האדונים ירחוני, זנב תולע, רך כף וקרניים

ברגע שרגולוס ניסה את הלחש בפעם הראשונה, ג'יימס הבין מיד מה הבעיה; הוא הניע את פרק כף היד בחדות, לכן, במקום להפוך את היונה שלו לעכבר, הוא גרם ליונה שלו להיות אפורה ולהצמיח זנב ארוך.
להפתעתו של ג'יימס, ברגע שרגולוס קלט מה הבעיה הוא תיקן אותה, ותןך עשרים דקות הוא הצליח להפוך את היונה שלו לעכבר מושלם.
בפעם הראשונה שהצליח ג'יימס הריע לו ומחא כפיים.
"זהו?" רגולוס שאל והסתכל על הדלת. "אפשר ללכת?"
ג'יימס משך בכתפיו. "אין לי מושג, אבל נראה לי שכדאי שנחכה למקונגל."
רגולוס נאנח והתיישב בחזרה בכיסא.
את הזמן הנותר הם העבירו בדיבור על קווידיץ'.
כשדיברו, הוא לא יכל שלא להשוות אותו לסייוס.
לשניהם היה שיער שחור, אך בעוד שהשיער של סיריוס נפל באלגנטייות פשוטה על פניו, אפשר היה לראות שרגולוס מנסה לסדר את השיער שלו בצורה כזו, כך שיראה טבעי.
למרות ששניהם היו דומים, פניו של סיריוס היו ללא ספק מתנשאים, אך באותו זמן גם נאים מאוד.
פניו של רגולוס, לעומת זאת, היו הרבה יותר נוקשים, חוץ מהעיניים שלו, שנראו ערניות וערמומיות.
למרות שרגולוס אכן היה יהיר וקצת מתנשא, היה כיף לדבר איתו, כי בסך הכל, קווידיץ' זה קווידיץ', הוא חשב לעצמו.
הפרופסור מקונגל חזרה בדיוק כשהשעון הורה תשע.
היא הסתכלה על שני הבנים שפטפטו בנחת והרימה גבה.
"אני מניחה שעשיתם את מה שביקשתי מכם?" היא אמרה והביטה על היונה שבכלוב.
"כן, פרופסור", אמר רגולוס, ובהינף שרביט הפך את היונה לעכבר.
"מממ טוב מאוד, שניכם. תחזרו לפה גם מחר."
"בינתיים אתם משוחררים."
"תודה פרופסור", ג'יימס אמר ושניהם יצאו.
"לילה טוב", אמר ג'יימס לרגולוס בעליזות, והם נפרדו במדרגות, רגולוס ירד למרתפי העינויים, שם נמצא חדר המועדון של סלית'רין, וג'יימס עלה למגדל גריפינדור.
כשחזר לחדר המועדון הוא ראה את פיטר עם גבה אחת חסרה, אחרי משחק סוער במיוחד של טאקי מתפוצץ.
"היי, מה היה העונש שלך?" שאל סיריוס כשג'יימס בא והתיישב לידם.
"אממ..." הוא לא ידע אם לספר לסיריוס שהוא עזר לאח שלו.
הוא ידע שסיריוס פחות או יותר לא סובל את המשפחה שלו.
האמת היא שעד המיון של רגולוס, ג'יימס אפילו לא ידע שיש לו אח.
"היתי צריך לכתוב שורות", הוא אמר באדישות.
"אה, זה לא כזה נורא", אמר רמוס שישב ליד האח והכין שיעורים בכשפומטיקה.
ג'יימס לא אמר דבר.
"היה שיעורים בכשפומטיקה?" סיריוס שאל אחרי שהציץ על החיבור שרמוס כתב.
"כן", הוא אמר בלי להרים את עיניו מהחיבור שכתב.
סיריוס הסתכל עליו לכמה שניות.
"אהה, אני כבר אעשה את זה מחר", הוא אמר וחזר לעייו בנביא ביומי.
ג'יימס, שהשתעמם מהשיחה של חבריו הסתכל סביבו.
הוא ראה בפינה של חדר המועדון חבורת בנות משנה רביעית שהתלחשו, ותלו מבטים בחבורה שלהם.
כשראו שהוא מסתכל עליהן, כולם, עד האחרונה שבהן הסמיקה, והן הרכינו את ראשיהן והתחילו להתלחש בהתרגשות.
ג'יימס הניד בראשו.
הוא סקר את חדר המועדון, וראה שגם לילי אוונס, שישבה עם החברות שלה נעצה מבט בחבורת הבנות ונדה בראשה.
הוא תפס את המבט וחייך אליה חיוך קטן.
היא הסתכלה בו כמה שניות, ואז הרימה את הסנטר וסובבה את ראשה.
ג'יימס נאנח.
"אני עולה לישון", הוא אמר בכבדות לחבריו.
"כבר?"
"כן, אני עייף", הוא אמר, ולפני שמישהו מהם הספיק להגיד עוד משהו הוא כבר היה  בחדר.

למוחרת נראה היה שהתחושה הרעה שלו מאתמול רק מתגברת.
בובוקר התקרה באולם הגדול הראתה שמיים אפורים ומעוננים, וזה שהתחיל לטפטף בדרך לתורת הצמחים ממש לא עזר.
כשחזרו לטירה הם כבר היו ממש סחוטים.
בשיעור שיקויים פיטר פוצץ את הקדרה שלו, וג'יימס חשב שהוא יתחרש מהקול הזה.
הוא לא היה מרוכז באף אחד ממהשיעורים, ופרופסור פליטיק הוריד לגריפינדור חמש נקודות בגלל שהיה צריך לקרא בשמו שלוש פעמים עד שג'יימס התתעורר מהחלומות שלו.
רק בסוף היום, לפני ארוחת הערב נראה היה שמשהו מסתדר ביום הזה.
"סוף שבוע הבא יש יציאה להוגסמיד!" קרא רמוס מלוח המודעות בחדר המועדון.
"יש!" קרא סיריוס.
"זה בדיוק מה שאני צריך עכשיו."
"אני רק מקווה שמזג האוויר ישתפר", הוא הוסיף והעיף מבט לחלונות. אי אפשר היה לראות כלום, כי הזגוגיות היו מכוסות מים.
"גם אני", אמר ג'יימס.
"מחר המיונים לקווידיץ'. אם זה יהיה ככה גם מחר אני אצטרך לדחות אותם", הוא מלמל.
כשיצאו מחדר המועדון לכיוון האולם הגדול.
"היי..." אמר פתאום סיריוס.
"היי מה?"
"תזמין את אלכס להוגסמיד!"
"אהה אני לא יודע..." ג'יימס מלמל.
"ברור שאתה יודע!" הוא אמר בהתלהבות.
"למה לא?" הוא שאל אותו יותר בעדינות.
"חוץ מהקטע עם אוונס", הוא אמר בשקט," תודה שאתה סתם נהנה איתה!"
ג'יימס הסמיק קצת ולא ענה.
"אתה רואה!" אמר סיריוס בניצחון.
הם הגיעו לכניסה של האולם הגדול, וראה שם את אלכס נשענת על הקיר, מדברת עם חברות.
הוא נשם עמוק הלך לקראתן.
"אהה, היי", הוא אמר לה, מנסה להתעלם מהמבטים החודרים של חברותיה.
"אפשר לדבר איתך?"
היא הנהנה, ובאה אחריו אל מוחוץ למעגל של הבנות, שעקבו אחריהן, מנסות לקלוט כל מילה.
"אהה שבוע הבא יש יציאה להוגסמיד", הוא אמר כשהיו רחוקים מהן.
היא הנהנה.
"אז, את רוצה אולי שנלך ביחד? זאת אומרת, רוצה לצאת איתי?" הוא אמר, מסמיק.
היא חייכה.
"בטח, יהיה כיף", היא אמרה, למרבה מבוכתו הרבה יותר רגועה ממנו.
"אוקי, יופי", הוא אמר לה.
"טוב, בוא הארוחה כבר התחילה", היא אמרה.
ג'יימס הסתכל סביבו וראה שכל התלמידים כבר נכנסו לאולם הגדול.
היא הבזיקה אליו חיוך, ואז נתנה לו נשיקה על הלחי והלכה.
הוא הלך באיטיות לכיוון השולחן של גריפינדור, והרגיש שהלחי שלו בוערת.
פתאום הכל נראה לו קצת יותר טוב.
התקרה ששיקפה את השמיים בחוץ הראתה לילה בהיר, עם כוכבים נוצצים, בלי טיפת גשם.
אפילו האוכל נראה לו יותר טעים מהרגיל, והוא לא היה כל כך מצוברח כשיצא מחדר המועדון לעונש של מקונגל.
הוא הלך במסדרונות, עד ששמע צחקוקים של שתי בנות.
הוא קפץ מיד והתחבא מאחורי אחד מהעמודים, בדיוק בזמן, כי הוא ראה ששתי הבנות הן לילי, וגבריאלה, חברה שלה מבית גריפינדור.
"שמעת שג'יימס הזמין את אלכס להוגסמיד?" שאלה גבי את לילי, עדיין מצחקקת.
לילי נעצרה בפתאומיות במקומה.
"מה?!" היא שאלה בחוסר אמון.
"אני הולכת להרוג אותו", היא מלמלה והמשיכה ללכת.
"למה?" שאלה אותה גבי, אבל הן כבר המשיכו להתקדם, וג'יימס לא שמע את התשובה.
הוא הגיע למשרדה של מקונגל, ורגולוס כבר היה שם.
הפעם הם עבדו על לחש כיווץ והגדלה, אחרי שבמקום להגדיל את ההצפרדע שהיה צריך להגדיל, רגולוס רק ניפח אותה עד שהתפוצצה.
רגולוס, לשמחתו קלט מהר, ועוד פעם הם עשו את זה בקלות.
מקונגל שיחררה אותם אחרי שהוסיפה עשר נקודות לגריפינדור ועשר נקודות לסלית'רין, וג'יימס הלך לישון, מרוצה.

בחלומו הוא רכב על המטאטא שלו באיצטדיון ענק, הוא הסתכל למטה, ואלפי אנשים מריעים הביטו אליו בהערצה.
"פוטר! פוטר!"
הוא חייך אליהם ונופף בידו, מחזיק את הסניץ' שתפס.
"פוטר! פוטר!"
תקתוקים של מצלמות.
"פוטר! פוטר!"
ואז הוא קלט שהתקתוקים הם לא של מצלמות, אלא של דפיקות בדלת, וה"פוטר" הפך ממעריץ לכועס.
"פוטר!" הוא שמע קול מאחורי הדלת ועוד דפיקות.
הוא שם את המשקפיים שלו, והלך, חצי ישן לפתוח את הדללת.
בפתח עמדה לילי אוונס.
"מה אתה מנסה לעשות?" היא אמרה בכעס ונכנסה לחדר.
"אהה לישון?" הוא שאל-אמר, כי הוא באמת לא הבין מה היא רוצה ממנו.
"וגם הצלחתי לפני שאת נכנסת", הוא מלמל ונכנס לחדר האמבטיה כדי לצחצח שיניים.
"למה הזמנת את אלכס לדייט?" היא שאלה בכעס ונכנסה אחריו לחדר האמבטיה.
אה, אז זה מה שהיא רוצה.
הוא הוציא את המברשת מהפה. "למה לא?" הוא שאל בקול תמים.
"למה לא? אתה שואל למה לא?"
"כן אוונס, אני שואל למה לא, הקליטה שלך לא משהו בבוקר, אה?" הוא שאל וניגב את פניו במגבת.
היא ממש האדימה מרוב כעס.
"כי אתה מנצל אותה! זה למה לא!" היא צעקה עליו.
"למה בדיוק אני מנצל אותה?" הוא שאל והסתובב אליה.
הוא ידע שהיא יודעת למה, אבל היא בחיים לא תגיד 'כדי לגרום לי לקנא'.
"אתה אוהב אותה?" היא כסתה על המבוכה שלה.
הוא לא ציפה לשאלה כזאת.
"אוהב אותה?" הוא אמר לה בכעס.
"אני לא יודע, אני רוצה להכיר אותה, ובגלל זה הזמנתי אותה לדייט!" הוא צעק ויצא מהשרותים בחזרה לחדר.
"אז כדאי ש..." היא התחילה לצעוק עליו אבל אז נשמע הצעקה "שקט!".
שניהם הסתכלו על מקור הצעקה וראו את ראשו של סיריוס יוצא מבין השמיכות.
"די, תסתמו!" הוא אמר וסידר את שיערו.
"אנשים מנסים לישון פה. את אולי יכולה להתקיים על שתי שעות שינה ביום, אוונס", הוא אמר והסתכל עליה, "אבל אני צריך לפחות שמונה, ואתם מפריעים לי לשנת היופי שלי.
אז תתווכחו, מצידי תהרגו אחד את השני, אבל בשקט! או, אם אתם ממש חייבים לצרוח, אז רדו למרתפים. רחוק מפה!" הוא אמר וראשו צנח עוד פעם אל בין השמיכות.
לילי וג'יימס בהו בו לרגע, ואז שניהם פרצו בצחוק גדול.
"תרגע רך כף, תחזור לישון", אמר ג'יימס בחיוך.
"רך כף?" שאלה לילי, מבולבלת.
אופס.
"אהה, סתם, משהו שרמוס המציא", הוא אילתר.
הם הביטו לרגע אחד בשני.
הם פשוט לא יכלו להמשיך לצרוח אחד על השני אחרי שצחקו ככה.
"תקשיבי, אוונס, זאת אומרת, לילי", הוא אמר לה והתקרב אליה.
היא נראתה מופתעת מזה שהשתמש בשמה הפרטי.
"אני באמת לא רוצה לפגוע בה", הוא אמר לה בכנות.
"אני באמת רוצה להכיר אותה", הוא אמר והתיישב על המיטה שלו, וסימן לה לשבת לידו.
"הבנתי, את לא רוצה אותי", הוא לחש, והרכין את ראשו.
היא הרכינה את ראשה גם כן, והסתכלה עליו.
"זה לא זה", היא מלמלה.
"זה בסדר, הבנתי", הוא אמר לה והרים את ראשו,
ורק עכשיו שם לב שהם כל כך קרובים. כמה סנטימטרים אחד מהשנייה, ושזו הפעם הראשונה בערך מאז שנפגשו שהם לא רבים ולא צורחים אחד על השני.
הוא הסתכל לה בעיניים, שהיו ירוקות מהממות, והרגיש שהוא לא יכול לנתק את המבט.
הוא רב אליה את ראשו, וגם היא זזה כמה סנטימטרים קדימה...

תגיבו ותנו ביקורות :)

הפרק הקודם		הפרק הבא