מלך המתיחות

זה לא פרק חדש. בעקבות תקלה כנראה שנמחק לי פרק שתיים או שבכלל לא העלתי אותו...בכל אופן אני מוסיפה אותו עכשיו.

________________________________________________________________

"היי סופי" אמרה לילי לסופי כאשר הראשונה נכנסה לחדרן המשותף.

"היי לילי"

"אני והבנות יוצאות להוגסמיד מחר, מה דעתך להצטרף אלינו הפעם?"

"אני הייתי שמחה, באמת, אבל כבר יש לי כבר אה...תוכניות"

"תוכניות?" בקולה של לילי היה שמץ של הפתעה שעיצבנה את סופי.

"כן, תוכניות"

"אוו לסופי יש מאהב סודי!" אמרה אמיליה וויתרסון שגרה איתן בחדר וצוטטה לשיחתן "אז מי הבחור בר המזל?"

סופי גלגלה את עיניה.

"אמיליה, תרדי ממנה" אמרה לילי וזרקה על אמיליה, שהייתה עסוקה בסירוק שערה החלק, כרית בחביבות "אז מה התוכניות שלך סופי?"

"אני יוצאת-"

"טוב זה היה ברור" אמרה אמיליה ולילי שלחה לה מבט מקפיא.

"-עם סיריוס בלק"

"!OMG סיריוס בלק!" אמיליה צווחה בהתרגשות "סופי פאוול וסיריוס בלק!"

"ידעתי!" אמרה אליזבת, שותפה נוספת בחדר שבדיוק נכנסה "ממתי?"

"מלעולם לא!" סופי צעקה במרמור. 'השיחה הזאת יצאה משליטה' היא חשבה לעצמה בזמן שחברותיה לחדר המשיכו לפטפט בהתלהבות מסביבה.

"אבל סופי אמרת שאתם יוצאים-"

"לא ככה, זה בתור ידידים" סופי קטעה את אמיליה בגסות "אנחנו כבר שבועיים בהפסקת אש אז החלטנו לחגוג "

"אה-הא" אמיליה חייכה אל סופי חיוך זחוח.

"כמו שאמרתי, שנאה שהפכה לתשוקה" לילי אמרה וחייכה חיוך חולמני.

"ארר.." סופי נהמה וקרסה מישיבה על מיטתה, לשכיבה.

"נעזור לך להתכונן!" הציעה אליזבת והתיישבה על מיטתה של סופי "נמצא לך משהו ללבוש, נאפר אותך-"

"והשער! אל תשכחי את השער!" הוסיפה לילי בהתלהבות.

"לילי? חשבתי שאת איתי!"

"סופי, אין לך מושג כמה אני מקנאה בך" אמרה אליזבת בהתרגשות "שמעתי מוירג'יניה גולד שהוא מנשק פשוט מדהים!"

"רק ידידים..." סופי מלמלה באומללות אך הבנות התעלמו מהארתה.

"אתם תהיו כל כך חמודים ביחד" אמיליה אמרה בזמן שמרחה לק קסום מחליף צבעים על ציפורניה הארוכות "אני כבר רואה אתכם ביחד!" סופי כבר וויתרה על הניסיון לתקן את אותה. היא שכבה על מיטתה והקשיבה באומללות לשיחה שהדרדרה.

"נראה כמו ענק ונום" סופי אמרה ועיקמה את אפה.

"אוי סופי תהיי בשקט" אמרה לילי וחייכה אליה "את יוצאת עם ה-סיריוס בלק!"

"לילי!" שלושת הבנות אמרו בהפתעה.

"הוא חתיך..." לילי אמרה בהתגוננות.

"בכל אופן" אמרה אמיליה שסיימה בינתיים למרוח לק, והתיישבה גם היא על מיטתה של סופי "אנחנו נארגן אותך, כמו שאליזבת כבר אמרה"

"אל תדאגי" אמרה לילי לאחר שהבחינה בהבעטה המעט מבוהלת של סופי "את תראי ממש יפה"

" אמי תדאג לשער ואני אדאג לאיפור" אליזבת הוסיפה וחייכה אל סופי בציפייה.

"תודה בנות" סופי אמרה וחייכה במבוכה, היא לא הייתה רגילה לצומת לב כזאת מהבנות איתן חלקה את חדרה, במיוחד לא מאמיליה ואליזבת והחליטה לקבל את העזרה שלהן, למרות חוסר ההבנה.

"ואני בטוחה שצ'ארלי תסכים לעזור לך עם הלבוש..."

"צ'ארלי? איפה היא בכלל?" שאלה לילי "היא הייתה אמורה לפגוש אותנו באולם הגדול בארוחת צהריים"

"אני חושבת שהיא עם מקס, שוב" אמרה אמיליה וגילגלה את עיניה.

"שוב?!" אליזבת שאלה בהפתעה.

"שוב"

"אין סיכוי..."

"דווקא יש. ראיתי את שניהם הבוקר. הם נראו מאד מאד קרובים" אמיליה הרימה את גבותיה לשם הדגשה והנהנה בראשה בידענות.

"אין סיכוי!"

"אני חושבת שאני ילך לסיפריה, לילי תרצי להצטרף? אני צריכה קצת עזרה" אמרה סופי.

"אני חושבת שאני אצטרף אליך" לילי אמרה ונראה שמאד הוקל לה "יש לי חיבור בלחשים שעוד לא התחלתי לעבוד עליו"

סופי הרימה את התיק שלה על כתף אחת וחיכתה כשלילי ארגנה את ספריה ושתיהן יצאו לסיפריה.

"תודה סופי, על ההצלה והכל" אמרה לילי כאשר שתיהן היו מחוץ לחדר המועדון.

"בשמחה, הייתי חייבת לך, על שהסטת את הנושא לצ'ארלי ולמה-שמו" סופי אמרה והיא ולילי צחקקו.

"הן חמודות, אמיליה ואליזבת, אבל לפעמים הן יכולות להיות קצת מעיקות" אמרה לילי וסופי גיחכה.

"אני לא מבינה איך את סובלת אותן"

"אני מנסה להתחמק כשאפשר"

"את יותר מדי טובה, לילי"

"אם את אומרת" לילי אמרה ומשכה בכתפיה "דרך אגב, אנחנו לא באמת הולכות לסיפריה, נכון?"

"האמת שכן, קבעתי עם בלק, אם את רוצה את יכולה להצטרף"

"לא תודה" לילי אמרה במהירות "אני חושבת שאני אלך למצוא את צ'ארלי, אני צריכה לדבר איתה"

"כן, זה רעיון טוב" סופי אמרה וחייכה אל לילי שהשיבה לה חיוך ונופפה לשלום בעודה פונה לכיוון המדשאות.

                                                                      ***

"בו" סופי התגנבה מאחורי סיריוס וניסתה להבהיל אותו. היא הגיעה לסיפריה וסוף סוף הצליחה לאתר אותו, יושב על יד שולחן עץ כבד וגס במרכז הסיפריה ומוקף ספרי לימוד מעלי עובש ואבק.

"אה!" סיריוס לחש-צעק בדרמטיות לאחר שסופי התישבה לצידו "סופיה ואלרי פאוול, כמעט ועשית לי התקף לב" סיריוס אמר ונאנח בתאטרליות.

"קבל את התנצלותי" אמרה סופי בנימה רגשנית.

"ההנצלות מתקבלת!" הכריז סיריוס שהחליט לבסוף לזנוח את הנימה הדרמטית. הוא וסופי גיחכו בשקט, כדי לא להרגיז את גברת פינץ'.

"אני מניחה שתרצה שנתחיל לעבוד על העבודה שסידרת לעצמך..."

"הי, זה לא היה הוגן!" אמר סיריוס. חזק מדי. גברת פינץ' נעצה בשניהם מבט מאיים תחת משקפיה (הלא אופנתיים בעליל) והידקה את שפתיה הצרות בחומרה.

"בכל אופן" סופי לחשה לאחר שגברת פינץ' פנתה בחזרה לעיסוקיה "אני כאן אם תצטרך אותי. ותהיה יותר בשקט" 

"אני לא צריך עזרה בכשפומטיקה, אני רק צריך חברה כדי שאני לא אשתגע"

"גברת פינץ' היא חברה מעולה"

"אני בטוח" סיריוס גלגל את עיניו וטבל את עט נוצת ההיפוגריף שלו בדיו "אינטגרלים" הוא אמר ורשם את המילה בכתב מסוגנן בראש הקלף.

"טוב, זאת התחלה"

"אוי תהיי בשקט"

                                                                                          ***

"לסיכום, לחשים אינטגרלים יותר טובים מלחשים אנליטים" אמר סיריוס כעבור קצת יותר משעתיים, כשסיים לכתוב את החיבור בסלסול חינני של עט הנוצה שלו "סיימתי!"

"כל כך לא!" אמרה סופי שכבר סיימה את מטלותיה ובזמן ש'אירחה לסיריוס לחברה' קראה את 'ספר השיאים של אלפרד אנטון גינס- המהדורה המעודכנת בארבעה מימדים'.

"כל כך כן!" סריוס אמר והוציא לה לשון.

"לא באמת כתבת את זה, נכון?"

"לא. אבל באמת סיימתי" סריוס אמר והראה לה את גיליון הקלף עליו שקד במשך השעתיים האחרונות. המילים היו קטנות וצפופות.

"זה בקושי קריא"

"את סתם מקנאה בגלל שהעבודה שלי באורך של מטר 50 והגובה שלך בקושי מטר 45"

"קודם כל" סופי אמרה והפנתה אצבע מאשימה כלפי סיריוס "הגובה שלי הוא מטר 51. וגם, דברים טובים באים באריזות קטנות"

"ומי אמר את המשפט הזה? טינקרבל?"

"חהחה" סופי צחקה צחוק מזוייף "אז אתה רוצה להגיד שאתה מכיר את פיטר פן?" סופי נראתה מופעת מעט.

"בטח"

"אתה לא רציני! אתה בן למשפחת קוסמים. ועוד משפחת בלק..."

"אל תזכירי לי" סיריוס אמר ונאנח "אבל כן, אני מכיר את פיטר פן"

"וואו"

"כמו שאמרתי אני בחור עמוק"

"אה-הא...אז מאיפה אתה מכיר את פיטר פן?"

"ג'יימס הביא את הספר יום אחד, ההורים שלו קנו לו את זה באחד החופשים, מתנה לכבוד ניצחונו המרהיב במשחק הגמר בקווידיץ. או משהו כזה...'" סיריוס הסביר "באיזה לילה אחד שלא הצלחתי להרדם פשוט קראתי אותו. אם את לא מאמינה את יכולה לבחון אותי"

"זה בסדר, אני מאמינה" סופי אמרה וגיחכה "ומאז אתה אוהב פיטר פן?"

"הוא המודל לחיקוי שלי"

"טוב, זה מסביר הרבה"

"פיטר פן הוא דמות עמוקה. אני לא אתן לך להכפיש את שמו"

"פיטר פן מאמין שאם הוא החליט לא להתבגר לעולם זה באמת יקרה"

"פיטר פן אופטימי"

"תעשה לי טובה"

"את מקנאה באופטימיות שלו כי את פסימית"

"פסימי זה אופטימי עם ניסיון"

"פסימיות זאת עצלנות מחשבתית"

סופי פתחה את פיה להגיב לסיריוס אך סגרה אותו ופנתה לקרוא שוב בספר שלה.

"לא יאמן" אמר סיריוס "סיריוס בלק מנצח את סופי פאול בויכוח"

"תתבגר"

"אני פיטר פן שכחת?"אמר סיריוס וחייך. סופי נשפה בתסכול.

"אתה צריך עוד משהו מהסיפריה, פיטר פן, או שאפשר לעוף מפה לפני שגברת פינץ תופסת יוזמה וזורקת אותנו לתנין?"

"כן, אני סיימתי פה"

"אז בוא נחזור למועדון. גברת פינץ' מפחידה אותי..." סופי אמרה, דחפה את כסאה לאחור והיא וסיריוס יצאו מהסיפריה.

"תחכי לי מחר ביציאה מהאולם הגדול כדי שנצא ביחד" אמר סיריוס כאשר שניהם הגיעו לדיוקנה של האישה השמנה. סופי הביטה בו בבלבול "לא שכחת, נכון?" סיריוס קימט את מצחו בחשש.

"לא שכחתי מה?"

"את צוחקת, נכון? כי לפעמים אני לא מבין כשצוח-"

"זה בסדר" סופי גיחכה "צחקתי. לא שכחתי"

"אה" סיריוס חייך בהקלה סופי צחקקה וחייכה אליו בחזרה. 

"אתם מתכוונים להכנס? או שאתם מתכוונים לחייך בצורה מטופשת ודביקה כזאת כל הלילה?!" האישה השמנה צעקה על שני הגיפינדורים המבוהלים.

"ל-לא" אמר סיריוס וגירד את עורפו במבוכה.

"אני צריכה ללכת. לילה טוב" אמרה סופי "אני אחכה לך מחר"

"אלוהים אדירים..." האישה השמנה מלמלה לעצמה בזמן שסופי מלמלה את הססמא ונכנסה אל חדר המועדון. סיריוס חייך לעצמו ונכנס אחריה.

הפרק הקודם		הפרק הבא