החיים השניים של ויולה

הפרק יהיה מנקודת ראות של סנייפ(:

POV סוורוס סנייפ

                                                                                                             ***

"הילדים האלה" מלמל לעצמו סנייפ בזמן שבדק את שיעורי הבית של שנה חמישית בשיקויים.

הוא שירבט במעלה קלף שיעורי הבית של 'וויליאם היסטינגס' מגריפינדור אפס גדול ועבר לעבודה הבאה.

'ויולה ג'ורדון' ,היה רשום בכתב צפוף וקטן בפינת הדף.

סנייפ הביט באורך העבודה ונוכח לראות שויולה היא היחידה מבין כל התלמידים שבדק עד כה שבאמת רשמה עבודה באורך 1.30 ס"מ,בדיוק כפי שאמר.

הוא קרא את העבודה וניסה למצוא בה בפגמים,לא משנה כמה פעמים עבר עליה הכול היה תקין.

הוא חייך חצי חיוך בזמן שרשם במעלה הדף מאה גדול ומושקע,ובמחשבותיו הוא זקף את הצלחתה של ויולה בגלל 'שיחת החינוך שלו'.

שאר העבודות היו מיגעות;לאחר שעתיים מלאות של בדיקת מבחנים נוכח לדעת שהשעה כבר אחת עשרה בלילה, סנייפ התרומם באנחה ופנה לצאת מחדרו לכיוון חדר המנהל,דמבלדור קרא לו לשיחה.

סנייפ דפק וללא לחכות לתשובה פתח את הדלת .

 "אה,סוורוס, טוב שהגעת" קרא דמבלדור בהיסוס מהול התרגשות.

"קראת לי" השיב סנייפ בקרירות שסיגל לעצמו במשך שתיים עשרה שנה.

לאחר מותה של לילי.

דמבלדור רק חייך,הוא עקף את השולחן והתיישב בכיסא המנהל, סנייפ, שהבין את הרמז התיישב בכיסא ממול.

היו כמה דקות של שתיקה שבמהלכם,סנייפ ראה את מאמציו של דמבלדור להגיד משהו מסויים,רק שהוא לא ידע איך.

'רק שיסיים את זה מהר' חשב לעצמו סנייפ, הוא הרגיש איך עיניו מתחילות להיעצם.

"טוב!" הקפיץ אותו דמבלדור; הוא שלף צרור מסמכים מאחת המגירות והניח אותם באמצע השולחן.

"אני רוצה לדבר איתך על ויולה ג'ורדון" אמר דמבלדור בקולו המרגיע.

סנייפ התנועע בחוסר נוחות על הכיסא שלו "אי אפשר לנהל את השיחה הזאת בבוקר?" שאל סנייפ בקול תשוש.

"אה, למען האמת לא" אמר דמבלדור בקול מבשר רעות, ולפני שסנייפ הצליח להשחיל עוד מילים הוא פתח בדבריו.

 "עשיתי עליה מחקר קטן",אתה יודע, לגלות את עברה.." התחיל דמבלדור "הוריה העבירו אותה לבית יתומים בגיל חודש בלבד.האימא לא הייתה כלל נשואה וככל הנראה לא רצתה אותה, בקשר לאבא, אפילו לא יודעים מי זה. האימא עוד מופיעה ברשומות.בשם בדוי כמובן. ויולה הגיעה לבית היתומים בשנת 1978 ,שנתיים לפני מפלתו של לורד וולדמורט."

הוא השתתק.לסנייפ לא היה מושג לאיפה השיחה הזאת מובילה.

"השם של האימא מופיע בתור 'אן מונטוגמרי'. לקחתי את כל שאר פרטי ההורה וביניהם היה ת"ז של האימא. הת"ז מגיע ללילי אוונס."

סוורוס סנייפ החוויר.

דמבלדור נתן למידע לרדת כמה שניות ואז המשיך בקול רך.

 "לכן, חשבתי ש'ג'ורדון' זה שם משפחתו של האב.הגעתי למיליוני 'ג'ורדון' אבל אף אחד מהם לא התאים לויולה, אז לאבא לא הגעתי,אבל ברור לי שהוא לא היה ג'יימס פוטר.כי אחרת למה לילי הייתה מעבירה את ויולה לבית יתומים?".

סנייפ פשוט הביט בהלם בחלל האוויר.

היה לו מושג כללי לאיפה דמבלדור מנסה לחתור אבל הוא סירב להאמין.

ללא כל מילים נוספות סנייפ התרומם על רגליו ,הסתובב ויצא החוצה לרקע קולו של דמבלדור הקורא לו לשוב.

הוא יצא משטח הוגרווסט, והלך ללא ידיעה לאיפה נושאות אותו רגליו.

הוא נתקל באבן והשטח על האדמה.הוא הביט סביבו והופתע לראות את עצמו באמצה המדשאות.

סנייפ גרר את עצמו למצב עמידה והתיישב על סלע שהיה באזור.

רק אז הוא נתן לזכרונות שלו ללכת.

                                                                                                     ***

הלילה היה קריר כאשר יצא סוורוס עם לילי מן המסעדה.

 היא לבשה את מעיל העור שלה שקיבלה במתנה מחברה קרובה ולאחר מכן החזיקה בזרועו של סוורוס.

סוורוס שסמך על המגע חיבק אותה בידו הפנויה. הוא הביט בפניה והופתעה לראות דמעה יורדת מן עיניה.

הוא ידע שקרה לה משהו,כבר שנה שלמה שקרה לה משהו והיא לא מוכנה לספר מה.

היה לו עצוב לראות אותה ככה.זאת לא הייתה הלילי שכ"כ אהב אבל זה לא מנע ממנו לנסות לגרום לה לחייך.

ללא מילים, הם התעתקו לדירתו של סוורוס, והוא לא שולט במעשיו,נישק אותה.

לילי,מופתעת מעט,לא הדפה אותו למרבה הפתעתו של סוורוס אלה נישקה אותו בחזרה.

לאחר מכן,הם כבר נעלמו בחדר השינה.

                                                                                                          ****

סוורוס סנייפ נשם כמה נשימות כדי להירגע, לאחר מכן,התחיל לבכות כמו ילד קטן.

הפרק הקודם		הפרק הבא