בעיני האיזמרגד

הפרק שלך 

לילי הביטה בשעונה בפעם המיליון. סוףסוף! היא לא יכלה להתרכז בחיבור השיקויים שלה כל היום; היא הייתה אמורה לפטרל במסדרונות עם ג`יימס הערב, והזמן נדמה לטוס במהירות כפולה מהרגיל. לבסוף, המחוג הצביע על הספרה תשע ולילי הניחה את עט הנוצה שלה, סגרה את צנצנת הדיו, הוציאה את הגומייה שריסנה את רעמתה הסוררת, ופנתה לצאת מהמעונות שלה. השמועות עדיין התעופפו להן, והם מצאו כי זה בלתי אפשרי לנהל שיחה מבלי שעוד רכילויות יתפשטו. הם אפילו לא יכלו להיראות יחד מבלי שיעירו להם משהו, ולילי הופתעה לגלות עד כמה היא התגעגעה אליו. זה היה מטופש; איך אני יכולה להתגעגע למישהו שאני רואה מדי יום? אבל חיוך מהיר מהקצה השני של חדר המועדון הצפוף לא יכל להתחרות בשיחות הלילה המאוחרות שהיו להם לאחרונה, בהן דיברו על דברים יום יומיים ועמוקים כאחד. לילי החלה להתרגל לבידור שהיא וטיה קיבלו כשסעדו עם הקונדסאים, ולילי לא התביישה להודות -בסדר, היא כן- שהיא חיכתה בציפייה לפטרולים שלה עם ג`יימס מאז יום ראשון - עכשיו היה יום רביעי.

לילי דילגה במורד המדרגות לחדר המועדון. הוא היה גדוש בתלמידים שהשלימו מאמרים, פטפטו עם חברים ושיחקו בסיבובים פרועים של קלפים מתפוצצים. היא מצאה את ג`יימס משחק שחמט עם לופין בפינה,בעוד סיריוס ופיטר צפו מהצד וניסו להסיח את דעת שני השחקנים.

"הכל טוב, סקסית?"

"שלום, סיריוס," השיבה לילי ביובש. ממתי הוא קורא לי סקסית? למשמע קולה ג`יימס הרים מבט מהלוח אותו הוא בחן בארשת של ריכוז רב, וחייך אל לילי, שהתיישבה על מושב הזרוע של כורסתו של רמוס.

"פרש ל-D חמש," אמר ג`יימס לאחר רגע. רמוס נשען קדימה, ידיו אחוזות לפניו. הוא תופף קלות על השולחן בקצה אצבעו והתיישב בשנית. לילי נשענה מטה אליו ולחשה באוזנו. הוא הנהן,וחיוך רחב הפציע על פניו.

"מלכה ל-E שש. שח-מט, ג`יימסיל`ה." לילי ורמוס החליקו כף.

"לא... לא יכול להיות!" ג`יימס סרק במהירות אתהלוח בנסיון למצוא פתח מילוט.

"חוסר מזל, קרניים," השתתף סיריוס בצערו.

"זה לא הוגן, הוא רימה! לילי עזרה לו!"בעוד הוא מקטר, חייליו השחורים שחררו שאגות מחאה וקללות והחלול השליך את חלקיהם השבורים של חבריהם לנשק על אויביהם.

"אוי... ג`יימס המסכן." לילי נעמדה וטפחה על לחיו."הילדה המגעילה-מגעילה הרסה לך את הניצחון?" 

היא צחקה כשג`יימס סילק את ידה ושילב את ידיו על חזהו בקוצר רוח. "כן, היא כן."

לילי המשיכה לחייך חיוך רחב, אוחזת בפרק ידו ומושכת אותו מהכורסה הנוחה.

"בוא כבר, בכיין, יש לנו פיטרולים היום. נתראה אחר כך,חבר`ה."

"ביי, לילי," קרא רמוס, ופיטר נופף להם לשלום.

סיריוס, מעודד את החיילים במלחמתם הזערורית, לא טרח להרים מבט כשנופף בהיסח הדעת והמשיך לצעוק על החיילים, "אתה קורא לזה אגרוף? סבתא רבא שלי מרביצה טוב יותר, והיא מתה! אתם לא יודעים שאתם גברים במלחמה?! הסתער!"

לילי הביטה בג`יימס שפשוט משך בכתפיו והחזיק בשבילה את הדיוקן. "הוא נפל על הראש כשהיה תינוק."

לילי הרימה גבה בספקנות למשמע הסברו.

"הרבה פעמים," הוא הוסיף. לילי הנידה בראשה ברוגז,אך לא יכלה להתאפק מלצחוק למראה הארשת הרצינית על פניו של ג`יימס.בנים!

"אז איך הולך עם הספר ההוא שהשאלתי לך?" פתחה לילי בשיחה כשהם התקדמו לכיוונו הכללי של מגדל האססטרונומיה.

"את מתכוונת, `גאווה ודעה קדומה`?"

לילי הנהנה כשפתחה דלת כיתה לשמאלה והציצה פנימה כדי לבדוק שהיא ריקה לפני`שנעלה אותה בעזרת שרביטה. הם המשיכו ללכת במורד המסדרון הנטוש.

"גמרתי אותו לפני המון זמן," אמר ג`יימס, חוזר על פעולותיה של לילי על הדלת לימינו.

"מה חשבת?"

"אהבתי את זה."

"באמת?" היא לא חשבה שזה סוג הספר שלו.

"כן, זה היה קצת כבד בהתחלה, אבל אחרי שהתרגלתי לסגנון נהנתי מזה. זה באמת מצחיק. אני יכול להבין למה אהבת את זה, אבל אני עדיין לא קולט איך יכולת לקרוא את זה שוב ושוב ככה. כלומר, את יודעת מה הסוף, זה לא כאילו שזה הולך להשתנות, אז זה כבר לא מלהיב."

"אבל זו הסיבה שאני אוהבת את זה; זה בטוח. אני יודעת שאני לא עומדת להתאכזב, וחוץ מזה, בכל פעם שאני קוראת את זה שוב, אני מבחינה במשהו חדש שלא שמתי לב אליו, או מוצאת משמעות עמוקה יותר במשהו."

"אם את אומרת, לילי."

"זה נכון! כאילו שאתה הולך באותה דרך בכל יום אז אז אתה רואה משהו שמעולם לא הבחנת בו, אבל היה שם תמיד!"

"לילי, זאת הוגוורטס, קרוב לוודאי שהדבר הזה באמת לא היה שם קודם; המקום הזה משתנה כל הזמן."

"בסדר, דוגמא טיפשית. זה כמו... כמו... כשהכרת מישהו שנים ואתה חושב שאתה יודע עליו הכל, ואז הוא עושה משהו לגמרי לא צפוי, או שאתה במצב רוח שונה, והוא מתנהג בדיוק אותו הדבר אבל פתאום אתה רואה אותו באור חדש לגמרי." 

הם נעצרו באמצע המסדרון ופשוט התבוננו אחד בשנייה. מדריך ראשי אחד, לדוגמא...

"זה היפותטי לחלוטין, כמובן," הכריז ג`יימס, למרות שזה נשמע כמו חצי שאלה.

"כמובן," הסכימה לילי, והם המשיכו ללכת.

"אז מה עם קוג`ו?"

"זה היה מפחיד," אמרה לילי בפשטות.

"מפחיד-טוב או מפחיד-רע?" שאל ג`יימס בחיוך.

"יש מפחיד-טוב?" שאלה לילי בגבות מורמות.

"בטח. זה כשהלב שלך פועם ממש מהר, והפה שלך מתייבש וכפות ידייך מזיעות. האדרנלין מתחיל לזרום ויש לך ציפייה רוטטת, מרפרפת, בתחתית הבטן שלך." קצת כמו שאני מרגישה עכשיו?

"ו... ומפחיד-רע?"

"בדיוק אותו הדבר, רק שהקלה לא באה בסוף." הם צחקו וג`יימס משך הצידה שטיח קיר והחווה לה בידו להיכנס ראשונה.

"מפחיד-טוב," פסקה לילי.

"אז רוצה לשאול עוד ספר שלו?" הוא שאל.

"מרלין, לא!"

"אבל אמרת..."

"שאהבתי את זה? אהבתי, אבל לא מתחשק לי עוד שבוע של סיוטים, תודה רבה לך."

ג`יימס צחק. "בטוחה? אני מבטיח להחזיק לך את היד אם תפחדי." זה כמעט שווה את זה.

"מפתה עד כמה שזה נשמע..." וזה באמת נשמע מפתה. הם חייכו אחד אל השנייה והחלו לעלות בעוד גרם מדרגות.

"אלוהים, בקצב הזה אני לא אצליח להגיע לראש מגדל האסטרונומיה," אמרה לילי, מעט בקוצר נשימה. הם הלכו בקצב מהיר כבר זמן מה, ובטח כבר עבר שישה גרמי מדרגות. 
 
"את רומזת שאת רוצה שק קמח?" שאל ג`יימס, קורץ אליה בשובבות.
 
לילי צחקקה. "תודה על ההצעה, אבל אני בספק אם תצליח; אני כבדה יותר ממה שאני נראית, ואני לא נראית קלילה במיוחד." לילי נעה באי נוחות כשעיניו של ג`יימס סרקו את גופה לכל אורכו. הוא פגש במבטה, עיני האגוז שלו מנצנצות בקונדסות. "אין סיכוי, יש מעל שבעים צעדים על לראש המגדל ואני הרבה יותר מדי כבדה בשבילך. אין מצב."
 
"את מאתגרת אותי?"
 
לילי הבחינה בניצוץ שנדלק בעיניו, שהיה כמעט מוטרף, ומיהרה להניד בראשה.
 
"לא, זה לא נקרא לאתגר."
 
"אני דווקא חושב שכן."
 
"אה-אה."
 
"אה-הא." ג`יימס נשען קדימה במהירות הבזק כשלילי לקחה צעד לאחור, והוא השליך את לילי המצווחת מעבר לכתפו.
 
"לא!... ג`יימס! תוריד. אותי. עכשיו!" היא צעקה, מכה על גבו באגרופיה, שנראו פתאום קטנטנים, ובועטת ברגליה. אלא שאז היא הרסה את סיכוייה להעמיד פני כועסת, כשפרצה בצחוק.
 
"שקט את. עוד תעירי את כל הטירה," הוא אמר, צוחק וכורך את זרועו השמאלית סביב מותניה כדי למנוע ממנה ליפול, בעוד היא נאבקה בחצי לב בידו השנייה שנחה על העור החשוף של ברכה כדי לשמור עליה מאוזנת.

"תוריד אותי, ג`יימס!" היא לחשה בקול. ג`יימס פשוט המשיך לטפס במעלה המדרגות כל הדרך אל ראש המגדל, צוחק למשמע מחאותיה הזועמות להדהים של לילי. כשהם הגיעו לאוויר הפתוח, הוא הניח לה, באיטיות, לרדת. מנמיך את רגליה לקרקע לפניו, הוא הניח את ידיו על מותניה כדי ליצבה. הדם עלה לראשה של לילי והיא הצמידה את כפות ידה לחזהו כשהוא החל להסתחרר. זה בגלל שהייתי כמעט הפוכה באוויר או כי היד של ג`יימס בדיוק ליטפה את הרגל שלי עד למותן? באמת לא הייתי צריכה להניח לו לעשות את זה. או ליהנות מזה כל כך. נו טוב! לילי חשה שכל חלק בגופה שנגע בג`יימס במהלך נחיתתה האיטית באופן היוצא מגדר הרגיל עולה באש. הוא באמת חזק! אנחה... אף אחד מהם לא צחק כשמבטיהם נפגשו. מעולם לא הבחנתי בכמות הגוונים בעיניו-זהב, ירוק- תמיד חשבתי שהן סתם חומות. 
-אבל מעולם לא ראית אותן כל-כך מקרוב.
-נקודה טובה.

"אוה," התנשמה לילי, מבטה מחליק הלאה מג`יימס, אל משהו שתפסה ראייתה ההיקפית. ג`יימס עקב אחר מבטה. היא ראתה כוכב נופל.

"תביעי משאלה," אמר ג`יימס,מביט בה ישירות. לחייה של לילי היו סמוקות מהאוויר הקריר, פיה עדיין פעור בעיגול קטן ומושלם ועיניה שיקפו את פליאתה ואת השמיים הבהירים והנוצצים הפרושים מעליה.

"הלוואי- תראה, הנה עוד אחד!" היא הצביעה בהתרגשות, ולרגע קט נראה פס של אור לבן בהיר, אחריו עוד אחד, ושניות ספורות מאוחר יותר אחד נוסף.

"כנראה שיש מטר מטאורים הלילה," אמר ג`יימס, מותח את צווארו כדי לראות את מופע האורות האסטרלי. הבזקי הכחול והלבן המסחררים נמשכו פחות משנייה לאחד, כל כך מהירים עד שתהית אם באמת ראית אותם אחרי הכל. פניה של לילי הוארו בהתלהבות. היא הייתה כל כך שקועה במחזה עד ששכחה שהיא עדיין בזרועותיו של ג`יימס, גופה מילימטרים משלו.הקרקעות היו דמומות לחלוטין. הקול היחיד היה הקריאות השקטות של לילי כשהם ראו שלושה מטאורים בו זמנית.

"לילי, את לא חושבת שכדאי שנחזור?"

בלי להסיר את מבטה מהכוכבים היא ניחה את אצבעהעל שפתיו. "ששש... פשוט תהנה." ידה הימנית החליקה אל כתפו והיא שלחה את ראשה רחוק אף יותר, צווארה החיוור נגלה לעין, מקושת בעיקול חינני. ג`יימס החזיר את מבטו חזרה לשמיים.

שעה מאוחר הם מצאו את עצמם באותן עמדות. מספר המטאורים פחתו הפער בינהם גדל והם התחילו לחוש בקור.

"בואי כבר, היינו צריכים לחזור לפני המון זמן." ג`יימס הדריך אותה אל המדרגות, מניח את ידו על גבה התחתון בעוד היא מסתכלת לאחור לרק עוד מבט אחד אחרון.

לילי פטפטה בהתרגשות כל הדרך חזרה למגדל גריפינדור, מדלגת במורד המדרגות, רצה כמה צעדים לפני ג`יימס ואז מסתובבת במקום והולכת לאחור עד שהוא משיג אותה שוב.

"זה מדהים, הם נראים כל כך קטנים וחסרי חשיבות אבל זה יקח רק חבטה קלה באחד מהדברים האלה והוא יכול להישלח בוער לכדור הארץ ואז בום! השמדה,ממש כך. ועוד דבר - אני לא מבינה איך האור עשוי מסלעים וקרח נשרף. איך קרח יכול להישרף? קרח קר ואש חמה. זה יותר משהמוח האנושי יכול לקלוט." לילי קימטה את אפה, מה שגרם לג`יימס לחייך, למרות שהיא לא הבחינה בזה, כמו הייתה בעולם משלה. "זו הסיבה שאני אוהבת כל כך כוכבים, זה גורם לי להרגיש כל כך קטנה, ואם אתה מסתכל מספיק זמן זה יכול להרגיש כאילו אף אחד אחר אפילו לא קיים, כאילו אתה היצור החי היחיד על כדור הארץ. ואפילו אם באמת היית היצור החי היחיד על הפלנטה, עדיין לא היית משנה כלום. זה כל כך מצניע."

"גורם לך לחשוב מה המטרה של כל זה, לא ככה?"

"בדיוק! זה גורם לי לחשוב, `למה?`"

"גורם לי לחשוב, `למה לא?`"

לילי הביטה בו, בוחנת אותו זמן רב. הוא היה רציני לגמרי. בהחלט צורה יותר אופטימית להסתכל על זה. לילי חייכה במתיקות אל ג`יימס והנהנה.

"אז אתה אומר לי שכל מה שהייתי צריכה לעשות כדי לצמק את האגו הזה שלך זה לקחת אותך לצפות בכוכבים?" היא התלוצצה.ג`יימס חייך אליה ומשך בכתפיו. "טוב, זה היה יכול להיות הרבה יותר נעים מלצעוק עליך." לילי שלחה אליו חצי חיוך שובב.
 
"תודי, אוונס, נהנית מזה!"

"אני לא אכחיש שהריבים שלנו לא היו, איך לנסח את זה...מרעננים? ממריצים?"

"האומנם?"

"עד כמה שעצבנת אותי, ואף אחד לא יכול לעשות אתזה טוב כמוך," היא הדגישה, "ועד כמה שאני שונאת להודות בזה, תמיד הערצתי את מהירות השנינות שלך."

"את יודעת שעשיתי את זה רק כדי לקבל את תשומת ליבך,נכון?" 

טוב, דה. "כמובן, וזה עבד. אני מאשימה את השיער."

"מזג אדמוני סוער, הא?"

לילי הסמיקה מעט אבל נצמדה לתירוץ שלה. זה היה נכון; אף אחד לא יכל להיצמד לה לווריד כמו ג`יימס פוטר. יש בכלל טעם להכחיש אתזה? -לא.

"אם אנחנו כבר מודים בדברים עכשיו, הייתה עוד סיבה לכך שהרגזתי אותך לעיתים כל כך קרובות," הקניט ג`יימס.

"כן?" עודדה אותו לילי, מסוקרנת.

"אהבתי לראות כמה רגוזה ולוהטת הפכת להיות. הלחיים שלך הסמיקו והעיניים שלך קיבלו את הזוהר ההוא, זה היה כאילו יכולתי לראות את הזעם בוער מאחוריהן. הפנים שלך לבשו ארשת נחושה כזו, והשפתיים שלך השתרבבו בכעס. פשוט נכנסת בך אש כזו כשאת כועסת, וזה גורם לך להיראות יפהפיה אפילו יותר - סוג היופי הקשה ההוא; מפחיד כמו הגיהנום, אבל היי, אני להוט אחרי עונשים," הוא חייך לבדיחתו.

אבל לילי אפילו לא שמעה את המשפט האחרון. בראשה צלצלה דממה ואז מחשבה אחת בלבד:ג`יימס חושב שאני יפהפיה. היא הסתחררה, גודלת עד שמילאה את כולה. בדמיונה היא החלה לקרוד באושר. ג`יימס חושב שאני יפהפיה,נה נה נה, נה נה נה נה!

"ואיפה הייתם, שניכם?" 

לילי בורכה על ידי פניה הקשוחות של הגברת השמנה.מאושרת מהו דעתו של ג`יימס, היא נכשלה לזהות את טון הקול של הגברת השמנה,ולהוטה לחלוק, היא השתפכה על חזיון הכוכבים הלא-צפוי שלה ושל ג`יימס על הגג. ג`יימס נע בחוסר נוחות תחת מבטה הלוהב של התמונה, ומשך בצווארונו.

כשלילי סיימה הגברת השמנה הביטה בלילי ואז חזרה במדריך הראשי. "יש לי דברים טובים יותר לעשות, מר פוטר, מלחכות כאן כל הלילה בזמן שאתה מקסים עלמות צעירות. חיכיתי ערה חצי שעה כדי להכניס אותך משום שחשבתי שאולי התארכו חובות המדריך שלך. בואו נראה עד כמה אתה אוהב לחכות! אני אחזור בעוד שעה וחצי. בעצם, אולי לא." ובזאת היא צעדה מחוץ למסגרת שלה ובמורד המסדרון, לילי קוראת אחריה נואשות. כשלילי הבינה שהגברת השמנה לא עומדת לחזור בקרוב היא פנתה באנחה לג`יימס, שהחליק מטה כדי לשבת כנגד הקיר, רגליו מקופלות לפניו.

"נהדר! היא עושה את זה רק כי היא מקנאה,אתה יודע. כלומר, היא יודעת שהיא רק דיוקן ואין לה שום דרך אפשריתלהתחיל איתך מערכת יחסים. זה מטורף. חוץ מזה, אתה בטח רבע מהגיל שלה!ובכל מקרה, איך זה הוגן לגרום לנו לחכות שעה וחצי כשאנחנו רק אחרנובחצי שעה? זה לא הגיוני ומעצבן."

"אני מסכים, אבל אין משהו שאפשר לעשות עכשיו."ג`יימס טפח על הרצפה לידו ולילי התיישבה בטינה.

"איזו דרך להרוס ערב מושלם. ובנוסף גם קפוא פה."

"בואי הנה." ג`יימס הרים את זרועו ולילי התכרבלה לצידו, ראשה על כתפו כשהוא כרך את זרועו סביבה כדי לחממה.

לפחות יש פיצוי, חשבה לילי בעייפות, מעודדת מהנוחות שחשה. אני לא חושבת שהגברת השמנה תאהב את זה יותר מדי, היא חייכה בסיפוק, ובזאת הצטנפה קרוב יותר לגופו של ג`יימס.

"נוח לך?" הוא שאל, מחייך מטה אליה.

לילי הנהנה. "עד כמה שיכול להיות." היא החניקה פיהוק בידה וג`יימס חייך אליה במתיקות.

"תשני אם את רוצה. אני אעיר אותך כשהגברת השמנה תחזור."

"לא, אני לא עייפה," התעקשה לילי, אבל סתרה את עצמה בפיהוק נוסף. ג`יימס הרים את גבותיו בשעשוע והיא חייכה באשמה. "אולי אני רק אעצום עיניים לדקה."

"לכי על זה."

 בבקשה תגיבו ושוב אם יש מישהו שיכול לתרגם בבקשה לפנות אלי אני לא רוצה להשאיר את הפאנפיק הזה בלי סוף 

-מוקה פוטר-

הפרק הקודם		הפרק הבא