הדרקון של הארי

הארי, רון והרמיוני התעוררו בשעת הזריחה. "איזה יופי!" אמרה הרמיוני, והסתכלה על השמש העולה בעיניים נוצצות.
"כן" הסכים איתה רון, והתיישב לידה. הארי הצטרף אלייהם.
"אתם רוצים לחזור הביתה?" שאל הארי.
"האמת שכן, אני דואגת אחרי התקרית עם הדרקון במערה" אמרה הרמיוני.
"רון?" שאל הארי.
"אני גם די רוצה" אמר רון.
"אז הגענו להסכמה" אמר הארי, וסיניון, ששמע זאת הינהן בראשו לאות חיוב. הם התחילו לארוז את הדברים בתוך ארנק הפייטים של הרמיוני, וכשהיו מוכנים עלו על גבו של סיניון, והמריאו לשמי התכלת.
סיניון, אתה יודע את הדרך? שאל הארי את סיניון.
כן. ענה לו סיניון.
"סיניון יודע את הדרך?" שאלה הרמיוני.
"כן" אמר הארי, בדיוק כשהשלושה ראו את 'המחילה' במרחק כמטר מהם. סיניון תנחת שידר הארי לסיניון. סיניון הנמיך את מעופו, ונחת על האדמה הלחה.
"אמא, הם חזרו!" נשמעה צעקתה של ג'יני מתוך הבית.
גברת וויזלי הגיחה מהפתח. "איך דאגתי לכם!" אמרה, ורצה אל רון.
"אמא, אנחנו בסדר, באמת..." ניסה רון להרגיע את בכיה הסוער של אימו.
"אמא, הם רק חזרו, תפסיקי, בבקשה..." אמרה ג'יני. גברת וויזלי הפסיקה לבכות, אך עדיין חיבקה את רון בכוח.
"גברת וויזלי, איפה השרשרת של סיניון?" שאל הארי, בניסיון לחלץ את רון.
"אה, הינה" אמרה גברת וויזלי, והושיטה להארי שרשרת ברזל.
"תודה" אמר הארי, והוא והרמיוני קשרו את סיניון לעמוד שלו.
תודה על המסע. אמר הארי לסיניון.
על לא דבר. אמר סיניון, ולהארי היה נדמה שראה חיוך נפרש על שפתיו של דרקונו.


תגובות בבקשה.
נ.ב: זה סוף הפאנפיק.

הפרק הקודם