, ולמרבה ההפתעה, הייתה שם גם טלוויזיה. המטבח היה מעוצב בצבע שחור, אך בניגוד לכל שאר הקומה, הוא היה בסגנון מודרני. בקומה השנייה, היו, חדר השינה של הוריה של בלודי, שהיה מעוצב כולו בשחור לבן, חוץ מבובה סרוגה קטנה בצורת ילדה עם סוודר ורוד ושיער בלונדיני, שנחה לצידה של עוד בובה בסגנון דומה, עם זוג צמות שחורות ושמלה שחורה. כנראה מתנה מאיניד, חשבתי בליבי. היה שם גם חדר אמבטיה גדול ומרווח, מעוצב בצבע שחור. הקומה השלישית, היא; "הקומה של בלודי" מפני שהיה שם חדרה של בלודי, ועוד חדר שירותים קטן ליד. בלודי הכניסה אותנו לחדרה, שהיה די נחמד לדעתי. המיטה הייתה כהה עם מצעים בצבע ירוק, בצד ניצב שולחן קטן מעץ, ועליו היו הרבה עפרונות, דפים וציוד ציור. על הקירות נתלו פוסטרים של סלית'רין, של קבוצת קווידיץ', של סרטי אימה שונים וגם הרבה ציורים בשחור לבן, שכנראה ציירה בלודי. היא לקחה כמה ספרים מהכוננית שלה, ולקחה אותנו למעלה. לקרוא למקום שאליו היא לקחה אותנו "עליית גג" זה די עלבון. זה היה יותר כמו "הצריח הכי גבוה ומפחיד בטירה עתיקה ויוקרתית". היה שם ארגז הם מלא דברים כמו מסמכים שנראו די חשודים, ותחפושות שונות. היה שם גם שולחן לא גדול, שעליו היו גם כן הרבה מסמכים, זכוכית מגדלת, וכמה צנצנות שבתוכן היו דברים שיכול להיות שהם איברים פנימיים. על השולחן ניצבה גם מנורת שולחן שהאירה את המקום באור קלוש. "זה חדר העבודה של אמא שלי". בלודי הציגה אותו. "איפה ההורים שלך?" שאל שי, שהספיק להתאושש ממה שקרה לו, והגיע איתנו. "הם בפגישת מחזור של האקדמיה." היא ענתה.

חיפשנו וחיפשנו, אך לא מצאנו שום דבר שקושר את וונסדיי להוגוורסט.

טוב, עכשיו רק נותר לנו לנסות להנות מהקיץ שלנו, לפני שנגיע לשנתנו החמישית בהוגוורסט.

הפרק הקודם