האם לונה תמימה כמו שהיא נראית?

תמיד להיות "החבר של..." החבר של הילדה הכי חכמה בשכבה... החבר של הילד שנשאר בחיים... תמיד בצל שלהם. אפילו להיות בצל של האחים שלי... פרסי מדריך, פרד וג'ורג' המצחיקים, צ'ארלי המחפס, ביל הצמליח בלימודים, תמיד בצל...

הי, אני רון וויזלי, איזה משפט פתיחה מגניב, נכון? התאמנתי עליו כל השבוע.

דרך אגב, אל תחשבו שאני לא אוהב אותם בגלל שהם 'מסתירים' אותי, אני ממש אוהב אותם, לפעמים קצת פחות...

אני כאן לספר בקצרה על כל שנותיי מהוגוורטס. כיף? לא ממש...

כשרק הכרתי את הארי, אמרתי לעצמי 'וואו! הארי פוטר! איזה מגניב! עכשיו אני אהיה מפורסם!' זה לא הולך ככה.

בשנה הראשונה עזרתי להארי המון, להציל את הרמיוני, לראות את הראי של ינפתא, לעבור את הכלים המכושפים של מקגונגל, אופס! פרופסור מקגונגל.

גם אחרי השנה הראשונה עזרתי, התגנבנו לחדר המועדון של סלית'רין, הלכנו לחדר הסודות יחד... ועדיין, זה הוא שמקבל את כל הצומי, למה?

בשנה השלישית הגיע עוד משהו שאפשר לדבר עליו על הארי, סיריוס בלק, שמועות על הרדיפה שלו אחרי הארי... ועוד שיעורים פרטיים עם לופין... וגם אחרי שגילינו שסקאברס, העכבר שלי, הפך לבן אדם, היינו צריכים לשמור על זה בסוד! ממש הופתעתי ששמרנו בסוד את העובדה שסיריוס הוא הסנדק של הארי.

השנה הרביעית בהוגוורטס נתנה לי נקודת במט שונה לחלוטין! כמובן שהארי קיבל צומי כשהתקבל לטוניר אבל השיחה שהייתה לנו במועדון גריפינדור... אולי הוא לא רוצה את הצומי? אף פעם לא חשבתי על זה... גם לא היה לי זמן לחשוב על זה בגלל מילה אחת, פלר... התאהבתי בה במבט ראשון... אבל נחשו מה? היא אפילו לא שמה עלי! אחרי שהארי 'הציל' את אחותה היא דיברה רק איתו! כמובן. אבל אז הרגשתי שגם הרמיוני 'בוגדת' בי עם... קרום... אולי התאהבתי בפלר, אבל הרמיוני וקרום היו פוצי מוצי! הוא עוד התאהב גם בה... השנה הרביעית הייתה עמוסה מכדי לחשוב...

השנה החמישית נתנה לי תשובה 'למה הארי כל כך מפורסם? למה זה לא אני?' נבואה, גורל, גורל אכזר... אחרי שראיתי את הארי צורח את נשמתו כשסיריוס הלך לעולמו חשבתי 'אני באמת רוצה לעבור את זה? אני באמת הייתי מתחלף במקומו?' הגעתי למסקנה ש... לא, לא הייתי מתחלף עם הארי בשום אופן, כמה ילד אחד צריך לסבול? עכשיו אני רואה את זה, קודם הוריו, אחר כך סיריוס... מי עוד ילך לעולמו בזמן המלחמה הזאת???

השנה השישית הייתה השנה שבה הארי היה צריך אותנו הכי הרבה, בהתחלה רק בשביל לרסן אותו מהספר שיקויים הזה... אחרי זה לנחם אותו כשדמבלדור מת... והוא עוד היה צריך להלחם ולגלות שסנייפ באמת רע ושלא לא סתם דמיינו... אלוהים, איך הוא כל כך אמיץ? איך הוא נושא את כל הסבל הזה?

בשנה האחרונה לא הייתי בהוגוורטס, ארז זה א נחשב אבל אני אספר בכל זאת. אהמ אהמ, אתחיל בכמה מילים פשוטות: הייתי חבר נוראי!!!!!! ביער דין... יצאתי מדעתי! עזבתי... איך הרמיוני נשארה אחרי כל הרכילות שלנו? אני לא יודע, היא הייתה יותר אנושית ממני. בסוף יצא שסבלתי מזה! נחטפתי בידי חוטפים והרמיוני שנאה אותי! לא להרבה זמן... אבל הכי קשה, היה לראות את הארי 'מת' ראיתי את כל השנים שלנו ביחד, איך הוא הראה לי את הצלקת שלו ביום הראשון, איך נכנסו ביחד עם לוקהרט לחדר הסודות, כל הריבים שלנו, ה... דברים האחרים שנו, הכל ראיתי נגד עיניי באותו הרגע, כש'גופתו' של הארי נעלמה, חשבתי 'אני כל כך מצטער הארי' במילים האלו ממש, הרגשתי את הדמעות עולות לי אבל ערתי אותן, כשהארי חזר לקרב הייתי כל כך מאושר, דוגמא דוגמא דוגמא, איזו דוגמא יפה, נכון?

בקיצור,אני רון וויזלי, אני אוהב את החברים שלי אבל בשום אופן לא הייתי מתחלף איתם.

אה! לא הסברתי על הרמיוני, טוב, זה קל, היא בת...

הפרק הקודם		הפרק הבא