נכד וולדמורט

נ.מ פרסי: 

הקוסמים עשו קסם כלשהו ונעלמו 

אמא שלי נראתה אבודה.

אלים, איך יכולתי לשכוח אותה?!

"אמא אם את לא רוצה שאלך אני אשאר, שום קוסמים לא יגידו לי מה לעשות" ישר אמרתי

"זה בסדר" אמרה אמא שלי בקול חלש ושברירי "אני יודעת שאתה צריך ללכת" אמרה בקול קצת יותר בטוח

ונאנחה "אני אשמור עליו" אמרה אנבת' "אל תדאגי אנחנו נחזור" הוסיפה פייפר "אני לא אתן לקוסמים עלובים לפגוע בי ובחברות שלי" אמרתי ,אמא חייכה חיוך קטן "מוח אצה בוא" אנחנו נארגן את הדברים שלך ונלך למחנה לארגן את שאר הדברים

"למה דווקא לטינית?"שאלתי פייפר הסתכלה עליי במבט מבולבל "אני לא בטוחה" אמרה אנבת' "פשוט ברגע שהוא אמר שאבראקדברא דומה ישר עלה לי אבדה קדברא בלטינית שזה אומר להרוג" "על מה אתם מדברים?" שאלה פייפר "לפני שהגעת הם הודיעו לי שאני קוסם ידעתי שזה רציני אבל להם אסור לדעת שיש לי ניסיון בזה אז צחקתי" פייפר הנידה את ראשה וברגע שתכננתי את משפתי הבא התחלתי לצחקק "ואז..ואז" התחלתי לגמגם מצחוק "אמרתי אבראקדברא וכולם ברחו" אמרתי וצחקתי 

אנבת' המשיכה "ואז שאלנו אותם מה קרה?, והם אמרו שזה מאוד דומה לקללה ההורגת" "אה הבנתי" פייפר אמרה בצחקוק "טוב אני הולכת" אמרה ריינה "שמחתי לעזור" "ביי ריינה,תודה שבאת, ניפגש" נפרדה אנבת' מריינה ,אני ופייפר נופפנו לה לשלום והיא הלכה.. 

כעבור חמישים דקות:

ארגנו את הדברים שלי (משמע אנבת' ופייפר ארגנו את הדברים שלי)והלכנו למחנה לארגן את הדברים שלהן וחזרנו לבית שלי אמא נתנה לאנבת' קופסא של עוגיות כחולות "תדאגי שהוא לא יסיים אותם ביום הראשון" "תסמכי עלי" אמרה אנבת' ואז התיישבנו על הספה, מחכים לקוסמים

אחרי בערך חמש דקות הקוסמים הופיעו בסלון 

"אז..."התחלתי "איך מגיעים לשם?"

"בהתעתקות כמובן" אמר לופין כאילו הכל מובן

"אחוז בידי"אמר דמבלדור אחזתי בידו ,פייפר אחזה בידו של לופין ואנבת' אחזה בידו של סנייפ היא נראתה נגעלת ובהחלט הבנתי אותה

ואז קרה משהו מוזר והופענו במקום אחר הבנתי שההתעתקות הזאת זה כמו מסע בצללים

ראיתי את מיני מי והרמיוני קצת ירוקים "הכל בסדר?"

שאלתי אותם ,באותו רגע מיני מי הקיא והסתכל עליי

בשאלה "אתם לא מרגישים סחרחורת או בחילה?" 

הנדתי בראשי ושאלתי "היינו צריכים?" הארי הניד בראשו והתחיל להתקדם למקום כלשהו בין שני בתים ניסיתי לקרוא את מה שהיה כתוב על הבית השמאלי 'מכיר רימכגודל 13' ואז דמבלדור נתן לנו פתק עם אותם אותיות רק שהיה כתוב 12 הסתכלתי על זה עוד קצת ופתאום שמעתי את הלחישה של פייפר מאחורי "כיכר גרימולד 12" ופתאום צמח משום מקום עוד בית ,הארי והרמיוני נכנסו אליו ,אני חשבתי לעצמי איזה מזל שהדסלקציה של פייפר לא ממש גרועה כמו שלנו, נכנסנו אחרי כולם לכיכר גרימולד; פנים הבית היה מבולגן ומלוכלך, הקירות התקלפו זה היה נראה שכל המבנה הולך ליפול, הסתכלתי על אנבת' והיתה על פניה הבעה מזועזת מנראות הבית. סוף סוף כולם נכנסו והדלת נסגרה, קיבלה את פנינו מישהי ג'ינג'ית מבוגרת עם כמה ילדים ג'ינג'יים הנחתי שהיא האמא והם הילדים שלה, אחד מהם עלה עם מיני מי במדרגות

"שלום לכם" התחילה הג'נג'ית המבוגרת "אני מולי, בואו שבו האוכל כמעט מוכן" אני פייפר ואנבת' עשינו כדברי מולי והתיישבנו לאחר כמה דקות מולי הביאה את האוכל לשולחן הסתכלתי על אנבת' בשאלה וגם פייפר הסתכלה עליה כך היא סימנה לנו שהיא תעשה את זה; היא לקחה אוכל לצלחת ושמה גם לי,פייפר לקחה לעצמה אוכל ומתוך כל צלחת אנבת' לקחה טיפונת אוכל בידה בלי שאף אחד ישים לב היא קמה ועשה כאליו היא מחפשת את השירותים "סליחה,איפה השירותים?" ובזמן ששאלה שמה את האוכל באש "שם למעלה" אמרה הילדה הג'ינג'ית והצביעה על המדרגות, אנבת' עלתה.. "מה זה הריח המוזר הזה?" שאלה הרמיוני אני ופייפר הסתכלנו עליה בשאלה כדי לא להיתפס

אחרי הארוחה מולי אמרה שעוד חצי שעה נלך לסמטת דירגון או משהו כזה ,אנבת' פייפר ואני היינו אמורים לפרוק את דברינו אבל כמובן שלא עשינו זאת אנחנו הרי חצויים ואנחנו צריכים להיות מוכנים לכל מצב שלא יבוא(זה החלק של התפילה כי הסיכויים שמשהו לא יקרה אפסיים)

סיימנו להתארגן וירדנו למטה מולי החזיקה בידה אבקה היא ראתה שאני מסתכל "זו היא אבקת פלו" הסבירה "וזו הדרך שלנו לסמטת דיאגון" לא הבנתי, איך אבקה יכולה להיות אמצעי מעבר? טוב הם קוסמים וזה לא הדבר הכי מוזר שראיתי בחיי אז סבבה לאחר כמה דקות הרמיוני הדגימה לנו איך משתמשים באבקת הפלו היא נכנסה לאש

עצמתי את העניים "פרסי?" אנבת' שאלה "אני לא יכול להסתכל" ואנבת' גיכחה "זו הדרך לסמטת דיאגון מוח אצה" פקחתי את עניי בבהלה "גם אנחנו נצטרך להיכנס לאש?" שאלתי,אנבת' הנהנה בחיוך ואני הייתי מיואש היא הכניסה לי אגרוף "אתה לא תישרף פרסי" וביוונית הוסיפה

"ΗΦαιστός σε αγαπάει" 

(הפייסטוס אוהב אותך)

את זה אנחנו נגלה עוד שניה אמרתי

ונכנסתי לתוך האש

נ.מ אנבת':

נכנסתי מיד אחריו אך שהגעתי לסמטה לא ראיתי אותו הסתכלתי עבר באופק וראיתי אותו נלחם עם המינטאור 'אסור שישימו לב אליו' חשבתי לעצמי בנתיים כולם הגיעו ומולי שאלה אותי איפה פרסי

"הוא התלהב ממש מהחנויות וקשה לא להישאר במקום אחד יותר מדי זמן..הוא תכף יחזור" אמרתי הם הנהנו בצורה שאומרת 'עכשיו זה מסביר הכל' מה שכן פייפר באמת הבינה ,אני שמחתי שלא היה צריך תירוץ מסובך בנתיים מזווית העין ראיתי את המינטאור בצורתה של כל מפלצת האהובה עליי, בצורת אבקה אבל שזה נדבק לבגדים ולפגיון זה נורא (מנסיון)

פרסי חזר והתחלנו בקניות נכנסנו לחנות גלימות ואני הסתכלתי על הבגדים מסביבי והזדעזעתי הכל היה סגור וכנראה חונק שהסתכלתי על מדי הוגוורסט לבנות ראיתי שיש חצאית 'אוי לא' חשבתי לעצמי שהבנתי שזה מה שאני הולכת ללבוש כל השנה הסתכלתי על פייפר והיא הסתכלה עליי והגענו להסכמה במבטים שאין שום סיכוי שאנחנו לובשים את הבגדים האלה

הסתכלתי על פרסי והעברתי לו את זה הוא הרים גבה בשאלה וחשדנות ואמר בקול " אז מהם מדיי בית הספר?" הסתכלתי על פייפר במבט מיואש

"אלה מדי בית הספר" הראתה לו מולי הוא מייד הסתכל עליי והנהן בבעתה הנהנתי אליו חזרה וכך נחתמה ההסכמה הכוללת בנוגע לבגדים

אני פרסי ופייפר יצאנו מהחנות ומולי קראה לנו להיכנס אמרנו לה שנעבור שם אחר כך בלעדיהם 

כי לא כל כך נוח לנו ..

היא הנהנה "טוב ממילא נזכרתי שצריך ללכת לגרינגוסט" "לאיפה?" שאלה פייפר בזמן שפרסי שאל "הולכים לעז ירוקה?"

הקוסמים היו מבולבלים "עז ירוקה?" שאל הארי 

"כן זה מה שאמרתם גרין גוסט" ענה פרסי

הארי נראה מבולבל הרמיוני נראת משועשעת

"כן לשם אנחנו הולכים" הסתכלתי על פרסי במבט של ' באמת מוח אצה?' הוא החזיר לי את המבט הלא באמת מתנצל שלו סימנתי לו עם הראש שהוא טיפש והוא צחק

הקוסמים נסתכל עלינו במבט מוזר החזרנו להם

מבט אטום והם עזבו את זה

התחלנו ללכת לכיוון גרינגוסט......

‐---------

לכל האנשים שביקשו המשך......

הפרק הקודם