בורות הערפדים

"מה, מה, מה זאת אומרת, עליכם זה לא השפיע? בכלל?" שאלתי נבוכה, "לא.." ענתה יוליה, "כנראה שלכם יש איזה משהו חצי אנושי כזה, זה ידוע שגם אצל בני האדם להיות ג'ינג'י זה נדיר.. אצלנו זה אפילו יותר מיוחד..." "אבל אני לא ג'ינג'י..." אמר יונתן, "אתה יחסית די ג'ינג'י... רק פחות מתולי.." התחלתלתי, תמיד אהבתי מאוד את השם שלי, פתאום הרגיש לי אחר להגיד אותו.." "אתם רוצים לעצור את התחרות?" שאלה יוליה, "נראה לך?" שאלתי, יונתן הסתכל עליי במבט עצוב, ניסיתי להתעלם, "יונתן? אתה רוצה להמשיך?" שאלה יוליה, הוא נתן בי עוד מבט חטוף, ראה את הנחישות שלי ואמר, "לא.." בקול קטן, ידעתי שהוא כן רצה להפסיק אבל לא הייתה לי ברירה, ככה היא, זאת אומרת, אני אמרתי... "או. קיי," אמר דין, "נמשיך בדיוק מאותה נקודה שהפסקנו, אתם בטוחים שאתם בסדר? אולי רק שניכם תנוחו קצת ותחזרו? אפשר לעצור ולהמשיך אם אתם רוצים.." לפתע הבנתי משהו לגבי דין, עד כמה שהוא נראה כזה שאיכפת לו רק מעצמו, הוא מוכן לוותר על מה שהוא רוצה בשביל אחרים.. ההתייחסות המזלזלת הזאת שלו היא רק מין, מסכה כזאת.. "בטוחים." אמרתי נחושה, "טוב," אמר דין, "נמשיך מאותה נקודה.." אני ויונתן הסתכלנו אחד על השני והתחלנו לרוץ, לא היינו ביחד עם הקבוצה, פשוט רצנו, הרבה... ראינו דלת קטנה ועליה שלט, "האמת מסתתרת בפנים" חשבתי שאולי זאת דרך לגלות אם הוא מחבב אותי, נכנסנו שנינו, זה היה חדר קטן בלי יציאה, רצינו לצאת אבל הדלת נעלמה, התחלתי לבכות, "ששש... הכל בסדר," הוא אמר לי, "אל תבכי.." "אני מצטערת יונתן, זה פשוט יותר מדי בשבילי כל העיניין הזה..." אמרתי לו, "טוב זה היה רעיון שלך," הוא אמר לי, "ולדעתי זה דווקא די כיף.." יש! חשבתי לעצמי, אולי עכשיו הוא עומד להגיד לי שהוא מחבב אותי, הוא פתח את הפה אבל לא הצלחתי לעצור בעדי מלהגיד- "תגיד מה ראית במנהרה קודם?" שאלתי, "לא עיניינך..." הוא אמר, עצבני ומבואס, "מה את ראית?" הוא שאל, "לא עיניינך." עניתי לו, "תגיד את האמת עכשיו.." אמרתי לו, "אתה מחבב אותי?" למה למען השם שאלתי אותו את זה?! זה כאילו שהשפתיים בוחרות בעצמן להגיד מה שהמוח תמיד חשב והלב רצה לדעת, "מה?" הוא שאל כלא מאמין, "את שואלת אם אני מחבב, אותך?" טוב, משם כבר לא הייתה דרך חזרה, "כן, אני פשוט רציתי לדעת, אתה מחבב אותי?" שאלתי שוב, "תקשיבי אני, אני מצטער, אני כן מחבב מישהי אבל.. זאת לא את.." הוא אמר, "אז מי?" שאלתי כעוסה, "את יוליה..." הוא אמר לי, שוב התחלתי לבכות, הפעם בשקט, "אני, אני מאוד מצטער.." הוא אמר לי, "זה בסדר.." עניתי לו, "סתם רציתי, לדעת..." רציתי לברוח משם, בדיוק באותו הרגע עלה שלט וריחף באוויר,  "די לשקר תגידי האמת ואז מן החדר תוכלי לצאת," היה כתוב, "לא זה לא בסדר!" צעקתי, "זה לא בסדר כי כל הזמן שלחת לי מסרים, ודיברת איתי כאילו אתה מחבב אותי, "קוראים לזה להיות מנומס וחברי!" גם הוא כעס, "עם יוליה לא העזתי לדבר אבל את, אותך ראיתי כהחברה הכי טובה שלי!" "אז למה לא אמרת לי שאתה מחבב את יוליה?" שאלתי, "כי לא רציתי שתכעסי עליי או תצחקי עלי בגלל שהיא החברה הכי טובה שלך!" עכשיו הרגשתי מפגרת, לפתע הופיע עוד שלט באוויר, "האמת התבהרה למרות שהיא כואבת, הזמן מן החדר עכשיו ללכת." בדיוק אז הופיעה שוב הדלת.. יצאנו מהחדר, כל הקבוצה היתה בחוץ, "עכשיו אני חושבת שהזמן לסיים פה.." אמרתי, כבר לא הייתי עצובה, אני פשוט כעסתי, לא על יונתן, ולא על יוליה, על עצמי, שהרשתי לעצמי לשאול את השאלה המפגרת הזאת ולהרוס לעצמי את החיים, "טוב." אמרה יוליה, היא תפשה בדין ובי, ואז בצ'ארלי ואמה ולבסוף ביונתן שובר הלבבות... אוף איתו! מצידי שימות! אבל שכחתי שזה לא אפשרי... כשחזרנו, יוליה לקחה אותי הצידה, "מה קרה? למה היית עצובה קודם?" ראיתי לצרוח עליה, להגיד לה שבגללה, כי היא לקחה לי את האדם שהיא אוהבת, אבל זאת לא אשמתה... אני היא זאת שהייתה לא בסדר ששאלתי, חוץ מזה הוא אוהב אותה, וגם אם זה היה הדדי.. אי אפשר לבחור את מי לאהוב.. "סתם, אני עצבנית" "בואוא כולנו נלך לישון.." ביקשתי, "טוב" אמרה יוליה, באותו הלילה לא הצלחתי להירדם, לפתע ראיתי משהו מוזר, יונתן קם, עם עיניים עצומות והתחיל להתהלך בתוך הבית.. אני עקבתי אחריו, זכרתי שהוא סיפר לי שהוא סהרהוריני או איך שלא אומרים את זה, הוא הלך ל..ליוליה? הוא רכן ליד המיטה שלה והוא.. הוא נשק לה, לא האמנתי, פשוט רציתי לברוח וזה גם מה שעשיתי, כמו שאני פשוט יצאתי משם, והלכתי עד שהגעתי לעולם בני האדם, ראיתי שם אדם ממש מוזר, הוא לבש בגדים שחורים ולקח מטריה, ושתדעו שלא ירד שם גשם, הוא ראה נער אחד ורץ אליו, אני עקבתי אחריו, "שלום לך," הוא אמר לנער, "אנחנו מכירים?" שאל אותו הנער, "עוד לא אבל בקרוב מאוד אני אכיר אותך מקרוב, תגיד מה סוג הדם שלך?" שאל האיש, "מה?" שאל הנער לפתע האיש הוציא ניבים ורכן לצווארי של הנער, "תעזוב אתו מטורף!" רצתי אליו, שוב איכשהו הצלחתי להפעיל את הכוחות שלי, שלחתי אליו כדור אש, "בוא, נראה לי שהוא יתאושש מזה בקרוב מאוד.." אמרתי לנער, שיואו איזה חתיךך!! לפתע שכחתי מה רציתי לעשות, "אני תולי דרך אגב, אתה?" "סדריק.." אמר לי הנער מבוהל, 'איזה שם יפה' חשבתי בלב, לפתע הערפד התעורר, לא הצלחתי להפעיל את האש שלי שוב, הייתי צריכה להילחם בו מכות, נזכרתי באנשים שנלחמו בי כשיוליה הייתה מעולפת ואז אמה, צ'ארלי ויונתן הצי-... יונתן, הילד ששבר לי את הלב, היה חייב לאהוב את החברה הכי טובה שלי, איבדתי ריכוז, הערפד הפיל אותי לריצפה, "איפה היינו?" הוא שאל את סדריק, לפתע יצאו לי הניבים, נשכחתי לו את הרגל הערפד צחק אבל תוך שניה הוא כשל ו..משהו שם, קרה לו.. "הוא מת?" שאל אותי סדריק, "אני לא יודעת.." אמרתי לו, "בוא נלך למקרה שהוא יתעורר," אמרתי לו, "מה את?" שאל סדריק, "אני אסביר לך אחר כך.." אמרתי לו, יש רק מקום בטוח אחד שנוכל ללכת אליו, וזה גם המקום היחיד שאני לא רוצה להיות בו... אבל אין ברירה, "בוא."אמרתי לו, "אבל אני לא יודע מי את!" הוא כעס עלי, "העובדה שהרגע הצלתי לך את החיים לא מספיקה סדריק?" תפסתי לו ביד וניסיתי להוביל אותנו למקום והצלחתי! הייתי בשוק מכמה כוחות יצאו לי בערב אחד... שמעתי צרחות מהחדר שלנו, "מה נראה לך שאתה עושה כשאתה מנשק אותי?!" שאלתה יוליה כועסת.. "מתי נישקתי אותך?" שאל יונתן, "אל תימם לי! אני לא אומרת שלא נהינתי אבל.." משם כבר לא שמעתי כלום, היה לה כיף! ממש חברה טובה שכמוה! חשבתי, אבל סדריק הוציא אותי מזה, "עכשיו את מוכנה לספר לי מה את?" הוא שאל, "אני ערפד." אמרתי לו והוא (כמו שחשבתי) נסג אחור, "את הולכת לאכול אותי?" הוא שאל מפוחד, "יש לי אפשרות לבחור בעצמי אם לאכול אותך או לא." אמרתי לו, "ומה את בוחרת?" הוא שאל, "בלא, תקשיב יש כרגע מלחמה  בין העולם שלי לעולם שלך, הערפד שהיה ברחוב כבר הספיק לנשוך אותך?" שאלתי, "לא יודע.." הוא אמר לי, "תן לי להסתכל," אמרתי לו, היו לו שם שני סימנים ברורים של נשיכה, אבל הם היו קטנים מן הרגיל וכאילו זוהי צלקת מגיל חצי שנה, "איך?" אמרתי בקול "איך מה?" הוא שאל אותי, שמתי לב שהוא גבוה ממני בשני ראשים והוא גם כנראה גדול ממני בשנתיים או משהו כזה, "איך זה ש.." הסתכלתי עליו ואז ישר הבנתי איך, "תודה לאל עליך זה לא ישפיע," אמרתי לו, "למה?" הוא שאל, "טוב כי אתה-" 

הפרק הקודם		הפרק הבא