///

עבר שבוע מאז נשף ליל כל הקדושים ושמועות החלו להתרוצץ ברחבי בית הספר הווגוורטס.

חלק גדול מהתלמידים טענו שכל זה היה מתיחה, ולעומת זאת חלק טען שזה היה זה שאין-לנקוב-בשמו אבל הם בעצמם לא ממש האמינו לזה.

ג'יימס וניקו היו בטוחים שזה לא מתיחה ולא וולדמורט, הם הסתובבו כל היום בחיפוש אחר מידע לגבי האבן הכחולה שאת שמה לא ידעו.

לאחר שיעור התגוננות מפני כוחות האופל ג'יימס נשאר בכיתה אחרי כולם כדי לדבר עם פרופסור טד לופין.

"כן, ג'יימס נערי, מה רצונך?" שאל טד.

"זוכר את ליל כל הקדושים, פרופסור?"

"כן." ענה ולא הרחיב.

"אז מה היה הקול הזה?" שאל בסקרנות.

"ידעתי שתשאל את זה, אני מכיר אותך כבר הרבה שנים." ענה והתחמק מתשובה ישירה.

"אז אתה יודע שאני לא יעזוב אותך עד שאני יקבל תשובה."

"כן, גם את זה ידעתי." אמר והתחמק שוב.

"אז מה אתה יודע?"

"אני יודע כמה דברים אבל אני לא בטוח אם הם נכונים ונראה לי שאסור לי לספר לך."

"פרופסור!" התלונן ג'יימס.

"אם תשאל עוד פעם אחת אני יוריד 50 נקודות לגריפינדור, וכן ג'יימס לא אכפת לי שזה הבית שלי! עכשיו לך לשיעור הבא שלך!" אמר ועלה למשרדו.

"לעזאזל!" אמר ג'יימס, בגלל שטד התחמק מתשובה זה רק הגביר את חשדו שקשור בזה משהו רע מעורב בזה.

***

בחדר המועדון סיפר ג'יימס לאמילי וניקו על השיחה עם טד.

"אנחנו חייבים לברר במה מדובר!" אמרה אמילי.

"אנחנו צריכים לחפש בספריה." אמר ניקו.

"נלך עכשיו." אמר ג'יימס והלך עם חבריו לספרייה.

הם עבדו שם כמה שעות אבל לא מצאו כלום. "אולי כדאי לחפש במדור הספרים המוגבלים." העלה ניקו רעיון.

"אבל אנחנו לא יודעים איזה ספר לקחת." אמר ג'יימס.

"אני בטוחה שיש כאן ספר שמדבר על האבן." אמרה אמילי. "נחזור לכאן מחר ונחפש."

למחרת לשלישיה לא היה זמן ללכת לספריה, המורים העמיסו עליהם הרבה שיעורי בית כאילו הם יודעים שהשלישיה מחפשת זמן פנוי ללכת לספריה.

"נמאס!" הזדעק ניקו בערב."אין לנו זמן בכלל ללכת לספריה ככה!"

"מה יש לכם לחפש בספריה?" שאל אלבוס שישב לידם וקרא ספר.

"מחפשים מידע על מה שקרה בליל כל הקדושים." אמרה אמילי.

"אין לכם מה לחפש, זה היה מתיחה." אמר אלבוס בביטול.

"זה לא היה מתיחה." אמר ג'יימס בביטחון. "לורנס מצא אבן ביער, זה בטח קשור."

"אני מתערב איתך על חבילת סוכריות בכל הטעמים שזה היה מתיחה." אמר אלבוס והושיט את ידו.

"בסדר אני מתערב איתך." אמר ניקו ולחץ את ידו.

הם ישבו שם עד 11 בערב עובדים על שיעורי הבית שלהם, אף אחד לא דיבר ביניהם חוץ מכמה שאלות על שיעורי הבית.

"לחש הנגזה זה קסם שמעלים אותך נכון?" שאל ניקו כשנתקל בשאלה הזאת בשיעורי בית שנתנו להם בשיעור לחשים.

"כן." ענתה אמילי ולא הרחיבה.

"כן! יש לי רעיון!" צעק לפתע ג'יימס."אני יודע איך נוכל ללכת לחפש בספריה במדור הספרים המוגבלים."

"איך?" שאלו ניקו ואמילי ביחד.

"אנחנו נלך אחרי שהספרייה נסגרת."

"יש רק בעיה אחת קטנה- המורים יכולים לתפוס אותנו!" צעק ניקו.

"אם תבוא איתי אתה לא תיתפס." אמר ג'יימס. "חכו כאן." הוא עלה למעלה וחזר עם גלימה כסופה. "זוכרים שהראיתי לכם את זה ברכבת? זאת גלימת ההיעלמות שלי." הסביר למראה מבטו המבולבל של ניקו.

"רגע, אז אפשר ללכת עם זה לספריה בלי שניתפס, גאוני!" אמר ניקו בהתרגשות. "אז מתי נלך?"

"עכשיו." אמר ג'יימס והתעטף בגלימה תוך רגע גופו נעלם. "אבל שלושתנו לא נכנסים מתחת לזה. אמילי בואי איתי, את תדעי באיזה מקום לחפש."

"היי! אני רוצה לבוא!" התרגז ניקו.

"בפעם הבאה, ניקו." אמר ג'יימס ומשך את אמילי מתחת לגלימה.

הם וידאו שלא רואים את כפות רגליהם ויצאו לכיוון הספרייה , הם פעמיים נתקלו בגברת נוריס החתולה של פילץ או בפילץ' עצמו ופעם אחת במורה.

הם נכנסו לספריה בשקט והתחילו ללכת לכיוון מדור הספרים המוגבלים מסתכלים כל הזמן בצדדים.

יללת חתול הקפיצה אותם, גברת נוריס עמדה כמה סנטימטרים מולם והסתכלה ישר עליהם, אמילי לחצה את ידו של ג'יימס והם התקדמו בשקט לכיוון מדור הספרים המוגבלים נזהרים שלא לעשות רעש.

הם פתחו את הדלת של מדור הספרים המוגבלים, הדלת חרקה ברעש מצמרר, הכל היה שקט יותר מידי.

הם החלו לעבור על הספרים- היו שם ספרים מזוויעים על כל מיני קללות אפלות ושיקוים מעוררי בחילה.

ג'יימס שלף ספר עבה ללא שם מהמדף והחל לעיין בו. "הנה זה!" לחש לאמילי והצביעה על תמונה של אבן כחולה. "כתוב כאן 'אבן האוב יש לה כוח מיוחד שיכול ל...' זה מטושטש אני לא מצליח לקרוא."

"תן לי לנסות." אמרה אמילי, ג'יימס הושיט לה את הספר ולפתע הספר החליק מידיו ונשמע רעש חזק שהיה יכול להעיר את כל הטירה.

"מי כאן?" שאל קולו של פילץ'. "זה פיבס או תלמיד שמפר את החוקים?" הוא התקדם לעברם בצעדים מהירים מדי לגילו הזקן.

אמילי וג'יימס החלו לרוץ לכיוון היציאה כשהגלימה עליהם, אחרי שרצו הרבה מחוץ ליציאה נעצרו כדי להסדיר את נשימתם.

"נראה לי שאיבדנו אותו." אמר ג'יימס.

דיבורים נשמעו מרחוק. "מצאתי את הספר הזה זרוק על הרצפה במדור הספרים המוגבלים פתוח בעמוד הזה." אמר קולו של פילץ'.

"אתה בטוח פילץ'?" ענה לו קול שני.

"לגמרי אדוני."

"צריך למהר להגיד למנהל." אמר הקול השני והצעדים התרחקו מהם.

אמילי וג'יימס חזרו לחדר המועדון בלי עוד תקריות בדרך.

ניקו ישן על הספה מול האח ונחר בקולי קולות. "נעיר אותו מחר בבוקר." אמר ג'יימס כשהוריד את גלימת היעלמות.

"כבר אחד בלילה!" אמרה אמילי. "אנחנו חייבים ללכת לישון!" אמרה ועלתה לחדרה.

ג'יימס עלה גם לחדרו ונרדם במהרה.

***

"אז מה זה אבן האוב?" שאל ניקו בארוחת הבוקר שלמחרת. "זה נשמע לי מוכר אבל אני לא בטוח."

"אם תיזכר מאיפה זה זכור לך תגיד לי." אמר לו ג'יימס בלי לדעת שהוא היה מעדיף לא לגלות את התשובה אם הוא היה יודע לאיזה צרות האבן תגרור אותו...

הפרק הקודם		הפרק הבא