מחשבותיו של דמבלדור

"לאחר שהסולם נחת על קצה האי," נשם דרק עמוקות והמשיך לספר. "מינדר הידק את הסולם לרצפה בצד שלנו, והתחיל ללכת עליו.

כשהוא ראה שאני מחכה, הוא צעק אלי: 'אתה רוצה את השרביט או לא?' עניתי ' ברור' ועליתי על הסולם שרעד למשקלי. כל צעד על הסולם היה סכנת נפשות,

אבל, אפילו תוך כדי ההליכה לא יכלתי שלא לשים לב ליופיו של האי. חלקו העליון עוצב כמו דמעה לרוחב, כך שמולנו היה קצה דק שעליו נחת החבל,

ובמרחק הוא התעבה והתעגל. כל האי היה מוקף בבועת קסם, שלפי חשדותי, נועדה לאפשר לקסם לפעול בתוכו.

בינתיים מינדר כבר עלה על הא, והושיט לי יד כדי לעזור לי לטפס אל שפת הבליטה הצרה עליה הוא עמד, כשמטרים ספורים בלבד מבדילים בינו לבין קצה הבועה הכחולה.

לאחר שעליתי על הבליטה הושיט מינדר את ידו אל הבועה, ולהפתעתי היא עברה בקלות. הוא נשם עמוקות, וצעד אל מעבר לבועה בלי כל בעיה, ושניה אחריו גם אני עברתי.

כשנכנסתי מעבר לבועה." המשיך דרק לספר "ראיתי את מינדר נועץ מבט בבית שניצב במרחק של כקילומטר מאיתנו, ומגחך לעצמו.

לאחר מספר שניות הוא הסתובב והרים את שרביטו. 'אני מצטער, אבל אני לא מכיר דרך אחרת להעיף אותנו לשם.' שאלתי 'על מה אתה מדבר' אבל הוא רק אמר פטריפיקוס טוטאלוס.

הרגשתי את כל גופי מתקשח, כשזרועותי נצמדות לצידי גופי. לאחר רגע הוא קרא לוקומוטור דרק ואני ריחפתי באויר לכיוון  הטירה בעוד הוא מרחף לצידי בנחת.

על דלת הבית נכתב אובריקסוס גאמפ באותיות מסולסלות ויפות.

הפרק הקודם