אמילי

את הפרק עשיתי ארוך הפעם.. כפיצוי על שני הפרקים הקודמים שיצאו קצרים.. קבלו אותו!!

פרק ד'!! P:

פרק ד':

"לא, ג'יימס! בבקשה לא!" התחננה אמילי, בעודה רודפת אחרי ג'יימס במעלה המדרגות, "אל תספר לו!"

"למה לא?" גיחך ג'יימס, עולה במדרגות שתיים- שתיים.

"פוטר!" אמילי רצה אחרי ג'יימס ותפסה בידו שנייה לפני שנכנס לאולם.

כל הראשים נפנו אליהם, וסיריוס, שהבחין בג'יימס, סימן לו בבלבול שיבוא לשבת לידו.

"פוטר... ג'יימס," התנשפה אמילי, "בבקשה!"

ג'יימס שחרר את ידו. "את לא תגידי לי מה לעשות פארקר!" אמר, והחל לצעוד לכיוון סיריוס.

אמילי עמדה במקומה, משותקת.

ג'יימס נפנף לה בידו והתיישב ליד סיריוס.

"מה היא רצתה?" שאל אותו פיטר תוך כדי שמזג לעצמו מים, והציץ על אמילי מעבר לכתפו.

"סתם, בקשר לשיעור..." אמר להם ג'יימס, מסתכל על אמילי שהביטה עליו במבט רצחני.

סיריוס העיף מבט על אמילי גם הוא.

"אויש, נו, חכו שנייה," ג'יימס קם ממקומו ויצא מהאולם, גורר אחריו את אמילי.

"תקשיבי, אני לא אמרתי לו כלום אז את יכולה להפסיק להסתכל עליי ככה."

"לא סיפרת לו? אז למה שנייה אחרי שדיברת איתו הוא הסתכל עליי?" שאלה אותו אמילי, עדיין סמוקה מזעם.

"אולי כי את צרחת עליי בקולי קולות שנייה לפני שנכנסתי? כל האולם שמע אותך!"

אמילי הביטה עליו נבוכה.

"אה... טוב. תודה שלא סיפרת לו כלום." היא הודתה לו.

"אין בעד מה. אבל הוא יגלה את זה בסופו של דבר, את יודעת." אמר לה ג'יימס.

אמילי השפילה את מבטה לרצפה.

"אני... אני אספר לו בעצמי. כשאני ארגיש שאני מוכנה."

"טוב," ג'יימס משך בכתפיו. "תעשי מה שאת רוצה," אמר, ונכנס חזרה לאולם.

"מה הפעם?" שאל אותו סיריוס שכבר גמר לאכול, והביט בפיטר שבדיוק לקח לעצמו כמה כדורי שוקולד מקערה הגדולה.

"עזוב, אתה לא רוצה לדעת." ענה לו ג'יימס והחל למלא את צלחתו במעט ממה שנשאר על השולחן.

"מעניין מה עובר עליה היום. זוכר מה קרה בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל?" שאל אותו סיריוס

"מה? אה, כן," נזכר ג'יימס בעודו אוכל במהירות, "אז מה?"

"סתם, זה היה מוזר איך שהיא ידעה את התשובה." אמר. "היא אפילו לא הסתכלה בספ-"

"כן. תגיד," התפרץ ג'יימס פתאום, מתעלם ממה שסיריוס אמר. "מה רמוס אמר? הוא בא בסוף לישיבה או לא?" אמר בפה מלא.

"מה?" התבלבל סיריוס. "לא, הוא אמר שהוא נשאר בחדר- מועדון. למה?"

"אה, סתם. טוב, אני חייב לעוף; יש לי ישיבת מדריכים." אמר ג'יימס ולקח כדור אחד מהערימה שבצלחתו של פיטר.

"היי!" קרא פיטר במחאה.
אבל ג'יימס כבר יצא מהאולם.

אחרי שג'יימס הלך לישיבת המדריכים, סיריוס, רמוס ופיטר ישבו בחדר המועדון.

רמוס קרא ספר, וסיריוס ופיטר שיחקו שח.

"שח- מט." קרא סיריוס בשעמום בפעם הרביעית שניצח את פיטר והתמתח קלות.

"אני יוצא לטייל." הודיע סיריוס וקם מהכורסא.

"שוב?" שאל רמוס, מבלי להרים את ראשו מהספר שקרא.

"כן, למה לא? יש משהו יותר טוב לעשות?"

"ברור. אתה יכול להתחיל לכתוב את החיבור בשיקויים, למשל..." ניסה רמוס.

"נה, לא. אני יעשה אותה עם קרניים כשהוא יחזור." ביטל סיריוס בידו.

"אפשר לבוא איתך?" שאל פיטר בתקווה.

"לא. אני הולך לבד. ביי." אמר ויצא.

בינתיים, אי שם בישיבת מדריכים, התנהל וויכוח סוער. אחרי שגמרו לדון בעניין הנשף - שנקבע ליום שבת הקרוב - הם עברו לנושא הסיורים הליליים.

"אל תשקר!" צרח סנייפ.

כל המדריכים האחרים הביטו במתרחש בחשש.

"אתה הוזה," קבע ג'יימס, מתרווח לו על הכורסא בנחת.

"אל תיתמם! אני ולילי ראינו אותך שבוע שעבר בזמן הסיור! ראינו אותך ואת החברים שלך יוצאים מהטירה!" צעק עליו, "אתה מסתיר משהו, פוטר, ותסמוך עליי שאני אגלה מה!"

"אה! אז עכשיו גם את מחפשת על מה להאשים אותנו?" פנה ג'יימס אל לילי בכעס.

"אל תערב את לילי!" סנייפ נעמד.

"אתה מגן עליה?" ג'יימס נעמד גם הוא. הוא היה הרבה יותר גבוה מסנייפ.

הם עמדו אחד מול השני, מביטים זה בזה בתיעוב.

"תפסיקו!" התערבה ג'סיקה, "תשמרו את הריבים שלכם לאחר- כך!"

"בבקשה!" הוסיפה, לאחר ששניהם נשארו לעמוד.

ג'יימס המשיך להביט על סנייפ לכמה רגעים, ואז התיישב בהפגנתיות, מסיט את מבטו מסנייפ לכיוון השני.

סיריוס יצא מהטירה בצעדים קלילים והלך לכיוון היער האסור.

היה זה יום חמים ונעים, והשמיים היו תכולים ונטולי- עננים. ממש יום נחמד לטיול, חשב לעצמו סיריוס בחיוך.

כנראה שהיו עוד שאנשים שחשבו כמותו, כי המדשאות היו מלאות בקבוצות של תלמידים שיצאו להתרענן ולשאוף אוויר צח.

הוא חלף על- פני הבקתה של האגריד ונתקל בקבוצה של בנות מצחקקות מהשנה החמישית.

"היי סיריוס," קראה אליו אחת הבנות בחיוך.

"אמ, היי," אמר לה סיריוס, מתאמץ להיזכר בשמה.

קלי? ג'ואי? נו, אתה זוכר! אמר לעצמו תחשוב!

היא התקרבה אליו.

"מה אתה עושה היום?" אמרה וכרכה את ידיה סביב צווארו.

קלואי! נזכר סיריוס. קלואי פייס!

"אהמ. לא עכשיו קלואי..." השיב לה, מנסה בעדינות להשתחרר מאחיזתה.

"מה קרה?" שאלה אותו קלואי.

"סתם... אני לא במצב רוח."

"טוב." ענתה לו וניכר היה בקולה שנעלבה.

היא חיכתה כמה רגעים שיגיד משהו, אבל לאחר שהבינה שהוא לא מתכוונן לומר כלום, היא הלכה לטירה וחברותיה אחריה.

מבטו המשיך ללוות אותה עד שנעלמה בפתח הטירה.

הוא לא הרגיש עצוב.

סיריוס הסתובב בחזרה והתחיל ללכת לכיוון הפינה הקבועה שלו, איפה שנהג להתבודד.

הוא נזכר בחיוך בג'יימס שתמיד אמר לו שיש לו לב מאבן.

לב מאבן? חשב, אולי הוא צודק...?

היה נדמה לו מידי פעם ששמע צעדים מאחוריו, אבל בכל פעם שהסתובב הוא לא ראה אף- אחד.

אחרי כמה פעמים הוא שכנע את עצמו שהוא סתם מדמיין.

כשהוא הגיע לעץ שעליו נהג להישען הוא ראה שכבר יש שם מישהו.

חתולה שחורה.

החתולה הייתה מוכרת לו. זאת הייתה החתולה שראה בפעם הקודמת...

השערה מטורפת עלתה בראשו והוא מיהר להדחיקה.

לא הגיוני ש... לא, בהחלט לא. הוא ניסה לשכנע את עצמו. אבל... אולי בכל זאת...? שווה לנסות. הרהר.

החתולה לא שמה לב שהוא שם, והוא ניצל את ההזדמנות וכיוון אליה את שרביטו.

ואז, בהבזק של אור לבן- כחול, החתולה התרוממה באוויר והחלה לשנות את צורתה.

סיריוס הביט בתדהמה בדמות שהופיעה מולו. נערה, ככל הנראה.

לאחר כמה רגעים האור נעלם, והנערה צנחה על האדמה הקשה בקול חבטה עמום, שערותיה השחורות מסתירות את פניה.

סיריוס מיהר ורכן מעליה בבהלה, מנסה להיזכר איפה ראה אותה בעבר.

הוא הושיט את ידו בעדינות והסיט את השיער מפניה.

הנערה פקחה את עיניה באיטיות. היא מצמצה ונפנתה להביט עליו בבהלה.

"אמילי?!"

~*~*~*~*~*~ 

את הפיק אהבת - תגובה רשמת!! P:

הפרק הקודם		הפרק הבא