המסע בעקבות הוגוורטס

"היי, בנות", חייך הילד כך שגרם לג'ני לעצבים, "להירגע."
"אז אולי תגיד לנו מי אתה במקום להגיד לנו מה לעשות", צעקה מעט ג'ני, למרות שאליס שמה את אצבעה על פיה, לאות 'שקט!'.
"איך קוראים לך?", המשיך הילד בחיוכו המעצבן בכוונתו לג'ני, "כי את נראית די עצבנית".
"הנה, עכשיו בסדר?", לקחה ג'ני את אצבעותיה ומתחה איתן עד פיה עד חיוך רחב, "אולי תענה לי על השאלה שלי?".
"ג'ני!", התערבה אליס, "די להיות ככה. שלום איך-שלא-קוראים-לך, אני אליס וזו ג'ני, חברה שלי. איך קוראים לך?". ג'ני שלחה אל אליס מבט מרוגז, של למה-את-צריכה-להוציא-אותי-המכשפה, אבל אליס התעלמה ממנו.
"חברה נחמדה יש לך, ג'ני", חייך הילד, "קוראים לי טום. נחמד להכיר". טום הושיט את ידו לעבר אליס, ואליס לחצה את ידו בחום. לאחר מכן הושיט ידו אל ג'ני, אך זו סילקה את ידו בפנים חמוצות.
"תרגעי, את", סינן טום.
"טוב, טום, אנחנו קצת מבולבלות. מה אתה עושה כאן?", שאלה אליס בנעימות.
"מה זאת אומרת, לכן מותר ולי אסור?", אמר טום בחיוך.
"משהו מסריח לי פה", אמרה ג'ני, "אולי במקום לחוד לנו חידות, תסביר לנו מי אתה, מה אתה, מה אתה עושה כאן ומאיפה הגעת?".
"אפ-אפ-אפ", 'הרגיע' טום, "אני לא יכול לענות על כל כך הרבה שאלות בבת-אחת. מה אמרת, מי אני? אמרתי לכן כבר מקודם. טום, טום ברקס".
"אני ממש בטוחה שזה לא השם שלך", אמרה ואחר פנתה לאליס, "אליס, בואי לא נהיה עם הילד הזה. אני בטוחה שהוא זומם משהו. הוא סתם בודה שם מליבו, ולא מוכן להגיד לנו מה הוא עושה כאן. בואי נלך, אליס!".
ג'ני ראתה שאליס לא מקשיבה לה, היא אמרה ברוך, "בבקשה, אליס. תסמכי עלי". אליס לא הקשיבה. מה ג'ני רוצה מהילד המסכן? מה טום עשה לה?
"טוב, בסדר!", כמעט צרחה אליס, כאילו שאם תדבר בטום רגיל לא ישמעו אותה, "אני מתקדמת. תבלו לכם בנעימים!", וג'ני לחצה שלוש פעמים על מטאטאה, והוא נסע במהירות גבוהה בין העננים, כך שטום ואליס כבר לא יכלו לראותה.
"לא נורא", ניחם טום למרות שפניו זרחו משמחה, "היא עוד תחזור אליך על ארבע. כלומר, בטיסה איטית", וצחק. אליס לא הבינה.
טום ראה שאליס לא צוחקת, ומיהר להציע, "רוצה סוכריה צבעונית?".
"כן, בטח!", חייכה אליס מיד, "תודה רבה!", אמרה לאחר שהביא לה את הסוכריה.
אליס פתחה את העטיפה, ומצצה לה. לאחר כמה שניות, הרגישה סחרור.
אליס התעלפה, ונפלה לזרועותיו של טום.

'כן, שזוג האוהבים יבלו להם בנעימים', חשבה לעצמה ג'ני ברוגז, בעודה יושבת על המטאטא שטס במהירות טיל, 'אני לא מבינה את אליס. טום הזה רוצה לעשות משהו! משהו לא טוב! למה היא מתפתה להיות אחריו?'.
אליס לפתע ראתה ערפל, אך מיד הוא נעלם, וג'ני הרגישה קרירות נעימה. היא הרגישה בתור צמר-גפן. הכל היה לבן, נעים, קפיצי. מהר מאוד קלטה שנכנסה לתוך אדם.
"איזה כיף!", צעקה, כי ידעה שאיש לא ישמע, "לה-לה-לה, טרלה-לה..."
היא קפצה, וקפצה, ולא נמאס לה. היא הרגישה איך עוברות להן כמה דקות כיפיות במיוחד.
"אווץ'!", צעקה ג'ני, "מה קרה?".
היא ראתה את השמים כחולים, למטה לא היה הכל לבן. הענן שעליו קפצה היה מעליה.
'אוי, נפלתי מהענן', חשבה, 'כמה חבל. היה ממש כיף!'.

טום מילמל משפטים רבים לא מובנים, ומהר מאוד הופיעה עגלה בחלק האחורי של מטאטאו של טום. הוא קשר את ידיה ורגליה של אליס בחבלים, והכניס אותה לתוך העגלה.
הוא קיווה שההשפעה של הסוכריה תימשך זמן רב, אך הוא טעה.
לאחר כמחצית השעה שבה טס טום בדממה, שמע תזוזה מאחרי המטאטא. הוא סובב את ראשו לאחור, וראה את אליס מתפתלת. אליס ראתה אותו, וצעקה, "מה עשית לי, טום?!".
טום לא ענה, אך היא זעקה ללא הפסקה, "הצילו!". הוא נאלץ לסתום את פיה בחתיכת בד שהיה בכיסו.
"מצטער", אמר בחיוך.

הפרק הקודם		הפרק הבא