מה מכשפות רוצות

טוב, אז נזכרתי שאני טסה לחו"ל ממש בקרוב וכדי שלא תחכו המון זמן לפרק הבא, אני מעלה אותו היום. אני מניחה שאתם כבר יודעים מה אני אשמח שתעשו, אז.. הבנתם.

תיהנו =]

שיעור מס' 6 - איך להיפטר מקוסם בעשרה מהלכים

כבר הבנו שלפעמים המכשפות מוצאות קוסמים אחרים שהם לא אנחנו. במקרים כאלו אסור לנו להתייאש ולאבד תקווה, אלא פשוט, בכל מובן שהוא, להיפטר מהבחור. ולא בהכרח בצורה עדינה. קוסמים יקרים, קוראים משועממים וכל מי שמחזיק את "המדריך – מה מכשפות רוצות" בידיו, קבלו את המדריך המלא – "איך להיפטר מקוסם בעשרה מהלכים":

אה, אבל אני מזהיר מראש – הכול כאן בגדר הומור בלבד. המהלכים מסודרים מהכבד ביותר אל הקל ביותר, אבל אל תיקחו שום דבר ברצינות. אין צורך באמת להשתמש במהלכים האלו. הם מסוכנים מידי ולא מתקבלים על המורים באהדה מסיבה כזו או אחרת.

1. יש פשעים נפשעים כנגד כל עולם הקסם שבהחלט מובילים אותך לאזקבאן. אתם יודעים, המקום האוהד הזה. שמעתי שמקבלים שם קוסמים נודניקים ובלתי רצויים באהבה.

2. לא שמעתם את זה ממני, אבל יש מקרים מצומצמים מאוד בהם היער האסור הוא לא כל כך אסור. נוכחות של עוד קוסם אחד או שניים שם לא תפריע לתושבי המקום החביבים, אני בטוח בכך.

3. אפשר, תמיד, לקלל אותו בשרביט. כל קללה שהיא שתעשה את העבודה תספיק בהחלט, ועל כן אין צורך להשתמש בקללות שאין עליהן מחילה. המאסר באזקבאן לא תמיד שווה את זה. נדמה לי.

4. בסמטת דיאגון הידועה לשמצה קיימת חנות חביבה למדי שאני אישית מאוד אוהב – "חנות ההוקוס מוקוס של האחים וויזלי". יש שם כמה אביזרים בהחלט מאוד שימושים, כמו לדוגמה: סוכריות קיא, שיעול או דימום. יש מקום נוסף שעלי באופן אישי פחות אהוב, אבל תלוי את מי שואלים. הוא נקרא "המרפאה של מדאם פומפרי" – מקום חביב, סימפטי כזה – נמצא בטירת הוגוורטס. אני חושב שאני אפסיק עכשיו, כי אתם מסוגלים לחבר אחד ועוד אחד.

5. להחליף אותו בעזרת שיקוי פולימיצי. עם קצת עזרה ומזל אף אחד לא ישים לב להבדל. אחרי הכול, אתם נראים בדיוק כמוהו. הבונוס במהלך הזה – תזכו להיות עם המכשפה שלכם. החיסרון – היא לא תדע שזה אתם, אבל אני מניח שגם לזה יש כמה יתרונות מסוימים.

6. תופתעו לגלות כמה ארונות הציוד של פליץ' יכולים להיות מועילים, לדוגמה – ואני סתם זורק רעיון לאוויר – כשרוצים להיפטר מקוסם מעצבן. קחו את זה כחומר למחשבה.

7. להציע לו מכשפה אחרת. תתפלאו, אבל יש כאלו שזה באמת יעבוד עליהם. רצוי שלמכשפה החלופית יהיה יתרון בולט ומושך, על מנת שהקוסם האחר באמת יוותר על המכשפה שלכם.

8. כסף. כל דבר אפשר לקנות באוניה או שתיים, גם אם מדובר בעזיבה של הקוסם הנודניק. השאלה היחידה היא מה המחיר.

9. לנצל את מעלותיכם לטובתכם. עשו איתו תחרות בהתאם למה שבו אתם טובים. הפרס יהיה, כמובן, המכשפה בכבודה ובעצמה. כיוון שאני סבור ובטוח שיש לי קהל יעד מגוון בקוסמים שונים ומשונים אציע מס' אפשרויות, אבל כל אחת אחרת, מן הסתם, אפשרית גם כן: תחרות חוזק (לחזקים מבינינו), דו קרב (לאלו מאיתנו שבאמת יודעים לעשות קסמים. לא, כריס, זה לא בשבילך), תחרות שח קוסמים (פחות סביר אני מניח, שמישהו באמת יודע לשחק במשחק הזה, אבל זוהי בהחלט אפשרות), תחרות אכילת כמה שיותר פרוסות פאי דלעת (זה בשבילך, כריס) ודוגמה נוספת – להגיד את כל היסטוריית הוגוורטס במהירות המרבית, ללא שגיאות (שוב, פחות סביר אני מניח, שמישהו באמת לא נרדם בשיעורים של פרופסור בינס, אבל לעולם אי אפשר לדעת). אם הפסדתם תמיד אפשר לעשות "הטוב מבין שלושה" ואם גם זה לא הולך, טוב, רמאות היא לא מילה גסה.

10. אם כל זה לא הולך תמיד אפשר לנסות לדבר איתו כמו קוסם אל קוסם. אחרי הכול שניכם בני אותו מין ורוצים את אותה אחת, לכן אני בטוח שתוכלו להגיע לאיזה הסדר. לדוגמה: המכשפה שלך בימי א', ג', ה', שלו בימי ב', ד', ו' ובכל שבת שנייה.

עד הפעם הבאה – ס. מאלפוי

_________

"שיוריד את הידיים שלו ממנה!" קרא סקורפיו תיאודור מאלפוי בכעס.

"כן, אני מנסה לאכול פה!" הסכים איתו כריס בפה מלא, מפזר מעט חתיכות ביצה ממולחת לכל עבר.

סקורפיו הסתכל עליו בגועל וגלגל את עיניו. "לא רק בגלל זה!" קרא בעצבנות. היה זה שבוע לאחר היציאה להוגסמיד, ולילי לונה פוטר וג'ק היידן היו בלתי נפרדים. בעוד ג'ניפר חברתה חושבת שזה מתוק להפליא, סקורפיו דבק בגישה שזה מגעיל עד כדי בחילה – ולא רק בגלל שהייתה זו שעת ארוחת הבוקר כפי שחברו דאג לציין בגרגרנות.

"אתהמקנא?"

"כריס, אני לא יכול להבין מילה ממה שאתה אומר! תבלע קודם," גער בו סקורפיו בעצבנות. הוא לעומתו לא היה רעב. כבר שבוע שלא אכל בארוחות הבוקר ולא היה קשה לנחש למה. לא רק שאיבד את התיאבון, הוא גם חש צורך עז להעלות בחזרה את כל מה שאכל מליל אמש בכל בוקר מחדש.

"אתה מקנא, מה?" שאל שוב כריס לאחר שסיים.

סקורפיו נחר בזלזול. "אני לא מקנא, אבל איך אני יכול לנצח בהתערבות כשהיא עם הגולם הזה?!" קרא בכעס.

"יש לך נקודה," הסכים כריס ובחן את עמדת העוגות מקרוב, תר באצבעותיו אחר עוגה עסיסית למדי. לבסוף התרצה בפאי תפוחים מתקתק שרק המראה שלו עשה לסקורפיו בחילה. הוא לא הבין איך חברו יכול לאכול בשעה כזו – לפני המראה של לילי וג'ק מצחקקים להם – ועוד כל כך הרבה.

"ברור שיש לי נקודה! בקצב הזה אני לעולם לא אנצח בהתערבות אלא יקרה בדיוק הדבר ההפוך – אני אהפוך לשושבין!" אמר בכעס, נוקש באצבעותיו בעצבנות על השולחן. הוא התיז מעט מיץ דלעת על השולחן מכוסו המלאה שלא טרח לשתות ממנה, אך לא היה לא אכפת. "אני בכלל לא מבין איך פרופסור מקגונגל מסכימה לגולם הזה להיות בשולחן בית גריפינדור," מלמל לעצמו.

"כיהםחברים."

"חשבתי שכבר סיכמנו שאתה צריך לבלוע ואז לדבר," סינן מאלפוי בכעס. בדיוק אז לחש ג'ק ללילי דבר מה באוזנה והיא פרצה בצחוק מתגלגל, שהפך לסקורפיו את הבטן. הוא נקש במהירות ובחוזקה באצבעותיו על השולחן, עיניו רושפות בשנאה ברורה כלפי ג'ק הדביק.

"כן, מצטער על זה," אמר כריס לאחר שבלע את שאריות העוגה. "אבל זה ברור שהיא תסכים לו לשבת שם – הם חברים," אמר וחתך לעצמו פרוסה נוספת מפאי התפוחים.

"תודה שציינת את המובן מאליו," מלמל סקורפיו בזעם.

כריס משך בכתפיו. "תמיד פה בשביל לעזור," אמר ודחף לפיו חתיכה נוספת מהפאי הדביק. ג'ק היידן לעומת זאת, רק נהנה מארוחות בוקר במשך כל אותו שבוע. מכשפה גרפינדורית קטנה, שסקורפיו לא הצליח לזהות במדויק את גילה, אמרה דבר מה שסקורפיו לא הצליח לשמוע ובתגובה הידק ג'ק את אחיזתו הממשית למדי בלילי. זו רק הסמיקה במבוכה, אבל סקורפיו יכל לזהות בעיניה גם אושר, דבר שמן הסתם גרם לו להטיח את אצבעותיו בשולחן אפילו יותר ולהקפיץ בעצבנות את רגלו.

"אתהיודעמהאתהצריך?" שמע סקורפיו. הוא אפילו לא טרח להסביר לחברו – שוב – שלא הבין מילה ממה שאמר. הוא היה עסוק בלנעוץ מבטים עצבניים בלילי וג'ק.

"הנה הם צוחקים שוב!" קרא בתסכול. ידו דפקה בשולחן והפילה קליל את כוסו, ובכך התמלא השולחן במיץ דלעת כתום. סקורפיו אפילו לא ראה את זה לעומת חברו, שכעס על כך שהמפית שלו התלכלכה. "אני לא יכול לסבול את זה!" הוסיף.

כריס מיהר לקחת מפית לבנה מסלית'ריני שנה שנייה שלא שם לב, וניקה ביסודיות את פיו משאריות העוגה. "בגלל זה שאלתי אם אתה יודע מה אתה צריך," שאל אותו.

"ומה זה?" שאל בהיסח דעת, מרוכז במה שנראה כרגע הרבה יותר חשוב מאשר המלמולים הבלתי פוסקים של כריס סמית', שהיה גם במקרה חברו הטוב ביותר.

"אתה צריך להיפטר ממנו."

סקורפיו סובב את ראשו לעבר כריס בחדות. זה רק הסתכל עליו בחיוך מלא משמעות. "מה אמרת?" שאל בבלבול.

כריס חייך. "מה ששמעת – תיפטר מהבחור."

"אבל אז לילי תכעס עלי! היא תשנא אותי."

"לילי לא צריכה לדעת, נכון? תעיף את הבחור לכל הרוחות וחצויי הראש ותספר לה איזה סיפור. היא בחיים לא תנחש," הרגיע אותו כריס. עכשיו, כאילו לא אכל מספיק, חפן לו בידו מספר עוגיות והחל לכרסם אותן בקול.

"לשקר לה? אני לא יודע," אמר סקורפיו בחשש. הוא לא ידע למה, אבל לשקר לה לא נשמע כמו הפתרון המושלם. מלבד זאת, לשקר לה לא נשמע כל כך נכון, אבל אולי הייתה זו תופעת לוואי של אי אכילת ארוחת בוקר במשך שבוע שלם. אחרי הכול, ארוחת בוקר היא הארוחה החשובה ביום.

"זה לא מה שאתה עושה עד עכשיו?" שאל כריס ופיצח עוד עוגייה, מתמוגג מהשוקולד שממלא את חלל פיו.

"יש לך נקודה," אמר סקורפיו במרמור. הוא חשב על זה מעט והגיע למסקנה שזה הדבר הנכון לעשות בשביל כולם. הוא יעיף את הריינבקלואי המלוקק לטובת לילי – בכך לא תיפגע ממנו בעתיד – לטובתו – הוא לפחות לא יסתובב חמוץ וזעוף במשך כל היום – ולטובת הכלל – בכך יתרום תרומה ענקית לעולם הקסם שלא יאלץ לסבול עוד את הצחקוקים הבלתי פוסקים של הזוג הדביק בארוחות הבוקר. הוא דבק בגישה שאלו הארוחות החשובות ביום כיוון שאלו קובעות את המשך היום, ואם הבוקר החל רע – עם זוג דביק ומעצבן למדי – שאר היום רק ידרדר. "בוא, יש לנו קוסם להיפטר ממנו," אמר סקורפיו בחיוך קטן, מעודד סוף, סוף לאחר שבוע שלם בו היה חמוץ וזעוף.

"אה, מה?" שאל כריס סמית'.

סקורפיו גלגל את עיניו ומשך את חברו לכיוון היציאה מהאולם הגדול. "בוא כבר."

"אבל עוד לא סיימתי לאכול!" הצטעק.

"אני אביא לך סוכריות וממתקים שקניתי בדובשנרייה אם רק תזיז את עצמך כבר," רטן. בזה הסתכם הוויכוח של סקורפיו עם כריס, כיוון שברגע שהאחרון שמע שממתקים מובטחים לו הוא בא מבלי לשאול שאלות.

_________

"גלימה, כאן תנשמת. הינשוף נוחת. שומע? הינשוף נוחת, עבור."

סקורפיו מאלפוי נאנח בייאוש. למה יש לו חבר כל כך מטומטם? הוא לא האמין שהוא עושה את זה. "תנשמת, כאן גלימה. אני לא מבין מילה ממה שאתה אומר, כריס," דיבר אל השרביט.

"ה – י – נ – ש – ו – ף   נ – ו – ח – ת! ולא אמרת 'עבור', עבור," חזר שוב כריס, מדבר אל שרביטו שלו בהתלהבות.

"לא, אידיוט! מה זה לעזאזל אומר 'הינשוף נוחת'?! עבור," קרא סקורפיו בעצבנות.

"אה, ברור – ג'ק מתקרב אליך, עבור," קרא כריס אל שרביטו בפשטות וגיחך. הוא מכל מקום, רק נהנה שהשרביט שלו הפך למעין מכשיר קשר לא מפותח במיוחד בעזרת לחש שסקורפיו מצא קודם לכן.

"בסדר, מתחילים את שלב א' במבצע 'היפטר מהקוסם'," לחש סקורפיו אל שרביטו.

"סקורפ? סקורפ? אתה נשמע מקוטע, אני לא שומע אותך, עבור," אמר כריס בחשש.

סקורפיו הדחיק את הפיתוי לדפוק את ראשו בקיר בעצבנות וכיוון את השרביט אל פיו. "מתחילים בשלב א', עבור," חזר שוב באיטיות. הוא לא הבין למה כריס מתעקש לחזור על ה – 'עבור' המטופש הזה. הוא רק רצה שהכול יתנהל לפי התוכנית, ואם כך באמת יקרה ג'ק היידן יהיה רחוק מלילי עד ארוחת הערב.

"הו, קיבלתי, עבור."

"יופי, עבור," מלמל סקורפיו תיאודור מאלפוי. למזלו הוא לא נאלץ להמשיך כך זמן רב מידי, כיוון שבדיוק אז הגיח מהפינה לא אחר מאשר ג'ק היידן. סקורפיו חייך בסיפוק ויצא מהגומחה בה היה. "הי, היידן! לי ולך יש דיבור," קרא לעברו.

ג'ק היידן הסתובב לאחור והופתע לגלות שם את סקורפיו תיאודור מאלפוי. הוא הסתכל עליו במבט משועמם. "מה אתה רוצה, מאלפוי?" שאל בקוצר רוח.

סקורפיו הסתכל בעצבנות מסביבו. יותר מידי קוסמים ומכשפות במקום אחד. "לא כאן." הוא הלך אל עבר אחד מארונות השירות של פליץ', כזה שאם הסקיב החמוץ היה תופס אותך שם, רק במזל לא היית נתלה בחדרו. או בעזרת פרופסור מקגונגל כמובן, שפשוט לא נתנה לארגוס פליץ' להעניש את התלמידים בדרכו. מזל. "תיכנס," אמר סקורפיו לג'ק.

ג'ק הסתכל על סקורפיו במבט מלגלג. "תגיד, הכול טוב איתך, מאלפוי? אתה אוכל משהו? אתה באמת נראה קצת לא בסדר," לעג.

סקורפיו התאפק שלא להחזיר לו או גרוע יותר – לשלוף את שרביטו ולקלל אותו עד שיתחנן לרחמים. "פשוט תיכנס לארון," חזר שוב בקוצר רוח.

"תיכנס קודם אתה!" הטיח בו.

מה הוא דפוק? מה הוא חושב, שסקורפיו ינעל אותו בתוך הארון ויברח? רעיון לא רע, הרהר סקורפיו, אבל כדאי להיצמד לתוכנית, חשב שוב במרמור. "בסדר," אמר בפשטות ונכנס אל הארון. ג'ק התרצה ונכנס יחד איתו.

"תעשה את זה מהר, מאלפוי, כי זה עלול להתפרש אחרת לגמרי," חשב בחלחלה.

"אל תדאג," הרגיע אותו סקורפיו, מזועזע. "אני אעשה את זה מהר – תעזוב את לילי, שמעת?"

ג'ק היידן צחק בזלזול. "מה אתה אבא שלה?"

יותר גרוע, חשב. "תעזוב אותה," חזר על עצמו בכעס עצור.

הוא שוב צחק, דבר שרק הרגיז יותר את סקורפיו. "לא."

"אני אשלם לך. רק תגיד כמה אתה רוצה בשביל שתעזוב אותה," אמר סקורפיו פתאום.

ג'ק הסתכל עליו במבט המום. "אתה לא רציני!"

"תאמין לי, לא הייתי צוחק איתך, היידן. כמה אתה רוצה? פשוט תגיד."

"אני לא מתכוון לקחת את הכסף המלוכלך שלך," הקניט אותו.

"בסדר, אז תעזוב אותה בלי כסף. אפילו יותר טוב," החזיר לו.

"אתה חירש או שאתה עושה את עצמך? אני לא מתכוון לעזוב אותה!"

"גם אתה לא שומע טוב כנראה, כי כבר אמרתי לך, היידן לעזוב אותה! מגיע לה מישהו הרבה יותר טוב ממך, גולם!" לעג לו סקורפיו, כעוס ועצבני. 

"מישהו כמוך? אתה בכלל נמצא פה, מאלפוי? היא שונאת אותך, אבל אתה יודע, אותי לא," התגרה בו.

"זה לא ענייניך אם היא שונאת אותי או לא," סינן. "ואני נשבע לך, אם לא תעזוב אותה – "

"אז מה? אה, מה תעשה לי? מה סלית'ריני עלוב כמוך מסוגל לעשות לי?" קטע אותו.

"אתה באמת לא רוצה לדעת!"

ג'ק שילב את ידיו על חזהו. "אני חושב שאני באמת כן."

"אז רק תמשיך להיות איתה ותגלה," הזהיר אותו, שולף את שרביטו ומכוון אותו עליו. עיניו היו מצומצמות, חזהו עלה וירד כאילו רץ מסביב לכל הוגוורטס ולחיו היו אדומות, רושפות. מכאן לא היה קשה להסיק שסקורפיו תיאודור מאלפוי היה כעוס ועצבני כמו שמעולם לא היה.

ג'ק צחק. "אתה יכול להיות בטוח שזה מה שאני אעשה. ומה פתאום אכפת לך מלילי פוטר, אה? יש לך אלף מכשפות שירצו אותך, למה דווקא היא?"

"אה, אתה לא יודע? בפעם האחרונה שבדקתי אתה לא חבר שלי, היידן! אני לא חייב לך כלום," אמר סקורפיו בכעס והידק את אחיזתו בשרביט. "אבל למה לך אכפת ממנה, אה? או שאכפת לך רק מצבע התחתונים שלה!" הטיח בו.

ג'ק צחק בלעג. "אתה מדבר שטויות," קבע.

"אז בבקשה, אם אני מדבר שטויות קח מישהי אחרת! כל מישהי! אני אפילו אוכל לסדר לך אחת – ג'ן ווילד, שנה שביעית מהפלפאף. אה, מה אתה אומר?"

"תודה, אבל לא תודה. אני לא צריך שתשדך לי מישהי. יש לי את לילי, מה שלך – אין," התגרה בו.

"אני נשבע לך, אתה תצטער על היום בו נולדת," הזהיר אותו בכעס עצור.

ג'ק משך בכתפיו, מתעלם קליל מהשרביט שמונף לעברו. "תעשה מה שאתה רוצה, מאלפוי, אבל שתדע לך – לילי מאוד תתעצבן אם היא תגלה שאתה מתעסק איתי. ולא היית רוצה לעצבן את המכשפה הקטנה שלך, נכון? קח את זה כחומר למחשבה," זרק ויצא מהארון.

סקורפיו המתוסכל והכעוס נשאר שם כמה דקות בעודו מלמל לעצמו, "גולם מטופש, נפוח ומלוקק.." הוא בעט בתסכול באחד המטאטאים שהיו בארון הציוד.

"אז זה הצליח? עבור," שמע.

סקורפיו נאנח ולקח את שרביטו, מקרב אותו אל פיו. "מה נראה לך?"

"עוברים לשלב ב'? עבור," שאל כריס.

"אתה יכול להיות בטוח," הבטיח סקורפיו.

"סקורפ?"

"מה, כריס?" נאנח בייאוש.

"לא אמרת 'עבור', עבור."

_________

לילי פוטר וג'ניפר המילטון יצאו משיעור "טיפול בחיות הקסם" למזלן, ללא אף שריטה, כשהן רואות לתדהמתן המון מכשפות וקוסמים הולכים אל עבר מגרש הקווידיץ', מצטרפים לאלו שכבר היו שם. "זה לא נראה טוב," אמר ג'ניפר בדאגה.

לילי הסתכלה עליה בחשש ונגעה בסיכת "המדריכה הראשית". "את חושבת?" הן החלו ללכת ביחד עם ההמון, תוהות מה בשם תחתוניו של מרלין יש במגרש. "למה יש לי הרגשה שמאלפוי קשור לזה?" מלמלה לילי.

ג'ניפר לידה צחקה. "מאלפוי, מה?"

"מה?" שאלה לילי בבלבול.

"את לא חושבת שזה קצת מוזר שנזכרת דווקא עכשיו בסקורפיו מאלפוי כשבאותה מידה זה יכול להיות כל אחד אחר?" אמרה בערמומיות.

לילי מרפקה את חברתה, המרוצה מידי לטעמה, ואמרה, "תשתקי, ג'ניפר." ג'ניפר גלגלה את עיניה. הן הגיעו במהרה אל המגרש ונדחקו בקושי בין התלמידים המריעים. לבסוף הצליחו להגיע לשורה הראשונה, רואות בברור את סקורפיו מאלפוי וג'ק היידן על מקיפים את המגרש בעוד הם רכובים על מטאטאים. לילי נאנחה בכעס, ממלמלת לעצמה, "ידעתי. פשוט ידעתי," ואז הוסיפה בצעקה, "סקורפיו תיאודור מאלפוי! מה אתה עושה?!" לא עברה דקה וסקורפיו היה לידה, עדיין מוגבה מעל פני הקרקע.

"היי, פוטר," אמר לה בחיוך. אותו חיוך מרגיז ושנוא שהיה לו תמיד, כך היה נדמה.

"מה – אתה – עושה?!" סיננה.

"רוכב על מטאטא. מה חשבת שאני עושה?" צחק.

"אל תתחכם איתי. למה לעזאזל אתה וג'ק רוכבים על מטאטא באמצע היום?!"

סקורפיו צקצק בלשונו. "המדריכה הראשית מקללת? לא יפה, פוטר. יש פה בני שנה ראשונה."

היא רשפה, סקורפיו ראה את זה. מאז ההתערבות מצא לעצמו תחביב חדש – לעצבן את לילי פוטר. היה בזה הרבה סיפוק, גילה. למעשה עשה את זה כי לא יכל לראות אותה עם ג'ק. הוא רצה להחזיר לה, שתכעס מעט כמו שהוא כועס כבר במשך שבוע מייסר. "מאלפוי. אם אתה לא עונה לי עכשיו ומיד – " איימה בכעס.

הוא צחק, שוב. "תירגעי, פוטר. זה לא שאת צריכה להוכיח שאת ג'ינג'ית. אני וג'ק עורכים תחרות בלתי מזיקה. את יודעת, משהו פעוט מאוד."

"על איזו תחרות את מדבר?" שאלה אותו בחשד, עיניה מצומצמות לכדי חריצים נוקבים.

"טוב, אני קורא לזה 'מצא את הסניץ'', אבל את יכולה לבחור כל שם אחר," אמר, מבודח.

"ולמה בדיוק אתם עושים את זה? כל הוגוורטס צופה בכם!" נזפה בו.

"אני יודע! זה כל הכיף!"

היא נשמה עמוקות, משתדלת להירגע. "למה – אתם – עושים – את – זה?!"

"אה, כי אני לא מוכן שהוא יהיה איתך," אמר בקלילות.

"מה?!"

"מי שמנצח בתחרות קובע מה יהיה, ואת יכולה להיות בטוחה שכשאני אנצח אני ארחיק ממך את הגולם הזה. תאמיני לי שזה רק לטובתך," אמר לה, חושש מעט.

לילי פוטר מעולם, אבל מעולם, בכל 17 שנות חייה הארוכות מאוד, לא הייתה כעוסה כל כך ומופתעת כל כך כמו באותו רגע. "אתה מה?! באיזו זכות, מאלפוי?! לטובתי? מי ביקש ממך בכלל להתערב?! מי אתה בכלל?!" צרחה עליו.

סקורפיו נרתע מעט, מתרחק מעט ממנה עם מטאטאו. "לילי, אני רציני, הוא עוד יפגע בך בסוף," אמר בדאגה ברורה.

"אתה לא אבא שלי! תפסיק כבר להרוס לכולם, מאלפוי! מה אני פרס שזוכים בו בתחרות?!"

"לא, ברור שלא, לילי," אמר ברצינות. הוא לא רצה שתחשוב כך, שהיא מעין פרס. אבל זה היה לטובתה, הוא ידע את זה. חסר המוח העונה לשם "ג'ק היידן" עוד יפגע בה יום אחד. מלבד זאת, הוא כבר לא היה מסוגל יותר לראות אותה ואותו מצחקקים להם בארוחות הבוקר, מדברים, אוכלים ביחד, מחזיקים ידיים – ורק לדמיין את הפה הדוחה שלו על שפתיה של לילי גרם לו להרוס כל מה שהיה בדרכו. "את לא פרס, אבל את חייבת לסמוך עלי, זה לטובתך."

"לטובתך, מאלפוי, תפסיק את התחרות המטופשת הזו מייד ואל תדבר איתי יותר לעולם!" צעקה עליו.

היה לו קשה לראות אותה ככה. הוא לא ידע למה, סביר להניח כי חשש לחיו, אבל הוא באמת לא יכל לראות אותה כל כך כעוסה, עצבנית, פגועה. "אני מצטער, לילי, אבל אני לא יכול לעשות את זה. בבקשה תירגעי," התחנן.

"לא, אני לא אירגע! תפסיק להגיד לי מה לעשות! אני לא שלך, מאלפוי ומעולם לא אהיה אז תפסיק לחשוב שאתה משפיע עלי! תבטל את זה. עכשיו!" צרחה בכעס.

"ומה איתי?! את לא חושבת עלי?!" צעק פתאום. הם התעלמו לחלוטין מכך שקהל התלמידים התאסף בינתיים סביבם, חלקם מופתעים לראות את שני המדריכים הראשיים רבים, וחלק משועשעים מאוד מהעניין.

"מה איתך?!"

"נמאס לי! נמאס לי לראות אתכם ביחד! זה פשוט מעורר בחילה!" הטיח בה בכעס.

ההלם של לילי רק גבר. "איך אתה מעיז?! לא אכפת לי שנמאס לך, זה לא עניינך, מאלפוי! אנחנו לא זוג, מעולם לא נהיה ואתם גם יכול לשכוח מכך שאני אדבר איתך בכלל!"

"את מעדיפה אותו על פני?!" שאל בתדהמה.

"ועוד איך!" סיננה בארסיות. ג'ק נחת על ידה, מבולבל מכך שהם לא ממשיכים בתחרות שלהם.

"את טועה. הוא עוד יפגע בך!"

"תשמור על הפה שלך, מאלפוי. אני לא פוגע באף אחד," אמר לו ג'ק בחשיבות עצמית.

לילי הסתכל על סקורפיו במבט של "אמרתי לך". הוא מצידו רק הסתכל על שניהם בכעס גלוי ועיניו רשפו בשנאה ברורה כלפי ג'ק. "חתיכת קוסם מטונף! אתה פשוט חלאת המין הגברי!" הטיח בו סקורפיו.

לילי התנשפה בתדהמה, אך החזיקה את ג'ק שהתכוון להרביץ לו. "הוא לא שווה את זה," אמרה לו. "בוא, אנחנו הולכים." היא וג'ק פילסו דרך בין המון המכשפות והקוסמים ההמומים, ביניהם ג'ניפר שהסתכלה על סקורפיו באכזבה ברורה. מבטה כאילו אמר לו, "למה עשית את זה?" ובכך גם היא הלכה, מנענעת את ראשה בחוסר אמון.

"טוב, זהו זה! ההצגה נגמרה! להתפזר," צעק כריס ונופף בידיו. התלמידים הצמאים לעוד נאנחו באכזבה והחלו לאט, לאט להתפזר. כריס התקרב בחשש אל סקורפיו שישב בתסכול על האדמה, בועט באבנים כאלו ואחרות, פורק את כעסו. "היי, חבר," ניסה כריס. סקורפיו לא הגיב. כריס נאנח והתיישב על ידו. סקורפיו מצידו רק התרכז באבנים כאילו היו עולם ומלואו. "תקשיב, חבר, אתה צריך לשכוח אותה. אתה ניסית להגן עליה מהגולם הזה, זה לא אשמתך שהיא לא רוצה להקשיב לך."

"זו כן אשמתי," אמר סקורפיו בזעף.

"תעזוב אותם. אתה יודע מה? תשכח מההתערבות הזו. זהו, אני מבטל אותה!" הכריז.

"לא, לא. לא כל כך מהר. אני חייב לתקן את זה. היא שונאת אותי עכשיו, כריס. קולט? שונאת אותי! אני חייב לתקן את זה," מלמל.

"אני לא יודע, אולי פשוט תעזוב את זה," הציע כריס.

"לא, פגעתי בה ואני חייב לתקן את זה," אמר בנחישות. "אני לא יודע למה, אולי רק מרלין יודע, אבל אני לא יכול להשאיר את זה כמו שזה." כריס הרים את גבותיו בערמומיות. "תשתוק אתה," מלמל סקורפיו בזעף.

כריס צחק. "לא אמרתי כלום! אבל אם זה מה שאתה באמת רוצה – "

"כן," קטע אותו.

" – אז אני חושב שאני יכול לעזור לך," השלים כריס. סקורפיו גלגל את עיניו.

"יש לך רעיון?" שאל אותו, מתקשה להאמין.

"לא, אבל אני אגיד לך מה אתה צריך," חייך כריס חיוך צופן סוד.

"ומה זה?" שאל בשעמום, מתרכז שוב באבנים, שנראו כרגע הרבה יותר מעניינות.

"קיטש."

"סליחה?" שאל סקורפיו בבלבול.

"הפתרון הוא קיטש. הן מתות על זה. לא יודע למה, הן יצורים מוזרים, אבל כל מה שאתה צריך זה לבוא אליה עם התנצלות קורעת לב ומלאת קיטש, דביקה כזו. היא תסלח לך בלי לחשוב פעמיים." כריס חייך חיוך מעודד.

"אתה צוחק," קבע סקורפיו.

"מצטער, אבל לא. תאמין לי, מה שאתה צריך זה קיטש והרבה ממנו," ייעץ. "אולי תבוא אליה עם זר פרחים כזה, אדום או משהו. אתה חושב שהן אוהבות אדום?"

"לא יודע, כריס," מלמל סקורפיו, עדיין מתקשה להאמין לכך. "אבל אתה בטוח? קיטש?! קיטש זה הדרך של המכשפות להשפיל אותנו, הקוסמים!"

"ובדיוק בגלל זה, זה עובד," חייך אליו כריס.

"מרלין," נאנח סקורפיו בייאוש. "למה הן מסובכות כל כך?!" קרא.

כריס טפח על שכמו של סקורפיו בעידוד. "יהיה בסדר, חבר. תעשה את זה והיא תסלח לך. ואם ממש תתעקש, נמשיך את ההתערבות. אני אשמח לקבל 100 אוניות," התגרה בו.

"אתה צוחק, נכון? אתה הולך להפסיד!" אמר סקורפיו בחיוך קטן.

כריס חייך גם הוא. "זה הסקורפיו מאלפוי שאני מכיר. לא, אבל ברצינות, אני אנצח בזה."

"עוד נראה," אמר סקורפיו.

כריס חייך. "כן. ועכשיו אני הולך לארוחת הצהריים. שמעתי שיש עוף ממולא שמחכה רק לי," צחק. סקורפיו עקב אחריו במבטו, הולך לעבר הטירה עד שנעלם מטווח ראייתו לחלוטין. הוא נאנח. קיטש? זו מכה הגונה לכבוד העצמי, ואתם יכולים להיות בטוחים שבתור סקורפיו מאלפוי יש לו הרבה ממנו. הוא נאנח שוב, מבין שזו כנראה האפשרות היחידה שלו. הוא קם בזריזות מהקרקע וצעד גם הוא אל עבר הטירה. כשנכנס אל חדר המועדון במטרה לנוח מעט מהיום המתיש שהיה לו הייתה לו רק מחשבה אחת – כשכריס סמית' לא עסוק באוכל הוא יכול להיות מאוד מועיל. 

הפרק הקודם		הפרק הבא