בחזרה לעבר

היי לכם D:

אחרי דיכאון קל(אהמקשהאהמ) הצלחתי לכתוב את הפרק הבא ^^

מקווה שתהנו ממנו D:

_____________________

למחרת בבוקר התעורר הארי בחדר הקונדסאים לרקע רמוס המעיר את שלושת הבנים האחרים.
"אני רואה שהתעוררת הארי." הוא אמר בחיוך כשראה שהארי התיישב והסתכל מסביב בפיהוק גדול.
"התרגלתי לקום מוקדם" הוא אמר בחיוך עייף מעט והעביר את ידו בשיערו ובכך מבלגן אותו יותר מבלי לשים לב.
"למה?" שאל רמוס בסקרנות בעודו עובר ממיטה למיטה בניסיון להעיר את שאר הבנים ולא שם לב למחווה המוכרת שנער שחור השיער עשה.
"אחות שמעירה אותך בבוקר די מרגיל אותך," הוא אמר בגיחוך  קל "וחלומות רעים"
הוא הנהן בחיוך מבין ונעמד מול המיטות, שלושת הבנים היו עדיין ישנים.
"איך אתה מעיר אותם בדרך כלל?" שאל הארי בסקרנות כשראה שרמוס מהרהר בדבר מה.
"לכל אחד מהם יש את הקטע שמעיר אותו ." רמוס גיחך והלך למיטה הראשונה- שהייתה של פיטר.
"פיטר, קום!" רמוס אמר בחיוך "יש אוכל באולם הגדול, יש בייקון ופנקייק ו-" הוא לא הספיק לסיים את המשפט ופיטר כבר לא היה במיטה שלו.
הארי גיחך והתחיל להתארגן בעצמו, מסתכל במקביל איך רמוס מעיר את סיריוס וג'יימס באותו האופן- סיריוס עם אזכור בנות וג'יימס עם לילי.
אחרי שכולם היו ערים למחצה ולבושים, הם יצאו מהחדר.
"אז ככה זה כל בוקר?" הארי שאל את רמוס בסקרנות כשהם ירדו במדרגות לעבר חדר המועדון, מחליט להוציא את המידע על הוריו מהילד החכם שלידו.
"בערך," רמוס חייך "חוץ במפעמים שיש לסיריוס וג'יימס קווידיץ' ואז הם ערים די מוקדם"
"או בפעמים שקרניים מתכנן לתצפת על אוונס בארוחת הבוקר" סיריוס התערב בגיחוך "ואז הוא קם ממש מוקדם ו-" הוא לא סיים את המשפט בגלל כפאת שטות שקיבל מחברו פרוע השיער והישנוני עדיין.
בינתיים הם כבר נכנסו לחדר המועדון, שהיה עדיין ריק למחצה, הם ראו נערה יושבת באחת הכורסאות וקוראת ספר-שיערה היום היה בצבע הדבש שהגיע עד למתניה והיה אסוף בצמה ארוכה, עורה היה בהיר  ועיניה היו אפורות- כסופות בצורת החתול, אחרי כמה שניות הם זיהו אותה כאנה.
"בוקר טוב" היא אמרה בחיוך כשראתה שהם נכנסו פנימה.
"בוקר טוב" ענו הארי, סיריוס ורמוס, ג'יימס ופיטר מלמלו משהו על עייפות ועל תשישות.
"אתם באים לאכול?" שאלה אנה "לילי כבר הלכה אולם הגדול"
לשמע המילים 'אוכל' ו'לילי' שני הבנים הישנוניים התעוררו לחלוטין.
"אוכל?"
"לילי?"
"בואו לאולם הגדול!" הם אמרו ביחד והסתכלו על שלושת הנערים ואנה, שבהו בהם בשקט כמה שניות והתחילו לצחוק.
אחרי כמה דקות אנה הניחה בצד את הספר שלה וקמה "נלך" היא אמרה בחיוך, שיירי צחוק עדיין נראו על פניה.
"באמת כדאי שנלך" רמוס אמר "שעה ראשונה יש לנו התגוננות מפני כוחות האופל"
"מעניין איזה פרופסור יש לנו השנה" ג'יימס אמר בהרהור כשהם פנו לצאת מחדר המועדון.
"אני אהבתי את הפרופסור של שנה שעברה," סיריוס אמר בחיוך  מגחך "הוא היה מגניב"
"אבל הוא היה משוגע!" ג'יימס אמר לו "הוא לבש תחפושת של תרנגולת!"
"ועדיין, הוא היה מגניב" התעקש סיריוס בחיוך.
"כל שנה יש לנו פרופסור אחר להתגוננות מפני כוחות האופל" רמוס הסביר בשקט להארי ולאנה, שלא נראו מופתעים כמעט.
"ולמה זה?" אנה שאלה, יודעת שאם לא תשאל זה יראה מחשיד.
"אומרים שהמשרה הזו מקוללת" התערב סיריוס ופיטר הסכים אתו בלהט ואמר בקולו הדקיק מעט "לפני שלושים שנה בערך, הוטלה על המשרה הזו קללה, אף פרופסור לא שרד במשרה הזו יותר משנה".
"ושנה שעברה הפרופסור היה... תרנגולת?" שאלה אנה בבלבול.
"לא" סיריוס אמר במהירות בזמן שעברו ליד תלמידים שמיהרו כמוהם לאולם הגדול "הוא לא היה תרנגולת"
"רק חשב שהוא כזה," רמוס אמר בגיחוך "אני חושב שעכשיו הוא בקדוש מנגו"
"איך פרופסור דמבלדור קיבל עובד כזה ללמד?" שאל הארי בבלבול גובר.
"כמו שהוא הכניס את קוויל, לוקהרט, מודי ואמברידג'" לחשה לו אנה ממש בשקט.
פניו של הארי הוארו בהבנה והוא הנהן.
"פרופסור דמבלדור הוא משוגע" אמר פיטר כתשובה לשאלה של הארי,  אף אחד מארבעת הקונדסאים לא שמע את מה שאנה אמרה לו "הוא נתן לאנשים כל כך מוזרים ללמד בבית הספר הזה"
"פרופסור דמבלדור הוא גאון," אמרו אנה ורמוס ביחד "אבל כן, הוא משוגע על כל הראש"
הם הסתכלו אחד על השנייה והסמיקו מעט, מסבים את מבטם במהירות.
"בכל מקרה, איך זה שהיית ערה כל כך מוקדם?" שאל אותה ג'יימס אחרי כמה דקות של שקט.
"לילי העירה אותי" היא ענתה בחיוך "ואני רגילה בכלל לקום מוקדם"
"כן, משהו שאחיך קיבל גם" רמוס אמר בחיוך "הוא קם בערך כמה דקות אחרי"
אנה הסתכלה על הארי לשנייה והפנתה את מבטה לעבר דלתות האולם הגדול.
כשהם נכנסו פנימה, ראשי התלמידים שכבר היו בפנים פנו להסתכל עליהם בסקרנות אך אחרי כמה דקות הם החזירו את מבטם לצלחות ולדברים שעשו באותו רגע.
ארבעת הקונדסאים, הארי ואנה הלכו לעבר שולחן גריפינדור, שם ישבה לילי וקראה בעיתון בסקרנות.
"יש משהו חדש?" שאל אותה רמוס והתיישב מולה, מוזג לעצמו לשתות.
"שום דבר" היא ענתה וסגרה את העיתון "עדיין הפרופסור ג'ונסן חושב שהוא תרנגולת"
"באמת?" שאל סיריוס והתיישב ליד רמוס, אנה התיישבה מצדו השני והארי לידה.
היא הנהנה בשקט וקמה.
"לאן לילי?" שאלה אותה אנה בסקרנות.
"אני הולכת לפני שפוטר יקלו-" היא באה לענות כשג'יימס ראה אותה.
"לילי!" הוא קרא בחיוך "איך עבר עלייך עד עכשיו היום?"
"היה טוב עד שהגעת" היא אמרה בשקט וגלגלה בעיניה.
"באמת לילי, אני יודע שאת חושבת עלי" הוא אמר בחיוך והתיישב קרוב אליה.
"כן" היא אמרה "אני חושבת מה לעשות איתך- לקלל אותך או פשוט לתת לך סטירה"
"לילי" הוא אמר בחיוך "אני אוהב אותך, תצאי איתי"
"בסדר" היא ענתה בחיוך.
"באמת?" שאלו ג'יימס, סיריוס ורמוס ביחד בתדהמה, פיטר לא שם לב בגלל שהיה עסוק במילוי צלחתו באוכל והארי ואנה היו מופתעים מכדי לדבר.
"בחיים לא פוטר!" היא אמרה.
"בחיי מרלין!" ג'יימס אמר בכעס קל "כבר תכננתי מנטאלית מה אלבש!"
היא גלגלה בעיניה וחזרה לשבת, פותחת את העיתון וקוראת בו עוד קצת.
"אני חושבת שאימא שלך מגניבה" לחשה אנה להארי בחיוך "למרות שהיא קצת מגעילה אליו"
"את אומרת לי?" הארי לחש לה חזרה ומזג לו כוס דלעת "אני מרגיש כאילו אני צופה בזיכרונות שוב"
"אני חושבת שאני מבינה למה אתה מתכוון" היא אמרה והסתכלה על סיריוס, שאכל במהירות והסתכל על כמה בנות שעברו לידו "אני חושבת שאם הוא יתחיל למזמז מישהי, אני אקיא"
"כן, זה בטוח יהיה מוזר" הודה הארי "ומקשה, איך תדעי מי זאת... את יודעת" הוא לחש.
"אין לי מושג" היא הודתה "אני חושבת שאדע כשאראה"
אחרי כמה שניות הם שתקו והתחילו לאכול, רמוס הסתכל עליהם בשקט ולא אמר מילה, הוא נראה מעט מבולבל אך הוא לא אמר מילה.
כשהם סיימו לאכול הם קמו והתחילו לצאת החוצה, רמוס מושך את סיריוס משיערו השחור כדי שיעזוב את האוכל והבנות וילך לכיתת ההתגוננות.
"סיריוס" אמרה אנה כשראתה שהוא עדיין נאבק "אני חושבת שהפרופסור הגיעה"
"פרופסור?" הוא שאל והזדקף, מסתכל מסביב "פרופסור נקבה?"
"תלך לבדוק בכיתה" היא אמרה בחיוך "קדימה, לך לכיתה"
הוא חייך והתחיל לרוץ במסדרון לעבר הכיתה.
"וואו, כלב לתפארת" היא אמרה בגיחוך "מתאים לו להיות כלב"
ג'יימס הסתכל עלייה כמה שניות וניער את ראשו, כמנסה להתרכז "כדי שנלך גם" הוא אמר לבסוף.
"ראית את הפרופסור?" שאל אותה פיטר בתמימות.
"לא" אנה ענתה לו "לא ראיתי."
"הייתה לי הרגשה כזאת" רמוס אמר בגיחוך והם התחילו ללכת לעבר הכיתה.
"מי אתם חושבים שהפרופסור יהיה?" שאל פיטר בסקרנות כשהם נכנסו פנימה, התלמידים היו בפנים אך הפרופסור עוד לא נכנס.
"אני לא יודעת" הודתה אנה בשקט והתיישבה בשולחן האמצעי, הארי לידה.
סיריוס התיישב  בשולחן שמאחוריהם ליד ג'יימס ופיטר התיישב ליד רמוס בשולחן מימינם.
אחרי כמה דקות השתרר שקט בכיתה וכולם הסתכלו על דלת הכיתה בסקרנות לראות את הפרופסור החדש.
בדיוק שניה לפני שלסיריוס נמאס מהשקט ובא לדבר דלת הכיתה נפתחה ומישהו נכנס פנימה.
הדבר הראשון שהיה ברור מהאיש הזה שהוא לא תרנגולת, הוא היה לבוש במכנס ג'ינס מוגלגי שחור ארוך וחולצה קצרה אדומה.
שיערו היה בצבע האש הבוערת בחזקה והיה פרוע מעט, כאילו הרגע ירד מטיסה על מטאטא. עיניו היו כחולות חודרות שגרמו לכמה מהתלמידים לזוז במקומות באי נוח קל. עורו היה בהיר מעט וגובהו היה ממוצע בערך.  
הוא נעמד ליד שולחן המורה והסתכל על כל התלמידים, אחרי כמה  דקות חיוך ידידותי עלה על פניו.
"שלום תלמידים" הוא אמר בחיוך "אני ירחוני, הפרופסור החדש שלכם להתגוננות מפני כוחות האופל, אני גם הילאי לשעבר במקצועי"
סיריוס הסתכל על רמוס וגיחך מעט.
"מה קרה?" שאל אותו ג'יימס בבלבול.
"ירחוני" סיריוס אמר בחיוך ושניהם גיחכו, רמוס גלגל בעיניו אך חיוך קטן התחבא בשפתיו.
"אם שני התלמידים בשולחן האחרון יואילו בטובם להיות מעט בשקט אני אוכל להתחיל ללמד" הפרופסור ירחוני אמר בחיוך כשראה ששני התלמידים שלו לא מקשיבים.
"כן, פרופסור" הם אמרו בגיחוך קל אך לא עשו כלום.
"אני יודע על מה אתם מדברים" הוא אמר בחיוך והתיישב על השולחן שלו "אני הייתי גם תלמיד, ולעומת מורים אחרים- אצלי זה לא היה כזה רחוק, את האמת, זה היה רק לפני שנתיים"
הכיתה כולה התחילה להתפוצץ מצחוק.
"אז יופי, אחרי שצחקנו, כדאי שנתחיל ללמוד" הוא אמר בחיוך "אלא אם למישהו יש שאלה לפני שנתחיל" הוסיף.
ילדה עם שיער שחור הרימה את ידה  במהירות.
"כן?" הוא שאל אותה בחיוך שגרם לה להסמיק.
"אם סיימת ללמוד לפני שנתיים, איך זה שלא ראינו אותך פה?" היא שאלה אותו בסקרנות.
"זה כי למדתי בדומשטרנג ולא בהוגוורטס" הוא אמר בחיוך  "עוד שאלות?"
עוד ילד הרים את ידו במהירות, עורו השחום היה בולט בניגודו לעיניו הבהירות.
"מה השאלה?" שאל אותו ירחוני, מסתכל על גוון עורו בסקרנות.
"איך אתה הילאי לשעבר אם רק סיימת ללמוד?" הוא שאל בסקרנות גדולה יותר.
"הייתי שנתיים כהילאי" הוא ענה בחיוך "אבל לא עזבתי עדיין, באתי ללמד אתכם בגלל האיום של וולדמורט עלינו"
חצי מהתלמידים הצטמררו, הקונדסאים(חוץ מפיטר), אנה והארי לא הזיזו עפעף.
"עוד שאלות?" שאל ירחוני "לא שאלות שקשורות לעבר שלי" הוסיף כשראה ידיים עולות.
הידיים שעלו לשאלה ירדו במהירות.
"יופי" הוא אמר בחיוך ושפשף את ידיו אחת בשנייה "היום נלמד על דו קרב קוסמים, מישהו יודע מה זה דו קרב קוסמים?"
הארי, רמוס ואנה הרימו את ידיהם.
"כן, רק שם בבקשה" הוא אמר בחיוך והצביע על אנה.
"אנה פוטר" היא אמרה בחיוך "דו קרב קוסמים הוא קרב שמשמש את הקוסמים למטרות שונות ומגוונות כמו תחרויות, פתירת מחלוקות ותגרות ואפילו מלחמות. בכל דו קרב משתתפים שני אנשים בלבד אלא אם הקרב לא חוקי ואז המשתתפים הם יותר."
היא הסתכלה על הארי, שחייך חיוך מגחך מעט, שניהם נזכרו בדו קרב בשנתם השנייה.
"כל הכבוד" פרופסור ירחוני אמר בחיוך "תשובה מדויקת, עשרים נקודות   לגריפינדור"
אנה והארי חייכו אחד לשני וגיחכו על הזיכרון המתוק-מר.
"ועכשיו, האם מישהו מוכן לומר לי מתי דו קרב מוכרע ומסתיים?" הוא שאל והסתכל על התלמידים.
רמוס הרים את ידו בחיוך וחיכה שתינתן לו הרשות.
"כן, האדון לופין" אמר ירחוני בחיוך.
סיריוס, ג'יימס והארי גיחכו על האירוניה שבשם אך שתקו.
"דו קרב מוכרע כאשר  אחד המשתתפים נכנע או מאבד את הכרתו והמתחרה שנותר הוא המנצח" רמוס ענה "בדו קרב ללא חוקים וללא שופט הדו קרב מוכרע לעיתים קרובות במותו של אחד המשתתפים"
"תשובה נכונה בהחלט" אמר הפרופסור בחיוך  "עוד עשרים לגריפינדור"
רמוס ואנה הסתכלו אחד על השני וחייכו במבוכה, אנה הסמיקה ושערה הפך לאדום בוהק כך שעכשיו הייתה נראית במבט מהיר כמו הפרופסור ירחוני.
"יפה, יש לנו מטמורפוזית בכיתה" אמר הפרופסור בחיוך " נראה את היכולות שלך מאוחר יותר אבל עכשיו, הייתי רוצה שכולם יקומו מהכיסאות ויעמדו בצד, אני הולך לעשות משהו... שונה כאן בכיתה"
הכיתה נעמדה בבלבול קל והלכה לעבר הקיר הלבן.
הפרופסור שלף את שרביטו והצמיד את השולחנות לקצה השני של הכיתה ובכך השאיר חלל ריק באמצע הכיתה.
"קדימה" פרופסור ירחוני אמר בחיוך ונעמד באמצע הכיתה "תתחלקו לרביעיות כך שיהיו לפחות שלושה בנים ובת או שני בנים ושתי בנות"
הארי בא ונעמד ליד אנה בעוד ג'יימס ניסה ללכת ללילי, שהלכה במהירות ונעמדה ליד סוורוס. אחרי שראה שלא הצליח, חזר הנער המבואס לעמוד ליד שלושת חבריו המשועשעים מעט.
"אני אסדר את הקבוצות" אמר לבסוף הפרופסור, הוא לקח את רשימת השמות והתחיל למיין.
"פוטר, פוטר, סנייפ ואוונאס בקבוצה אחת" הוא הקריא.
"איזה פוטר?" שאלו ג'יימס, אנה והארי ביחד.
"שני הבנים" הוא אמר בחיוך, מה שגרם לג'יימס לחייך בחולמנות לעבר הילדה אדומת השיער, שהתנהגה אליו בקרירות ונעמדה ליד סוורוס, שלא נראה מרוצה בכלל.
הארי עמד בין שתי הקבוצות הקטנות והרגיש קרוע בין הוריו, שהתבוננו זה בזו בשנאה או לחלופין- אהבה.
אחרי כמה שניות הוא נאנח ומשך את ג'יימס לעבר  לילי וסוורוס, למרות הטינה שהרגיש כלפיי סנייפ, הוא ידע שבשיעור הזה הוא יוכל להתנקם במורה השנוא עליו ביותר וזה עזר לו במקצת.
הוא העיף מבט באנה, שנראתה מודאגת מעט, שיערה הפך לשחור במהירות ועיניה הכהו מעט, דבר שנתן לו את המידע על חששותיה. הוא הרגיש כך בעצמו אך למזלו- גופו לא החצין זאת כמו אצלה, למרות שהוא פשוט הכיר אותה טוב מאוד.
"הקבוצה השנייה תהיה של מר לופין, מר בלק, מר פטיגרו והעלמה פוטר"  ירחוני אמר בחיוך והסתכל על התלמידים.
אנה הלכה באיטיות לעבר רמוס, סיריוס ופיטר, העיפה מבט נבוך לעבר רמוס, נגעל לפיטר ומבולבל לסיריוס- שנעמד במהירות על ידה וחייך אליה.
"אז את איתי בקבוצה" הוא אמר בחיוך בזמן שהפרופסור חילק את הקבוצות האחרות "אל תדאגי, אני אגן עלייך"
"תודה סיריוס" היא אמרה בחיוך מבולבל "אבל אני חושבת שאוכל לשמור על עצמי, תודה"
הוא הנהן בחיוך אך לא זז מצידה, מה שהרגיש לה מוזר אך בו זמנית נעים, הרי כהורה- סיריוס היה רוב זמנו באזקאבן כך שהיא לא באמת הכירה אותו.
"אלה הקבוצות שלנו" אמר פרופסור ירחוני בחיוך "בתוך הקבוצה אני רוצה שיהיו עוד שתי קבוצות של שניים-אנחנו הולכים לעשות דו קרב זוגות!"
"אני אהיה עם אנה" אמר רמוס בחיוך "אני רוצה לראות איך היא נלחמת נגדך רך כף" הוא פנה אל נער שחור השיער המעוצבן מעט.
"אין בעיה רמוס" אמרה אנה ונעמדה על ידו בחיוך מוסמק מעט, היא שלפה את שרביטה והסתכלה על אביה בחיוך, יודעת שהיה קשה לה להילחם נגד מישהו שיודע יותר קללות ממנה.
אך היא גם ידעה את החולשות שלו, וזה היה הרבה יותר פשוט.
סיריוס נעמד ליד פיטר וחיכה להוראות מצד  פרופסור ירחוני.
בינתיים בקבוצה של לילי, ג'יימס, הארי וסנייפ הייתה קצת מהומה.
ג'יימס רצה להיות עם לילי ולילי רצתה להיות בקבוצה של סנייפ.
סנייפ והארי עמדו בשקט וחיכו שההחלטה תיעשה.
אחרי כמה דקות הם החליטו שהארי יהיה עם לילי וג'יימס עם סנייפ- מה שהכליל כמה קללות משני הצדדים אך שום דבר יותר מזה- בינתיים.
הארי נעמד על יד לילי, שנאנחה בשקט.
"אתה יודע, אתם די דומים במראה" היא אמרה להארי בהרהור "חוץ מהעיניים, הן שונות לחלוטין"
"אני יודע" הארי מלמל במבוכה, הוא ידע שהמראה שלו יסבך אותו כאן בצרות וקיווה שאמו לא תחשוד בדבר.
"כנראה בגלל שאתם קרובים" היא הסיקה "למרות שאתה יותר נחמד מהפוץ המגעיל ההוא."
הארי העיף מבט באביו, שניסה לא לקלל את סנייפ לאבדון על שגיחך ולעג לו ונאנח.
אחרי כמה דקות הרוחות נרגעו ופרופסור ירחוני נעמד באמצע הכיתה.
"אנחנו נתחיל עם קבוצה מספר 1" הוא אמר בחיוך "סנייפ, פוטר, פוטר ואוונאס" הוא הקריא מהרשימה.
ארבעת המדוברים הלכו ונעמדו מולו בעוד שאר הכיתה התיישבה ליד הקירות וצפתה בצפייה בארבעת האנשים שקיבלו הנחיות לגבי הדו קרב.
"אין קללות בלתי מחילות" הוא הזהיר "בלי להרוג או לפצוע קשה, כל דבר אחר יתקבל בשמחה, מי הזוגות שלנו?"
"אני ולילי" הארי אמר "וסנייפ וג'יימס"
פרופסור ירחוני הנהן והתיישר "כשאספור עד שלוש, אני רוצה לראות את הקרב מתחיל, שיהיה קרב נקי רבותיי וגבירתי, השתחוות קלה לפני ההתחלה"
ג'יימס ולילי קדו קידה קלה בעוד הארי הסתכל לסנייפ בגועל בעיניים.
"אתה מוכר לי" מלמל סנייפ בשקט והסתכל על הארי, בלי להשתחוות גם הוא.
"מה קרה סנייפ" הארי אמר וקד בראשו לסמליות "לא לימדו אותך להשתחוות בדו קרב?"
וכמו שוולדמורט עשה לו בבית הקברות, הארי גרם בשרביטו לכך שסנייפ ישתחווה ויקוד קידה עמוקה.
הוא שמע גיחוכים באים מכיוון הקירות וידע שגרם לכיתה לאהוב אותו.
כשהסתכל על לילי וג'יימס ראה שהם מסתכלים עליו בשקט, ג'יימס בחיוך מרוצה ולילי בנזיפה קלה.
הארי נאנח והוריד את השרביט שלו, ובכך משחרר את סנייפ מהקללה.
"אז נתחיל" אמר פרופסור ירחוני "בספירה שלי. אחת..."
הארי, ג'יימס, לילי וסוורוס התכוננו לתקיפה.
"שתיים..." נשמע קולו של ירחוני כשהוא הלך לאחור לפנות את רחבת הכיתה.
הארי נעמד בעמדת תקיפה יותר חזקה והסתכל בעיניו של סוורוס, מוכן לתקוף בשנייה.
בארבעת המוחות של הנערים עברו כל הקללות שאי פעם למדו או פיתחו.
"שלוש!" נשמע קולו של הפרופסור, הארי נשם פעם אחרונה ותקף בדיוק כשסוורוס תקף אותו.

 _____________

די ארוך, אבל ממש אהבתי את הפרק הזה ומקווה שגם אתם D:

הפרק הקודם		הפרק הבא