חייה של בלטריקס לסטריינג'

ביתו של טום רידל
אוכלי המוות התכנסו לפגישה דחופה בביתו של וולדמורט. בלטריקס קיללה בלב את האות האפל שצרב אותה בדיוק במהלך שינה עמוקה במיוחד.היא קמה,ממורמרת,והתעתקה לביתו של וולדמורט.רודלפוס כבר עמד בכניסה ובירך את בלטריקס בבוקר טוב. הם הסתדרו מעולה מאז התקרית ההיא בהוגוורטס. שניהם עבדו במשרד הקסמים,במשרות משעממות למדי,אבל הם קיבלו כסף טוב ועבדו ביחד במשרד וזה הספיק להם. כולם כיבדו אותם וכינו אותם - בני הזוג לסטריינג',אף על פי שהם עדיין לא התחתנו. כעבור רגעים מספר,הם עמדו בחצר ביתו האפור של וולדמורט,ביחד עם עוד כמה אוכלי מוות נרגשים. לוציוס ונרקיסה ניגשו אליהם,גם הם עמדו להתחתן בקרוב וכבר גרו ביחד באחוזת מאלפוי,כמו שבלטריקס גרה באחוזת לסטריינג' עם רודלפוס. "בלה,רודלפוס",אמר לוציוס ולחץ ברשמיות את ידם,כאילו היו אדון האופל בכבודו ובעצמו,ולא אנשים שהם מכירים מאז השנה הראשונה. "היי,לוציוס",אמרה בלטריקס וניגשה מיד לאחותה,שלא ראתה כבר הרבה זמן. "קיסי"!התנפלה עליה בחיבוק חונק. "בלה,זה לא מתאים לך הפגנת הרגשות הזאת",אמרה נרקיסה,חצי נושמת. "מה אכפת לי?לא ראיתי אותך מאז שהסתיימו הלימודים. איך עם לוציוס"? שאלה בלטריקס. נרקיסה חייכה חיוך ענקי. "מושלם.באמת,אני כל כך נהנית איתו,מהרגע הראשון ידעתי שנהיה מאושרים יחדיו...איך לך"?שאלה. בלטריקס אמרה:"האמת שממש טוב,יותר טוב משציפיתי. את עובדת,קיסי"? נרקיסה צחקה. "למה אני צריכה לעבוד?במילא אנחנו עשירים מאוד גם ככה,ולוציוס עובד במשרה מאוד בכירה..." בלטריקס החזירה גיחוך. היא לא הבינה את אחותה,זה מה שהיא רוצה להיות בחיים,איזה גביע יפה לצדו של לוציוס?היא לא רוצה חיים משלה?

להפתעתם הרבה,יצא מביתו של אדון האופל,מי אם לא פיטר פטיגרו,שזכה לכינוי "זנב-תולע". "מה אתם מסתכלים?תיכנסו כבר,אדון האופל מחכה"! אמר בקולו הצייצני. "מה לעזאזל הוא עושה פה? הוא לא חבר של כל מסדר עוף החול"? שאלה מירנדה פרקינסון,חברתה משכבר הימים של בלטריקס. "כן..לא יודעת,לפחות הוא הצטרף לצד החכם,לא מירנדה"?אמרה בלטריקס. מירנדה חייכה ברצון. "כ-כמובן". הם נכנסו לביתו האפל והממש לא מזמין של וולדמורט. הם התיישבו בשולחן עגול ו-וודלמורט ישב במרכז,משחק בשרביט,ומחייך את החיוך השטני שלו. כשכולם התיישבו ושרר שקט מופתי,הוא פתח.

"שלום לכם נתיניי. אני שמח שהגעתם. בראשי נרקמה תוכנית,שתוביל אותנו לפריצת דרך במעמדנו בעולם הקוסמים ובכלל,תחסל את מסדר עוף החול לחלוטין. אני מתכנן שנכנס למפקדה שלהם,ששוכנת במכתש גודריק". כולם עצרו נשימתם בהפתעה,וחלק בלעו רוק. "מישהו מפחד"?! שאל בעצבים. אף אחד לא פצה פיו. בלטריקס קמה ואמרה:"מי שאין לו אומץ,שיחסוך מאיתנו את הנוכחות המעיקה שלו,אנחנו לא צריכים לוזרים שישרכו מאחורינו"! וולדמורט חייך אליה חיוך מרוצה ואמר:"שוב,תלמדו מבלטריקס,היחידה שיש לה פה אומץ לב ותושייה.ובחזרה לתוכנית..." בלטריקס התיישבה,מחייכת חיוך מנצח ומקשיבה לכל מילה שיוצאת מפיו של אדונה,כאילו היו אוויר לנשימה.

"כמו שאמרתי,נכנס למפקדה של מסדר עוף החול,ונהרוג אותם אחד אחד,בלי לחשוב יותר מדי. אנחנו צריכים להרוג כמה שיותר אנשים,לצמצם אותם עד כמה שנוכל...דמבלדור הטיפש,תפס לו מנוחה אחרי סיום הלימודים,וגייס המון תלמידים לעזרתו בזמן הזה,אני מקווה שתעשו הכל בשביל להשלים את המשימה. שאלות"? אמר. מקנייר הרים את ידו. "כן,מקנייר"?אמר בקול חסר סבלנות. "רציתי לשאול..מ-מתי נעשה את זה"? אמר בגמגום. "מתי שארצה!!!שתרגיש את האות האפל הארור צורב תבוא מיד,טיפש שכמוך"!!! מקנייר נבהל עד מאוד,ופשוט שתק ואמר:"כמובן,אדוני". בלטריקס הייתה חייבת להודות שאדונה היה נראה מוטרד,ובעיקר נורא מתמיד. לאן נעלם הגבר הנאה והכריזמטי שפגשה בהוגסמיד? כאב לה לראות אותו ככה,משוגע...מתחת לעיניו הופיעו שקיות שחורות,ועיניו היו כבר לגמרי אדומות,בצבע של דם חולני. עורו היה חיוור,שיערו שמנוני...בלטריקס הוציאה מיד את המחשבות האלה מראשה ברגע שהוא נעץ בה מבט אדום. "יש משהו שאת רוצה להגיד בלטריקס"?אמר. הוא יכול לקרוא מחשבות?! היא נבהלה מאוד מהשאלה הפתאומית שלו. "לא,הכל מובן אדוני,למה"?שאלה. "שום דבר בלטריקס,סתם,רציתי לבדוק עירנות",אמר ולגם לגימה הגונה מיין שהגיש לו זנב תולע.

אחוזת לסטריינג'

אוכלי המוות יצאו מהבית זה אחרי זה, ורולדפוס אמר:"היית ממש מרשימה היום,בלה". "תודה,רודי,אתה מוכן למשימה"?שאלה אותו. "בוודאי,אני כבר מת להכניס לטינופות האלה",אמר.בלטריקס חייכה. ללא ספק שהיא ובעלה היו באותו ראש. כשהגיעו הביתה הכינה לו ארוחת צהריים מפנקת,ואפילו נתנה לגמדון הבית מעט מנוחה. הפגישה מילאה אותה באנרגיות טובות,ובכל הליכה הרגישה מין ריחוף של אושר,ולא יכלה לחכות לרגע שבו האות האפל,שאותו קיללה כ"כ בבוקר,יצרוב והיא תתייצב בתוך שניות מספר בביתו של אדונה,מוכנה למשימה נוספת ומרגשת. הם אכלו בהנאה שפתאום רודלפוס אמר:"בלה,מתי נתחתן"? בלטריקס צחקה. "לא יודעת,מתי שתרצה רודי". רודלפוס נע באי נוחות. "חשבתי על חודש הבא,בלה. יש לי מקום טוב". בלה הרימה גבה. "איפה"?שאלה. "ביער האסור,ליד הוגוורטס. מדהים שם,את לא חושבת"? אמר. בלה אהבה את היער האסור,אבל מקום לחתונה?! "רודי,לא יכלת לחשוב על מקום קצת יותר אסתטי?חשבתי פשוט על הבית שלנו,זאת אחוזה יפהפייה",אמרה בלטריקס. רודלפוס הנהן. "אני מניח שזה בסדר.." בלטריקס התיישבה על ברכיו ואמרה:"אני אוהבת אותך,באמת". זאת פעם ראשונה שהיא התכוונה לזה מכל הלב. רודלפוס עזר לה כ"כ הרבה,והיא פשוט לא העריכה אותו מספיק. זיכרונותיה עם פוטר היו רחוקים,רחוקים כ"כ. "גם אני אותך", אמר. בלטריקס תפסה לו את הפנים ונתנה לו נשיקה גדולה. הוא תפס אותה והוביל אותה לעבר חדר השינה.

בשלב הזה כבר בגדיהם היו זרוקים על הרצפה,והם התנשקו. "את..בטוחה"?שאל אותה. המילים האלה החזירו אותה שנה לאחורה,לסיום הלימודים,שבמילים אלה בדיוק כמעט ושכבה עם ג'יימס פוטר. תוציאי את המחשבות האלה מהראש שלך!פקדה על עצמה ואמרה:"ברור",והמשיכה לנשק אותו. אט אט גם הבגדים התחתונים ירדו,ובלטריקס יכלה להרגיש את הגוף של רודלפוס נצמד לגוף שלה. זאת הייתה הרגשה...כל כך שונה ממה שהרגישה עד היום. שילוב של התרגשות,שמחה,ואהבה אמיתית. כעבור שעה,הם ישבו במיטה,ישנים ומחובקים.

באמצע הלילה קמה בלטריקס לכאב שפילח את זרועה השמאלית. רודלפוס התעורר במהרה גם הוא. בלי מילים,ובלי להזכיר את אירועי הלילה,הם קמו,לבשו את הגלימות השחורות,עטו את המסיכות המכוערות ולקחו את שרביטיהם מהשולחן שליד המיטה. הלב של בלטריקס איים להתפקע מהחולצה שלה מרוב התרגשות. היא הרגישה אותו פועם בחוזקה. תוך שניות הם התייצבו בפתח ביתו של וולדמורט,וכך גם שאר אוכלי המוות. "טוב לראות אתכם,אין לנו הרבה זמן,כנראה שמסדר עוף החול כבר יודעים על התוכנית הקטנה שלנו,עדיף שנזדרז",אמר. בלטריקס ראתה שכולם רצמים וחיכתה מעט כדי לדבר עם אדונה. "אדון,אתה מצטרף אלינו"?שאלה. "בוודאי,בלטריקס.למה חשבת שלא"? בלטריקס צחקה. "בוודאי,איך חשבתי שלא?אני בטוחה שהמבצע יעבור בהצלחה". וולדמורט חייך:"כמובן.ואני סומך עלייך במיוחד,בלטריקס. אני יודע שלא תאכזבי אותי". "כמובן שלא,אדון",אמרה.

מכתש גודריק
כסוף סוף הגיעו למכתש גודריק,עמד בכניסה סיריוס בלק וארתור וויזלי. "הו,חיכינו לכם"! אמר סיריוס בקולו המזלזל. "אתה עוד תצטער על הגישה המזלזלת הזאת,בלק",אמר אדוארד זאביני בקול מאיים. "ולמה שאני,אפחד ממך"? התקרב אליו סיריוס,אך לפני שהספיק להניף את השרביט נחתה עליו מכת מחץ מהשרביט של וולדמורט. סיריוס נפל על הרצפה,נאנק מכאבים. וולדמורט רכן מעליו ואמר בקול קר כקרח:"עכשיו,תעיף את החבר המנומש שלך ואותך מפה,ותנו לנו להיכנס,שום דבר רע לא יקרה,אני מבטיח". סיריוס התרומם לאט ואמר:"ב..בחיים לא"! וברגע שאמר זאת התנפלו לפחות עשרה חברי מסדר עוף החול על אוכלי המוות,וקללות מסוגים שונים התעופפו באוויר ללא הרף. בלטריקס החליטה שהם לא יתקדמו לשום מקום ככה,ולקחה איתה חבר חכם,את סוורוס סנייפ,והלכה איתו לעבר המפקדה. הם נכנסו בשקט. השרביטים היו בהיכון כשלפתע ראתה בלטריקס מין מצית,מדליקה את האור. זה היה פרופסור דמבלדור.
"ערב טוב ילדים",אמר בקולו האבהי. "אנחנו לא ילדים! עוף לנו מהדרך,או שזה לא ייגמר טוב"! אמרה בלטריקס. "גברת בלק,איפה שכחת את הנימוסים שלך?רק לפני שנה לחצנו ידיים ונתתי לך תעודת הצטיינות",הוא נשמע יותר משועשע מאשר נעלב. "אני לא צוחקת איתך. תזוז מהדרך עכשיו",אמרה. הוא הרגיז אותה,בגישתו האדישה והמעצבנת. "מי מדבר אלייך ככה,פרופסור"? שמעה בלטריקס קול מוכר להחריד. זה היה פוטר.נשימתה נעצרה ועינייה התחרבו בבהלה. סוף סוף הוא ייגלה,וולדמורט יגלה,כולם יגלו. היא רצתה לברוח,אבל הרגישה כאילו רגליה שוקעות בחול טובעני. הוא ירד במדרגות ושכעמד לפניה היא כמעט נמסה. הוא היה מושלם.

"אוכלי מוות,ככה חשבתי. מי אתם"? שאל. בלטריקס לא הצליחה להוציא הגה מפיה. "סוורוס סנייפ ובלטריקס בלק,מוכרים לך השמות"? אמר סנייפ. אידיוט!!! היא רצתה להכות אותו למוות באותו רגע. פוטר התקרב לבלטריקס,והוריד מפניה את המסכה. "בלה..."אמר בקול שבור. דמעות עלו בעיניה,אך מיד הפסיקה אותם ואמרה:"כן,זאת אני,ואל תיגע בי בידיים המטונפות שלך,פוטר". הוא הסתכל עליה באי הבנה. "אבל..." באותו רגע וולדמורט נכנס. "או,טום,משהו מעניין קורה פה",אמר דמבלדור. "אל תקרא לי טום,זקן שכמוך,בלטריקס,מה הולך פה?! למה אתם לא מחסלים אותם"?! אמר וולדמורט ועיניו נוצצות ברשע וזעם. "אדון,פוטר חושב שלבלה יש רגשות מסוימים כלפיו,הוא נורא מופתע מלראות אותה במצבה הנוכחי",אמר סנייפ. בלטריקס לא יכלה להתאפק עוד. היא קפצה על סנייפ והכתה אותו עד שאפו דימם. "השתגעת"?! אמר לה. "כמה,כמה אידיוט אתה יכול להיות סוורוס"?! אמרה,ודמעות כבר זרמו במורד לחייה כמו נהר. "בלטריקס,בואי הנה",אמר וולדמורט.היא התייצבה בפניו,במצב משפיל כ"כ,האיפור מרוח לגמרי,עינייה נפוחות מדמעות,ושפתיה רוטטות. "זה נכון"?שאל בלי להוסיף. "כן,אדוני. אבל זה עבר,ממזמן,אני עם רודלפוס עכשיו.אנחנו מתחתנים בעוד חודש",אמרה ופזלה לעבר ג'יימס,שעמד שם,פניו המומות. הוא לא ידע אם להיות יותר מופתע מאשר עצוב,או להפך. "זה קרה בתקופה שהיית נאמנה לי"?שאל. היא ידעה שכבר אין טעם לשקר. הכל נחשף. "כן".

היא חיכתה לשמוע סטירה מצלצלת,אך היא לא הגיעה. "אני מאוכזב,בלטריקס",אמר. "אני יודעת אדון,אני מצטערת". שררה שתיקה מביכה. "טוב,אני הולך,תטפלו בהם",אמר לה ולסוורוס. בלטריקס הייתה המומה,איך הוא לא כועס עליה? שהסתובבה לפוטר הוא עמד שם,עם שרביט מונף. "פוטר,תן לי לעשות את העבודה שלי",אמרה והחזיקה את השרביט גם כן. "לא,את לא עוברת,גם אם זה תלוי במותי",אמר. "באמת"?אמרה,וקללה קשה נחתה עליו משרביטה. היא עלתה במעלה המדרגות ושמעה נשים מדברות. הוא רץ אחריה,ושהביטה לאחורה ראתה אותו רץ לעברה כאחוז דיבוק. בלטריקס נכנסה לחדר שממנו באו הקולות של הנשים,היא פתחה את הדלת בגסות ואמרה:"מה יש לנו פה?מולי וויזלי הפרה,לילי אוואנס הבוצדמית,ואליס לונגובוטום המטומטמת"! שלושת הבנות הביטו בה בשנאה. "מה את רוצה"?שאלה מולי וויזלי. בלטריקס פרצה בצחוק מטורף. "מה אני רוצה?לחסל את שלושתכן,אם אפשר,כמובן"! הבנות נעמדו והוציאו שרביטים. סוורוס התעתק לשם בינתיים,ואיתו לוציוס. הם נלחמו בשלושתם,במשך שעות אולי,ללא תוצאות. כשהאות האפל צרב,בלטריקס ידעה שזה הזמן ללכת. היא זרקה אבקת פלו לאח הקרובה ואמרה:"זה לא נגמר כאן,אתם עוד תראו"! ונעלמה.

בפרק הבא,החתונה של בלטריקס,והפתעות לא נעימות.

הפרק הקודם		הפרק הבא