הקונדסאים

אמרתי ארבע תגובות, אבל פשוט קשה לי בלי לפרסם (;
והינה פרק ארוך יחסית, במיוחד בשבילכם !
היה כ"כ כיף לכתוב את הפרק הזה ♥

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
רמוס הסתכל לשמיים, נפעם ממראה הכוכבים. רוח הערב הקרירה הכתה בגלים קטנים וקרירים על פניו ובדרה את שיערו.
ואז מבטו הגיע אל הירח, שבדיוק נגלה מבעד לעננים הרכים שהיו בשעה זו.
ואז זה היכה בו.
הוא ראה שג'יימס, רמוס ופיטר עומדים לצידו, נהנים גם הם מהרוח. 
אבל לרמוס לא היה זמן להנות כרגע.
"אחזור מאוחר יותר. אל תרוצו אחרי. זה מסוכן... אסביר אחר כך..." ניסה להסביר לחבריו, תוך כדי שהתחיל לרוץ הכי מהר שרק היה יכול. 

                                                                                                   *** 

אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור, מנהל הוגוורטס, ישב במשרדו בשעת אחר צהריים מאוחרת. הוא בדיוק הסתכל איך פוקס עוף החול שלו נולד מחדש.

אלבוס חשב על כל התלמידים החדשים... כמה כיף היה לגלות שבכל שנה מתווספים המון ילדים שיחשפו ליכולותיהם הקוסמיות...
הוא עבר בראשו על פרצופי התלמידים שזכר, וכשחשב על רמוס לופין, הוא נזכר בהבטחה שהבטיח להוריו של רמוס לפני תחילת שנת הלימודים, כששכנע אותם לשלוח את בנם להוגוורטס, שהוא יהיה בטוח כאן כשישתנה לאיש זאב לא פחות משהיה בטוח בביתו. אלבוס הבטיח להם שלא לרמוס ולא לחבריו לא יאונה כל רע מכך, מכך חששו הוריו של רמוס.

                                                                                                   *** 

מינרוווה מקגונגל ישבה במשרדה בשעה שאלבוס דמבלדור, מנהל הוגוורטס, הופיע בפתח הדלת.
"מינרווה, אני יודע שזה לא זמן טוב, אך אדון לופין וחבריו נמצאים בסכנה. היום הוא ליל ירח מלא," אמר דמבלדור.
"אתה מציע שאלך לשם כאנימאגוס? אני לא בטוחה שחתולה יכולה לעצור איש זאב ענקי משחר לטרף," אמרה מינרווה.
"אין מה לעשות. לא היה מספיק זמן לתכנן. את זוכרת מה אמרתי לך בתחילת השנה, נכון?"
מינרווה בהחלט זכרה. אלבוס אמר לסגל המורים שמר לופין ילמד בבית הספר הזה, והעובדה שהינו איש זאב לא תשנה דבר. הם ימצאו פתרון.
"אלך לשם מיד. אוביל אותו לצריף המצווח. שם הוא יהיה בטוח," אמרה מינרווה ויצאה.

                                                                                                    *** 

כשרמוס הרגיש שעיניו נהיות לחדות ומלוכסנות יותר, הוא הפסיק לרוץ. הוא חשב שהוא במרחק מספיק בשביל לא לפגוע בחבריו.
אבל אז הגיעה לשם פרופסור מקגונגל.
"בוא אחרי, ותלחם בשינוי כמה שאפשר. עד שנגיע לצריף המצווח," אמרה, ואז עמדה לפניו חתולה. רמוס שמע פעם על אנימאגוסים, אך מעולם לא ראה מישהו כזה.
הוא רץ אחרי החתולה. עיני הזאב החדות שלו ראו הכל בחשכת הלילה. הוא נאבק בגופו, שרק עיניו ישארו כך. למזלו, הוא הצליח בזה לזמן מה.

                                                                                                   *** 

ג'יימס, סיריוס ופיטר לא הבינו בדיוק מה קורה. הכל קרה כ"כ מהר.
רגע אחד רמוס היה איתם, רגע אחרי זה הוא רץ שמטורף.
רגע לאחר מכן באה מקגונגל, ואמרה להם לחזור לטירה, ושהיא תטפל ברמוס.
כשהלכו לטירה כי לא רצו הסתבך (אולי לילי אוונס השפיעה עליהם מעט?) אמר ג'יימס, "אנחנו חייבים לגלות מה רמוס מסתיר מאיתנו! אני לא יודע מה זה, אבל זה משהו חשוב!"
"נברר את זה מחר דבר ראשון על הבוקר," הסכים עימו סיריוס.
פיטר שתק. הוא חשב על כך שאולי הוא לא היחיד בחבורה שמסתיר סוד. אומנם הסוד שלו הוא קטן, רק שהוא לא באמת מתעניין בכל הדברים האלה כמו קווידיץ'. הוא רק רוצה לשבת כל היום.
אבל הוא הרגיש שהסוד של רמוס גדול הרבה יותר משלו.

                                                                                                  *** 

רמוס נאבק ונאבק. הוא רץ אחרי החתולה הקטנה והמנומרת, כשהרגיש איך גבו מתקמר יותר ויותר ובגדיו נפשטים מעליו.
ואז הם הגיעו לצריף מט לנפול, שמעל הדלת המתפרקת שלו היה שלט: 'הצריף המצווח'. 
רמוס נכנס בדלת אחרי החתולה, ואז הכריע אותו השינוי לגמרי. הוא כבר היה יותר חיית פרא מסוכנת מאשר רמוס לופין.
החתולה עמדה ליד הדלת, בזמן שאיש הזאב השתולל בצריף. אבל הוא לא פנה לעבר החתולה. חושיו אמרו לו שאסור לו לפגוע בה.

מינרווה נשענה על הדלת בצורתה החתולית. היא התפלאה שאיש הזאב עדיין לא תקף אותה. 
כנראה שנותר בו מספיק מהאדם כדי להבין בערך מה אסור ומה מותר לו חשבה.
ואיש הזאב המשיך להשתולל בתוך הצריף הסגור.

כשהחתולה העייפה כמעט ונרדמה, קרן אור קטנה חדרה מבעד לחרכי הדלת והתקרה.
ואיש הזאב התחיל להתכווץ.
כשמינרווה היתה בטוחה שסיים את ההשתנות, השתנתה גם היא חזרה למורה. אבל לא למורה חמורת הספר שהיתה בדרך כלל, אלא למורה עם חיוך ומבט אוהב על פניה.
"מר לופין, אני גאה בך." חייכה אליו.
רמוס התמוטט, ומקגונגל הרימה את גופו הקל והרזה והרימה אותו בחזרה לטירה. 
"תודה," מלמל לפני שהחשיכה סגרה על עיניו. 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אנשים, בבקשה תגיבו !
אתם לא יודעים איזה כיף זה לראות תגובות, גם טובות פחות טובות.  

הפרק הקודם		הפרק הבא