קסם של אלים

הפרק הזה עלה תוך כמה שעות מהפרק הקודם בגלל מעריצה מושבעת... שאפו לך על התגובה, הפרק הזה מוקדש לך...

פרק 7

(ג'ון גריינג'ר)

קיבלתי מורה יווני, איזה סוטול!

יום שלישי, בוקר, קמנו מוקדם והתארגנו בזריזות, אחרי ארוחת בוקר חילקו לנו מערכת שעות, לא תאמינו איזה עומס לימודי יש כאן, כמעט התחרטתי וחזרתי הביתה, אפילו ביסודי לא היו כל כך הרבה לימודים.

שיעור ראשון על ההיסטוריה של הקסם, היה משותף עם רייבנקלו, טוב, הם באמת די חכמים, אמנם לא כמוני אבל...

אם תשאלו אותי בחירה גרועה להתחיל עם המקצוע הכי משעמם, אבל המורה פרופסור בינס, רוח רפאים אגב, שלא מעניין אותו מה אנחנו עושים בשיעור, בדקתי... אמר שהכי חשוב להתחיל מההיסטוריה כדי לעשות קסמים נכון, לא נראה לי אבל אם הוא אומר... הוא הביא לנו שיעורי בית בכמות של סיכום מלחמת העולם הראשונה (לא שפכתי שום קערה מבטיח).

אח"כ שיעור בלחשים עם הפלפאף, לפרופסור קוראים פיליוס פליטיק, קול לא? וכן הוא נמוך כמו שהוא נשמע, למדנו להרחיף דברים, כן, כמו שפרד עשה במבחן, רק עם שרביט, ליותר זמן ויותר גבוה, הייתי בין היחידים שהצליח ממש להרחיף, אגב, פרד גם הצליח, וחוץ מזה דיברנו קצת (אמרתי לכם שבדקתי את בינס?) והוא דווקא כן יצור חכם, יותר משאר האנשים פה, שיעורי הבית בשיעור זה, היו להתאמן בזוגות על הרחפת נוצות כשכל אחד צריך לתת דיווח על השני, הפרופסור הצמיד לי את דאני, ההיא מהסירה, הלכתי למקגונגל והיא דחתה אותי לאחרי שיעור שיקויים, מלחיץ לא?

ואח"כ הלכנו לשיעור בתורת הצמחים, עם סליתרין?! לא היו ילדים, אבל מסורת... הפרופסור הוא מיודענו נוויל לונגבוטום הנערץ! (אבא של כריס... הנחמד... לא הטיפש!) למדנו על צמח הדודאים שיש לו הרבה סגולות רפואיות בלה בלה בלה, לא מעניין, שיעורי בית לכתוב סיכום על הדודאים, וזה מכעיס, אני שונא לכתוב, ואחרי השיעור היתה ארוחת צהריים, שיאוו כמה סוגי בשרים... אח"כ שיעור שיקויים.

נכנסנו לכיתה, כל התלמידים סיפרו ששמעו מההורים או מאחים גדולים מאוד, שהכיתה במרתף ויש מורה ממש מרושע (הוא מת, למה אני לא עצוב?) אבל, לא, הכיתה היתה ממוקמת במגדל הדרומי, רחוק יותר ממה שהטירה מסוגלת להכיל, כיתה מרווחת עם כיסאות נוחים, חלונות גדולים, באמת אחת הכיתות!

המורה היה גבר נחמד בשם ביל וויזלי אח של רון המנוח, הוא פינק אותי בקריצה משמעותית כשהוא נכנס, ביל היה מדריך ראשי בבית הספר כשלמד פה, הוא לימד אותנו לרקוח שיקויים, ות'שמעו היה מעניין הכנו שיקוי שגורם לצמחים לצמוח מהר מאוד וגבוה מאוד, שזה, מתברר, מאוד שימושי להגנה, לא נעים, אבל לא הצלחתי לעשות אותו כמו שצריך קשה לי עם הרבה אותיות, ועוד קטנות! למזלי השיעורי בית היו להכין שוב, אולי הפעם אני אצליח?

הלכתי למקגונגל, חיכיתי מחוץ למשרדה היו שם גורגוילים כאלה מאבן שדרשו סיסמה, לכול הרוחות, מאיפה אני מביא עכשיו סיסמה? ואז הם זזו פתאום, וואו נבהלתי! והמנהלת בכבודה ובעצמה יצאה וקראה לי לעלות.

היו שם מין מדרגות אבן נעות (בלי חשמל, מדליק, לא?) ובתום מסע קצר ומסחרר, הגענו למעלה, משרד ענק מלא תמונות של כל המנהלים אי פעם בהוגוורטס, התמונה הגדולה ביותר היתה של אדם זקן עם שיער כסוף ארוך כל כך שיכול היה לתחוב אותו במכנסיים, וזקן גם כסוף עוד יותר ארוך, והוא היה נראה דווקא נחמד עם משקפי חרמש, וכל זה, התיישבנו משני צידי השולחן היא על כיסא מכובד ואני על כסא פשוט יותר.

היא תקעה בי מין מבט מסוכן כזה, והטילה פצצה "ג'ון יש לך איזשהו כוח מיוחד נכון?" היא אישה רזה ומקומטת, אבל עם כל זאת מבטה חודר ללב ומבהיר באופן שאינו משתמע לשני פנים, שהיא אישה שלא כדי להתעסק איתה...

הנהנתי במבוכה קלה והיא המשיכה "אני רוצה ממך שני דברים, דבר ראשון אף אחד לא צריך לדעת את זה, גם ככה יותר מדי אנשים יודעים מזה, עשית טעות נוראית כשהראית את זה לכולם, לא אעניש אותך"- על מה? -"כי לא ידעת שצריך להסתיר אבל יותר אתה לא משתמש בזה בכלל ובטח לא ליד אנשים ברור?"-

הנהנתי להן -"תגיד בפה אני רוצה לשמוע הבטחה!" אני שונא שלוחצים אותי לקיר אבל היא לא השאירה לי ברירה.

אז אמרתי בקול כעוס קצת "אני מבטיח לך פרופסור כבודה שלא אשתמש בכוח זה שלא בצנעה, ובטח שלא בפרהסיה, שלא לצורך!!"

היא עיקמה את האף "ג'ון זה לא צחוק אפילו כשצריך אל תפעל על סמך שיקול דעתך בלבד! אבל הבטחת בסדר"- היא עצרה לרגע להסדיר את מחשבותיה.

-"דבר נוסף, אני רוצה שתפתח את היכולת שלך לעבוד עם הכוח הזה, דיברתי בשבילך עם מר קלמנטוס פרמיניון, (משהו בי התעקש שזה נשמע יווני) שילמד אותך לשלוט ולפתח את הכוח הזה, השיעורים יתקיימו כל יום שבת בשעה 11 למשך שעתיים בערך! זה חשוב מאוד אל תפספס שום שיעור!"

יכולתי לענות בכובד ראש שאני מבין את כובד האחריות וכו' אבל כבד לי קצת השיעורים האלה, במקום זאת אמרתי "מה את אומרת על קלמנט שלי פרופסור?"- וואו הפנים שלה, איזה פחד!

-‏‎"קרא לו בכבוד" היא כמעט צעקה ראיתי שהיא ממש כועסת -"הוא צריך לדאוג שלא יקרה לך כלום! ברור, אם הוא ישמע על הכוח הזה, הוא יהפוך את העולם כדי לתפוס אותך ולהכריח אותך לעבוד בשבילו, הוא ירוץ דבר ראשון לאנגליה ויהרוג את כל הקדוש והיקר לך, הוא לא יודע רחמים, לא מעניין אותו שום דבר כשיש לו מטרה, ברור??" אמרה בטון גבוה.

קפאתי במקומי, ולא ידעתי מה לומר, ובקול רפה הבטחתי שאתייחס למר קלמנטוס פרמיניון (קלמנט כן?) בכבוד הראוי, ואתייחס בכובד ראש לכל הנושא וכו' וכו'.

נפרדנו תוך שהיא מבטיחה לי ש- "היא תעקוב אחרי לראות שאני מתייחס לזה כראוי, ושאדע לי שהיא מעולם לא נתקלה אישית בדבר כזה"- וזה כבוד גדול כי היא מאוד מאוד זקנה, וגם היא הכירה הרבה קוסמים חזקים מאוד! וגם היא אמרה ש- "אני אחד הילדים היותר חצופים שעברו בבית הספר הזה!" היא המהמה משהו על פרד וג'ורג', טעון בירור אם זה הם! קיצר קיבלתי על הראש, אבל קיבלתי גם מורה פרטי לכוחות הנדירים שלי וואו!!! והוא יווני לכאורה, ומשום מה אני אוהב יוונים!

אח"כ ארוחת ערב, כמה שעות עם הילדים במועדון, ולילה טוב!...

הפעם זה קצת יותר מאתגר, שתי תגובות יפות ואני מעלה מיד את הפרק הבא...

הפרק הקודם		הפרק הבא