להיות אך לא לחיות

הם הגיעו לבית הקברות.
היתה תחושה מוזרה באוויר. תחושת צינה וחלחלה. צמרמורת עברה בגבו של הארי.
"הינה הקבר!" אמרה ג'יני, ורצה לכיוון קבר שהיה חרוט עליו: טום ר. האב. חברייה הלכו אחרייה. אך לפתע, בקע מהקבר קול מהדהד, חלול: "כאן תפגשו אותי, כאן תפגשו אותי, כאן תפגשו את הלורד וולדמורט!".
"זה-שאין-לנקוב-בשמו!" אמר רון.
"רון, תרגע, אנחנו... אנחנו נסתדר" אמרה הרמיוני, אך גם היא לא היתה בטוחה בכך.
"תתעתקו מכאן, אני אלחם מולו לבד, כשהוא יופיע!" אמר הארי.
"לא, לעולם לא נעזוב אותך!" אמרה ג'יני, שערה מתבדר ברוח הקרירה. פתאום, זינק צל מהקבר שלאט לאט לבש את צורתו הנוראה של וולדמורט. הארי הגן על חבריו בידיו.
"אקספליארמוס!" צעק הארי.
וולדמורט צרח: "אבדה קדברה!" כך נפגשו הירוק והאדום. הארי נלחם על חייו, הוא החזיק את שרביטו בשתי ידיו וכיוון את כל רגשות השנאה שלו לוולדמורט. לפתע, גבר האדום על הירוק, וולדמורט שכב על הרצפה ליד קברו של אביו, מת.
"כל הכבוד, הארי! קראתי שברגע שאדום וירוק נלחמים, אם האדום מנצח, האויב שלו מת בו במקום, גם אם יש לו הורקרוקסים!" אמרה הרמיוני. ג'יני רצה אל הארי וחיבקה אותו. הארי החזיר לה חיבוק. שפתיו נגעו בשפתייה. הם התנשקו נשיקה ראשונה. "הארי... אני... אני אוהבת אותך!" לחשה לו ג'יני.
"גם אני אותך..." אמר הארי.
"אני מצטער שאני מפריע לכם, אבל בואו נתעתק מפה, המקום הזה עושה לי צמרמורת!" אמר רון.
"כן" הסכימה איתו ג'יני. הארבעה עמדו יד ביד, והתעתקו קרוב להוגוורטס.

תגובות!

הפרק הקודם		הפרק הבא