להילחם באהבה.

היי!

אז...הצלחתי למתוח אתכם??!

החלטתי שנרחם עליכם, ונוסיף פרק נוסף... וכנראה בסוף יהיה 10 פרקים, אבל זה יכול להשתנות!

שוב ממש תודה על התגובות, באמת שהם ממש מעודדות, ואני ממש ישמח לעוד;) זה רעב שלא יודע שובע!!! חח

אני מקווה שתהנו, ואני ישמח לתגובות, כמו תמיד!

***

'מה קרה?'- סיריוס כמעט צעק.

'מה קרה?'- ג'ני קראה בקול.

'ניראלי היה לנו את אותה תוכנית..'- סיריוס גיחך.

'כנראה..'- ג'ני חייכה.

'אז...מה התירוץ שלך?'-ג'ני שאלה.

'ידעתי שג'יימס לא יסכים לבוא ולא יקבל שום תירוץ, אז לקחתי אותו למטבח ושם נתתי לו לאכול אחת מעוגיות השינה שעשיתי בשיעור שיקויים האחרון'- סיריוס אמר.

'כן -אצלי אותו סיפור...ידעתי שאני לא יכול למכור ללילי שום תירוץ והיא לא תבוא לכאן, אז האכלתי אותה בעוגיית שינה גם... רק שלי היא עוגייה שהיא עשתה- אני דיי גרועה בשיקויים'- ג'ני ציחקקה.

סיריוס בהה בה לרגע. היא היתה כ"כ יפה כשנתנה לעצמה לא לדאוג ללילי לשניה.

הוא ניער את ראשו. זה לא הזמן לזה עכשיו.

'בואי נשכיב אותם על המיטה. ידעתי שהיא תיהיה שימושית'- סיריוס חייך, וג'ני נהלמה דום. הוא היה כ"כ יפה. יופי על- אנושי.

היא ניערה את ראשה. זה לא הזמן לזה עכשיו- אמרה לעצמה.

היא לקחה את לילי- משעינה אותה עליה, וגררה אותה למיטה, שם השכיבה אותה בצד שמאל של המיטה.

סיריוס לקח את ג'יימס בידיו והשכיב אותו בצד ימין של המיטה.

'אז זהו. תפקידנו נגמר. נבוא מחר לשחחר אותם? לפני השיעור הראשון?'- סיריוס שאל כשחיוך אפל על פניו.

'כן.. יש להם פה מספיק אוכל. לא יקרה להם כלום אם הם יבלו את הלילה ביחד, לבד.'- ג'ני חייכה אליו.

הם יצאו מחדר הנחיצות, וסיריוס תפס את ידה.

'אה...אני צריכה ללכת.'- ג'ני לחשה וברחה משם. היא כ"כ רצתה לדעת מה סיריוס מרגיש כלפיה, אך כ"כ פחדה מזה.

היא הלכה לעבר הינשופיה, שם התיישבה כנגד הקיר ונתנה לדמעות להציף אותה. האם הם דמעות הקלה? שמחה? עצב?

היא לא ידעה.

סיריוס הסתכל אחרי ג'ני במבט עצוב. היא כל הזמן נמנעה ממנו. אולי היא לא אוהבת אותו. אולי הוא לא הבין אותה נכון.

הוא הלך בעצב ובראש מורכן לעבר חדרו, שם הניח את ראשו ונרדם.

'ליל...לילי?'- ג'יימס שאל, עדיין מטושטש, רואה את לילי ומפחד. הוא נרגע כשראה שהיא נושמת.

הוא הסתכל סביבו, וידע שהוא בחדר הנחיצות. 'סיריוס...'- לחש לעצמו בחיוך עצוב.

'ג'יימס...מה?'- לילי לחשה, נותנת לעיניה להסתגל לאור החדר.

'סיריוס וג'ני שמו אותנו כאן. כנראה נעלו אותנו. אין איך לצאת. הם חשבו שזה יעזור לנו לסדר את העיניינים.'- ג'יימס אמר באדישות, עם כל מילה הוא התקדם צעד אחורה, כמה שיותר רחוק מלילי, כשלבסוף מצב את עצמו בצד האחר של החדר.

לילי עצמה את עיניה בעייפות.

במשך הערב, עד לבערך חצות, הם לא דיברו.

ג'יימס התכרבל לכדור בקצה השני של החדר, לא זז או מדבר.

לילי השתרעה על המיטה, מצליחה לישון ללא סיוטים כשהיא יודעת שג'יימס לידה.

כעבור מספר שעות לילי התעוררה, וכששמה לב שג'יימס באותו מקום, היא הלכה לעברו.

כשהגיעה למרחק של מספר סנטימטרים ממנו, והוא עדיין לא שם לב שהיא שם, היא התיישבה לידו באנחה.

הוא הרים את ראשו, נבהל מהקירבה ביניהם.

לילי לא ידעה מה היא תעשה כשהיא תתקרב אליו, אך כעת ידעה.

היא הרגישה את אהבתה כלפיו בכל תא בגופה, והיא התכופפה אליו, מצמידה את שפתיה לשפתיו.

כשהוא נדהם מהרגשות שעולות בו, הוא נישק אותה.

הם התנשקו במשך דקות ארוכות, כשלילי מעמיקה את הנשיקה כלפיו, וג'יימס אוחז בה בכוח.

לאחר מספר דקות, לילי התרחקה ולקחה נשימה עמוקה, יודעת שהוא אוהב אותה לפי הרגש שהזרים אליה מכל תא שלה שהתחבר לשלו.

ג'יימס קפץ אחורה ישר כשהגיע אליו מספיק חמצן בשביל לחשוב בהיגיון.

הוא ידע שהיה אסור לו לנשק אותה.

עכשיו יהיה גם לו וגם לה קשה יותר.

לילי הסתכלה אליו, פגועה מזה שהוא התרחק ממנה. נמאס לה להיפגע.

'דיי כבר! תפסיק כבר להכאיב לי. כל פעם מחדש כשאני חושבת שהכל בסדר, וזהו- אתה חזרת למה שהיית, אתה פוגע בי שוב! דיי!

תחליט כבר מה אתה רוצה מעצמך וממני! תפסיק לשלוח לי מסרים שאתה אוהב אותי ושאתה רוצה אותי אם אתה לא! אני לא יכולה להתמודד עם זה יותר...'- לילי אמרה, מתחילה להתייפח בסוף המשפט.

'אני פשוט לא יכולה יותר...למה זה כואב כ"כ?...'- המשיכה, משהקת מהבכי שטילטל את גופה.

'אני מצטער, אני כ"כ מצטער..'- ג'יימס חזר על עצמו, דמעות מופיעות בעיניו.

'אם אתה מצטער כ"כ, תעשה משהו כבר.'- לילי אמרה בהחלטיות, מרימה את סנטרה בהתרסה לעברו.

'אני רוצה...כ"כ... אני לא יכול... אני פשוט לא יכול... אסור לי... לא יכול...'- ג'יימס לחש לעצמו, לא יודע מה לעשות, מחבק את עצמו ומרגיש את הקור משתלט על גופו.

'מה...מה אתה לא יכול?'- לילי שאלה בפחד. בחיים היא לא ראתה את ג'יימס ככה. הוא נראה מפוחד, ממש כמו ילד קטן. היא רצתה להכיל אותו בתוכה ולהגן עליו, אך לא ידעה אם זה מה שהיא צריכה לעשות.

'אני יקשיב. אני פה.'- לחשה לו- או יותר נכון לעצמה.

ג'יימס ששמע אותה, התיישב כנגד הקיר והתחיל לספר.

'את זוכרת שהצלתי אותך מלוציוס מאלפוי?לפני שנתיים?'- שאל, מחכה לתשובתה.

לילי הינהנה.

'אז ידעתי שהוא יעשה את זה, ועקבתי אחריך כל אותה שנה כי ידעתי שיעשה את זה, בגלל שיש לי כח. כח שאין לעוד הרבה אנשים. אני מקבל חזיונות. לפעמים של העתיד- והכוח שלי גם מאפשר קבלת חזיונות של העבר- אך בחיים לא קיבלתי אחד כזה. צריך להיות מאוד חזק בשביל לראות את העבר. מאוד.'- ג'יימס ניקה את גרונו.

'בקיצור, בתחילת השנה שבה היצלתי אותך, קיבלתי חיזיון שבו ראיתי את לוציוס מאלפוי שולח קללה לעברך. בגלל זה עקבתי אחריך. ידעתי שאני צריך לעצור אותו. זה היה החיזיון השני המשמעותי שקיבלתי אי פעם. הראשון היה כשהייתי בן 5. קיבלתי חיזיון שאמא שלי תמות.'-ג'יימס עצר לרגע, מחזיק את הדמעות בכוח בעיניו.

'אחרי שהסכמת לצאת איתי קיבלתי חיזיון. קיבלתי חיזיון שבו ראיתי את וולדמורט הורג אותי, אותך, ואת הבן שלנו- הארי.'-ג'יימס אמר בקול קטן.

הוא הציץ לעבר פניה של לילי, שלהפתעתו לא נראו מפוחדות. הוא המשיך.

'ידעתי שאסור לי לצאת איתך. אני לא יכול לחשוב שתמותי- ועוד יותר שאני יכולתי למנוע את המוות הזה ולא עשיתי זאת. ועוד הבן שלנו. תינוק. ימות.

רק ששלשום- גיליתי דבר חדש. קיבלתי עוד חיזיון. גיליתי שוולדמורט לא הצליח להרוג את הארי. ראיתי אותו בחיזיון שלי. הוא היה יותר גדול מהגיל שלי כרגע. הוא פתח מעטפה שעל גבה היה רשום 'להארי'- בכתב שלך. זה היה בכספת שלי בגרינגוטס. אבל... חשבתי שזה משנה משהו- אבל אם וולדמורט ניסה להרוג אותו אז הוא יהרוג אותו בכל זאת. מתישהוא. ואני לא יכול לחשוב... שתמותי.'- ג'יימס לחש, לא מעיז להסתכל שוב בעיניה של לילי, מפחד ממה שיראה.

'תקשיב לי, ותקשיב לי טוב. אתה חושב שאותי זה לא מפחיד? זה מפחיד אותי. זה מבעית אותי. אבל האמת היא שאני יעדיף לחיות חיים קצרים איתך מאשר לחיות בלעדיך. אתה אולי לא ראית אותי בזמן האחרון כי ניסית להעלים עין, אבל אני לא מסוגלת לחיות ככה יותר. וחוץ מזה, אני באמת חושבת שיש סיבה לכך שהארי לא מת. אולי הוא היחיד שיכול להתמודד מול וולדמורט. אולי הוא זה שיציל את כולנו. ואולי לא. אבל אני חושבת שכל אחד יעדיף להתקיים כמה שנים מאשר לא להתקיים בכלל.'

'אני.. אני אוהבת אותך. ואני יבין אם לא תרצה להיות איתי, אם תעדיף את החיים בלעדי מאשר למות, אבל תדע שאני מעדיפה אותך.'- לילי אמרה, לא מאמינה למוצא פיה, אך יודעת שהיא אומרת את מה שהיא מרגישה ואת מה שהיא באמת מעדיפה.

'את רצינית? את חושבת שאני יעדיף לחיות בלעדיך? אני כמו רוח רפאים בלעדיך. אני לא המשכתי איתך משקיבלתי את החיזיון כי לא רציתי לקבוע את המוות שלך, ושום דבר כמו זה. אני אוהב אותך, ואני רוצה שתדעי שזה בחיים לא ישתנה.'- ג'יימס אמר, עוצר לנשימה ואז קם, לוקח את לילי בזרועותיו, מנשק אותה ומחבק אותה, ונוגע בה, הכל בשביל לדעת שהיא קיימת, והיא בזרועותיו.

בבוקר, כשסיריוס וג'ני באו לחדר הנחיצות, הם שמחו לראות את לילי וג'יימס ישנים מכורבלים, עם הבעה שלווה שלא עזבה את פניהם גם שסיריוס שפך עליהם כד מים בשיל להעיר אותם - והתחיל לצחוק.

הדבר היחיד שהעיב על השמחה באותו בוקר, זה סיריוס וג'ני הנמנעים אחד מהשני, חוץ מהשניות שבהם הגניבו מבטים אחד על השניה והסיטו את מבטם במהרה כשהאחר ראה אותם.

 ***

אז נהנתם?

אני ממש מצטערת שהפרקים לא ממש ארוכים..

תגיבו!

שבת שלום :)

הפרק הקודם		הפרק הבא