מלחמת הכוחות

פרק 7: טעות

"עבודה טובה, סרומן," אמר גאלבטוריקס כשהעמיס את אראגון על גבו. הוא היה כבד. "מישהו יכול לעזור לי?" זעק מכובד המשקל.

"אני אבוא," התנדבה ג'דיס. היא ניגשה אליו. "למה לא נהרוג אותם, במקום להחזיק אותם בשבי?" שאלה בכמיהה.

"בלתי אפשרילי," אמר גולום שהופיע משום מקום. "הנה, תראי, עלמתי," אמר וניסה לנעוץ סכין באראגון, אבל הסכין נתקלה במחסום בלתי נראה.

ג'דיס נאנחה. "אני מניחה שפשוט נשאיר אותם מורעבים, עד שימותו."

"לא!" פסק וולדמורט. "אנחנו לא מכירים עדיין את החוקים של המקום הזה, נצטרך לתת להם מזון עד היום שבו יהיה הקרב."

שישה מכשפים, חשב וולדמורט בעצב. הוא תיעב את חמשת המכשפים האחרים שהיו איתו במחנה. הוא גם ידע שהם חזקים לא פחות ממנו, אולי חוץ מסיימון, למרות שסיימון היה היחיד שידע לעוף (חוץ מוולדמורט עצמו).

וולדמורט ראה את גאלבטוריקס נושא יחד עם ג'דיס את אראגון, ונדהם. "אין לכם טיפת שכל בראש??? לא צריך לנשוא אותם עלינו למחנה! מוביליקורפוס!" זעק והרים את כל החבורה באוויר עם שרביטו. ספטימוס פגע בעין של סאורון והפיל אותו, מייבב.

"לא צריך להתעצבן, וולדמורט," ניסתה להגיד ג'דיס, אבל גאלבטוריקס כבר היה בשאט נפש מטורף. הוא התנפל על וולדמורט והפיל אותו לקרקע על גבו. אולי בקסמים היה חלש ממנו, אבל בכוח פיזי הוא בהחלט גבר עליו.

סרומן צפה משועשע מהצד, הרים את מטהו, ליחשש לחש והרים את גאלבטוריקס באוויר. גאלבטוריקס לא נשאר חייב, לחש "בריסינגר" ושלח אש לעבר סרומן. גלימותיו של סרומן נשרפו בלהבות וגם שערו עלה באש. ג'דיס נבהלה והקפיאה אותו ואת גאלבטוריקס עם המטה שלה.

"שלא-תעזו-לעשות-זאת-שוב!!!" צרחה עליהם, והפשירה אותם. סרומן הנדהם קם ותיקן את גלימותיו בעזרת מטהו. גאלבטוריקס נרגע מעט אבל היה עדיין נסער. וולדמורט לא אמר מילה.

"אדון! הילד מתחיל להתעורר!" קרא זנב תולע. וולדמורט ניתק ממקומו ורץ לעבר המקום שבו הניח את הארי. "שתק!" צעק מהר ושיתק את הארי. "בואו, אין זמן, כולם מתעוררים!" צעק לעבר ג'דיס, גאלבטוריקס וסאורון. הם נחפזו לרוץ אליו, אבל נראה שעדיין הרהרו באירועים האחרונים. הם שיתקו את כולם וכינסו אסיפה. הם לא שמו לב שאריה זזה מעט.

"מה החלטתם לעשות איתם?" שאל הסמכות בקול סמכותי.

"כרגע הם יהיו בשבי אצלנו. אנחנו לא מסוגלים לתקוף אותם ואסור לנו לתת להם למות מרעב," הסביר סרומן בקול רגוע.

גברת קולטר פלטה יבבה. "בבקשה, תנו לבתי להיות חופשייה! אני לא מסוגלת לראות אותה במצב כזה," אמרה והחלה להתייפח.

"בשום פנים ואופן!" רעם וולדמורט.

"אני דווקא חושב שעדיף כך!" אמר סאורון, "היא לא מהווה איום!"

מהומה קמה באסיפה. וולדמורט השתיק את כולם (חוץ מהרפא שלא יכל לדבר וזנב תולע) לבסוף עם שנים עשר קסמי "פטריפיקוס טוטאלוס!"

"אם לא הבנתם עדיין, אני קובע את החוקים!" לחש, "לכן, אם לא אכפת לכם, אני וזנב תולע נלך לאכסן את השבויים במקום אחר. תשתחררו מהנעילה בתוך שעה. בוא איתי," סימן לזנב תולע שצייץ "מוביליקורפוס!" והרים את השבויים באוויר. הרפא ניסה לעשות את מה שהוא עושה בעולמו ולגזול מהם את חייהם, אך גילה שכוחותיו לא פועלים. בזבוז של מקום בקבוצה, חשב הסמכות.

וולדמורט וזנב תולע פסעו בשביל ביער, והגיעו לירידה שהובילה למערה. "מקום מושלם," אמר וולדמורט בשביעות רצון. השניים הניחו את השבויים במערה משותקים, ו-וולדמורט דאג לדרוך על אפו של הארי בדרך החוצה.

כשיצאו, קמה אריה בבהלה. היא הטילה על עצמה לחש הגנה לפני שיצאו לדרך, וכך לא יכלו להרדים אותה או לשתק אותה. היא ניסתה להעיר את כולם, אך גילתה שלא ניתן לשחרר אותם מהשיתוק בעזרת טלטול הכתפיים. בלית בררה היא לחשה לחש שחרור, שגוזל הרבה אנרגיה, ושיחררה את הארי, שקם המום.

"איפה אנחנו נמצאים?" לחש בתסכול.

"אני לא יודעת! אני רק יודעת שהם שיתקו את כולכם, ולא הצליחו לשתק אותי. אתה יכול לנסות לשחרר את האחרים? האנרגיה שלי מאוד חשובה לי."

"אני אעשה מה שאני יכול!" לחש הארי. הוא כיוון את שרביטו אל גנדלף המשותק, חשב לרגע ואמר: "שחרר!" גנדלף קם, המום כמו הארי.

"יופי! עכשיו תעשה את זה לכל האחרים ותזכרו: תהיו בשקט. מי יודע איפה וולדמורט וזנב תולע נמצאים," אמרה אריה.

הארי וגנדלף שיחררו את כל השאר מהשיתוק, ולאחר התייעצות בלחש החליטו להישאר במקום, שלתדהמתם הפך דומה למחנה הקודם שלהם, ובריכה מלאה בנוזל כסוף הופיעה במרכז המערה.

בבקשה תגיבו, זה חשוב לי מאוד! ותודה לכל התומכים :)

הפרק הקודם		הפרק הבא