אנחנו מסתבכים בצרות(תעמידו פני מופתעים)

"לצאת למסע, כמובן," אמר האדס. "כמובן, יעברו עליכם סכנות רבות בדרך - " התקדמתי קדימה בנקודה הזאת. "כן, כן, מפלצות, שיגועים, תחמנויות, הבנו כבר. מה המשימה שלנו?" שאלתי. האדס הרים גבה, אבל רק חייך יותר עכשיו. זה הפתיע אותי כל כך שהשתתקתי ובהיתי בו בתהייה. "להציל את העץ שלי, כמובן. אישתי עצובה מאוד. פרספונה!" הוא שאג עכשיו, וכולנו קפצנו בבהלה, כולל ניקו, ו וויל אחז בידו ונצמד אליו. פרספונה היפייפיה כמו שזכרתי אותה באה  "קדימה, לורד האדס. דבר." אמרתי אחרי כמה נשימות עמוקות וכשהלב הדוהר שלי נרגע. האדס החווה בידו לאשתו האלוהית. "פרספונה, הסבירי מדוע העץ שלך נעלם." אמר האל.  פרספונה קדה קידה עמוקה, ואז פנתה אלינו. הרגשתי כאילו פרחים פורחים לי בבטן. החזקתי אותה, מלא בחילה פתאום מזה. "סיזיפוס, שחזר דרך שערי המוות, גנב אותו. כנראה לגן של דמטר באולימפוס." היא אמרה. "ודמטר תכעס אם לא…" אמרתי. האדס ודמטר היו הפכים. "תתנו לה כמה רימונים מהעץ." "נשמע קל," אמרתי. ניקו נראה מזועזע. 

"פרסי, אם נקטוף, נשאר באולימפוס לתמיד." הוא אמר. "לא מצפה לזה," אמר וויל. "יש דרך לקטוף בלי?..." שאל וויל. "להביא לה גם יהלום." אמר האדס. "בסדר," אמרתי. וויל יבב שוב, אבל הוא עוד לא ידע על הייזל. "תודה רבה לך, לורד האדס. אנחנו נלך עכשיו." "אה," אמר האדס. "אני חושב שלא. לא כל כך מהר. הכנתי לכם כאן חדר, ומחר אחרי הצהריים תלכו לדמטר בגן שלה." אמר האדס. ניקו נראה מלא בחילה. "חדר?" הוא שאל במאמץ. האדס הנהן וליטף את ראשו של ניקו. "כן. תשנו שם. ומחר תצאו. יהיו לכם צהריים שלמים כאן." אמר. רגע אחר כך הוא מחא כף, והופענו בחדר מפואר דווקא. ארבע מיטות עץ מרופדות, במזרונים לבנים והכל, מתקנים לחרבות, כוסות מים עם בקבוק מים על השידה של כל אחד, שידות עץ, שירותים ומקלחת. אנבת' הלכה מיד להתקלח. אולי זה היה רעיון טוב. הסרחנו מיום של שוטטות בעיר ומלחימה במפלצות. ניקו קרס במיטה אחת. וויל מיהר לחבק אותו ביד אחת. "יש לך מושג על מה אבא שלך דיבר? למה דמטר רוצה רימונים?" שאלתי אותו. ניקו הניד בראשו ושפשף את עיניו אחרי בכי קצר על וויל. וויל הסתכל עליי במבט זועף. הבנתי את הרמז והלכתי לישון אחרי שהתקלחתי גם.

הפרק הקודם		הפרק הבא