הארי פוטר ושעון הזמן

הקדמה קלה לפני שאני מתחילה:

1)יש לי הרגשה שאני סתם משקיעה שעןת מהזמן הפרטי שלי בלכתוב פרקים שאף אחד לא קורא.

אם אתם קוראים,בבקשה תגיבו,כי אחרת אני פשוט אפסיק לכתוב.

2)הפרק הזה הוא בנקודת המבט של ג'יני.

קריאה מהנה!

***********************************************************

לא יודעת למה אבל קפאנו.כולנו,טוב נו,בערך.

חוץ מהארי וממאלפוי כולנו קפאנו.

אני לא יודעת למה,איך,איפה ומתי.

אבל אני יודעת שכעבור חצי שעה שהייתי קפואה,הפשרתי משום מה.

רצתי מיד,לכל עבר,כדי למצוא משהו לא קפוא כאן.

הגעתי לאיזה חדר נידח בקומה השנייה.

כמובן שהדלת הייתה נעולה.איזה מזל יש לי!

רגע אחד אני קפואה ורגע אחר אני ניצבת מול דלת נעולה!

ובונסף לכך:לחש ה'אלוהומורה' לא עובד!

איזה מזל!

לבסוף,אחרי מיליון לחשים שעכשיו אני כבר לא זוכרת שעשיתי,מצאתי סוף כל סוף את דרכי פנימה!

ראיתי את הארי מסתכל לכיוון הנגדי לי ובידיו מאלפוי,מעולף.

רצתי אליו.

"היי הארי!מה אתה עושה?"שאלתי.

"אני,אממ...כלום"הוא אמר.

"אה,אממ...יופי!"אמרתי.

"ידוע לך על עוד 'לא קפואים'?"הוא שאל.

"לא.לא כרגע!"אמרתי "לך?"

"לא,אבל ידוע לי על לא קפואה אחת!"הוא אמר.

ואז הוא שמט את מאלפוי המעולף (או בקיצור מ"מ)ונישק אותי.

הנשיקה נמשכה כאילו לנצח (שזה שלוש דקות בערך).

כעבור חמש דקות שמענו מין רחשים מוזרים מהדהדים בחדר,למען האמת,אני שמעתי.

"נו,באמת,אוי!לא יכולתם לחכות עם זה או ללכת עם זה למקום שמישהו אחר לא מעולף בו?!"שאל מאלפוי.

צחקתי.הארי התחיל לצחוק איתי.

"אני רציני!"הוא אמר.

"טוב"אמר הארי "אז לא אכפת לך אם נשאיר אותך לבד כאן,נכון?"

"לא!קחו אותי אתכם!נו,בסדר אני אסבול את ה--*,ה--דברים המגעילים האלה שאתם עושים!"אמר מאלפוי.

הארי ואני צחקנו ושלושתינו המשכנו בדרך.מצפים להפתעות חדשות שיצוצו משום מקום.

הפרק הקודם		הפרק הבא