מי ידע? אף אחד

..הנערה נשאה את עינייה.היא נראתה מופתעת. וגם.... מלאת תקווה.

אבל אז היא שינתה את הבעת פנייה לחשד.מזוייף,מן הסתם.

''למי את מתכוונת שאת רואה אותם?איזה אותם?'' שאלה הנערה. לונה נעצה בה מבט,וראתה בדרך נסתרת כלשהי שנערה יודעת מי אלו אותם.

לונה גילגלה עיניים. ''אלו שבתוך שעון המטוטלת'' אמרה והצביעה על השעון, שבתוכו שרצו יצורי פיות.

הנערה עדיין המשיכה בהעמדת הפנים. ''מה,את חושבת שיש שם עכברים?''

לונה נאנקה.היא שלפה את המשפט ששמרה לרגע בו תישבר. ''אלו שבגללם את גורבת את הגרביים שלך הפוך.'' אמרה.

''זה לא בגלל יצורי הפיות!'' פלטה הנערה. כשהתחוורה לה טעותה,כיסתה את פייה בידה.

''תפסיקי להתגונן כל הזמן!'' צעקה לונה חזרה. ''גם אני רואה אותם!''

הבעת פנייה של הנערה השתנתה בן רגע. עיינייה נפערו לרווחה,אך גם התמלאו הקלה.

''לא חשבתי שיש עוד שיכולים לראות אותם.'' הודתה,ולא טרחה ללחוש.

לונה הביטה בנערה שוב,אך הפעם באופן שונה. לפתע קלטה שהנערה הזו, היא הראשונה,טוב,בעצם שנייה, שמסוגלת לראות אותם. ושהנערה בגילה.

וששתיהן סובלות מהפיות. ושהן...........שהן אולי יהיו חברות הכי טובות. אולי תהייה לה חברה הכי טובה פעם ראשונה בחייה. המריבה נשכחה כאילון לא הייתה מעולם.

ואז לונה אמרה משהו אישי שלאחרים לא הייתה אומרת.  ''גם אותך....גם אותך החשיבו למשוגעת?'' שאלה לונה בשקט,מסמיקה מעט.

הנערה נראתה שקועה במחשבות.  ''הם חשבו שאני מחפשת תשומת לב.'' ענתה.

לרגע הייתה דממה.

''איך קוראים לך?'' שאלה אותה לונה.

''טניה.'' ענתה הנערה.

הן שקעו בשיחה. לונה סיפרה לה על הפקפקן ואפילו על כך שהיא קוסמת. להפתעתה,טניה אמרה שיש קוסמת שגרה בביקתה צהובה ביער.

לונה הצטמררה כשנזכרה במגדת העתידות.ברכייה שקשקו.

לא הייה לנערות שום מושג,שמישהו,מישהו שבהחלט לא הייה אמור לשמוע את שיחתן,התחבא כל אותה עת בצללים ושמע כל מילה.

הפרק הקודם		הפרק הבא