יצור לילי

תודה רבה לצ'יין פוטר על השמות

"אה, סליחה," הרמתי את מבטי מצלחת הדייסה. מולי ישבה ילדה שזהיתי אבל לא זכרתי איך קוראים לה.
"תקשיב, אני מצתערת על אתמול, אני... לא הייתי צריכה להכניס אותו ו-" היא השתתקה כשראתה את הבעת הפנים שלי.
"אתה כועס?" היא שאלה בקול מהוסס. הסתכלתי אל תוך עיניה הירוקות ונזכרתי איך קוראים לה.
"אם אני כועס? את יודעת למה גרמת?! את ידועת," נחתנקתי. ידעתי שאם אני אמשיך אני אתפוצץ והבחור השני [הזאב] יתעצבן.

"בואי נמשיך את זה בחוץ." קמתי על רגלי והתחלתי לצעוד בכעס החוצה. הילדה עקבה אחרי נפחדת. הגברתי את הקצב והיא החלה לרוץ, שערה החום מתנופף מאחוריה. מבטים החלו לעקוב אחרינו כשיצאנו מהאולם. אבל אני קלטתי רק זוג עיניים תכולות-אפורות בוהות בי כשיצאתי עם הילדה החוצה. הלכנו עד למטחת לינושפיה ויצאנו החוצה.
נשענתי על הקיר והבטתי אל הילדה מרום גובהי. שילבתי ידיים."יש לך מושג, למה כמעט גרמת, ליירה, כמעט חשפת אותי!"
היא הביטה בי מבולבלת.
"חשפתי,"

"תקשיבי,"קטעתי אותה." בואי נגיד שאם הייתי מתעצבן, לא היה נשאר לך חבר שתוכלי לזרוק, אוקי!"
"ואו, רק רגע, אני-"
"אל תתחילי."
היא הרימה גבה.
"בתוכי הבחור השני החל לקום. הסתכלתי מעבר לגבה. וראיתי משהו שהרגיע אותי.

זוג עיניים אפורות-תכולות, הביטו אלי.
נרגעתי.
"עזבי, נמשיך את זה בפעם אחרת."

     והלכתי לברר מי היא בעלת העיניים האלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא