טעות קטנה

הארי שכב במיטתו זמן רב לאחר שהתעורר.
הלילה הוא חלם חלום כול כך טוב עד שלא רצה להתעורר ממנו.
הוא חלם על פרד, על שפתיו. הוא חלם שהוא ופרד מתנשקים ושהידים שלהם מחליקות זה על גופו של זה. הוא חלם שהוא שוב בן וששום דבר לא מונע מהם להמשיך לצעד הבא.
זה הרגיש כול כך טוב.. ררררר!! צמרמורת נעימה חלפה לאורך גבו של הארי.
היום הוא הולך לדבר עם פרד והוא מקווה שדברים יתקדמו יותר בכיוון החלום, רק לא להפך!
הארי התרומם ממיטתו והלך להתארגן בשירותים, הוא רעד כולו בציפייה להמשך היום.
"הארי? הכול בסדר?" שאל קולה של הרמיוני, היא נכנסה לשירותים.
"כן!" אמר הארי בקול שהיה עליז מידי לבוקר.
"אתה רועד" היא אמרה.
"ב-באמת?? ל-לא ש-ש-שמתי ל-ל-ל-לב" הוא אמר.
"הו באמת?" שאלה הרמיוני בציניות.
"נ-נשבע לך" אמר הארי.
*פלאאאק!!!*
הסטירה שהרמיוני העיפה לו הייתה הדבר הכי הזוי, לא הגיוני, מוזר ולא קשור בעולם, הזכרתי כבר הזוי?
"למה זה היה??!!" קרא הארי בהלם, ידו צמודה לפניו.
"אתה רואה?? זה עזר!!" היא התעלמה משאלתו, "אתה כבר לא ר-ר-רועד-ד" היא חיכתה אותו.
"את מטומטמת" סינן הארי.
"אני יודעעתת!!! מוחעחעחע" אמרה הרמיוני.
סתם, היא לא אמרה את זה.
"לא אני לא ואתה יודע שאני צודקת" אמרה הרמיוני בחיוך מרוצה.
הארי עצר את עצמו מלקלל.
הוא ייצא ממגורי הבנות וחיפש בעיניו את פרד אך מאחר שלא ראה אותו בחדר המועדון הוא ייצא גם משם והולך לכיוון האולם הגדול.
במחשבה שנייה, הסטירה שהרמיוני החטיפה לו באמת עזרה קצת. עכשיו באופן ממש לא צפוי היה לו הרבה יותר ביטחון עצמי.
"פרד!" קרא הארי, ניגש לנער הגבוה במסדרון.
"אני ג'ורג' הארי, הכול בסדר?"
עזבו, תשכחו מהביטחון העצמי.
"כן, כן.. אני בסדר, איפה פרד?" שאל הארי.
"הוא באולם הגדול, אוכל ארוחת בוקר" אמר ג'ורג' בחיוך.
"אה.. תודה!" אמר הארי.
הוא נכנס לאולם הגדול והתאמץ לא לגלגל את עיניו נוכח השריקות ששלחו לעברו מרחבי האולם.
הוא כבר התרגל.
"היי פרד" אמר הארי, ניגש לשולחן גריפינדור.
"או! היי הארי!!" אמר פרד.
רון הרים את מבטו והביט בשניהם בשאלה.
"פרד, אם.. אם סיימת לאכול, אני יכול לדבר איתך לרגע?" שאל הארי.
"בטח" אמר פרד, מביט בו בציפייה.
"אהה" הארי כחכח בגרונו, "לבד" הוא אמר, ליבו פעםכמו משוגע והוא התפלל שאף אחד לא שומע את זה.
"אה, ברור" אמר פרד, "כן", והארי לא ידע שגם הלב של פרד התחיל לפעום בהתרגשות.
הם יצאו שניהם מהאולם הגדול כשעינים ירוקות צופות בהם משולחן סלית'רין. בלייז זאביני.
פרד והארי נכנסו לכיתה ריקה והארי כישף את הדלת בכמה קסמי נעילה והשתקה.
"כן?" פרד שאל כשהארי סב להתייצב מולו.
"פרד אני.. אני גיליתי איך אני יכול לחזור היות גבר" אמר הארי.
"באמת?? הארי זה נהדר!! איך?" שאל פרד, מנסה להבין למה הארי בחר דווקא בו כדי לספר לו, בכיתה פרטית ונעולה.
"אני צריך להרגיש תשוקה מספיק זמן" אמר הארי.
כתום השיער ניראה כאילו ברק הכה בו, הבנה התגבשה בליבו. אם הארי יחפש תשוקה הוא יצטרך למצוא מישהו להיות איתו, וזה אומר שפרד לעולם לא יהיה עם הארי.
"אממ" הוא המהם, "י-יש מישהו שאתה מרגיש תשוקה אליו?" הוא ניסה להישמע חסר התעניינות.
"האמת שכן" אמר הארי, הוא הרגיש איך גופו מתחיל לעקצץ.
ליבו של פרד הצטמק, הוא עוד ניסה להבין למה הארי קרא לו בכלל.
"מי?" הוא שאל, פיו התייבש, הוא וויתר על הניסיונות לשוות לקולו גוון כלשהו.
אדרנלין שטף את גופו של הארי וברגע אחד של חוסר מודעות מצדו של פרד, שפתיו של הארי כבר היו על שלו.
הארי הרגיש גל של אנרגיה עובר בו, הוא הרגיש שגופו הגברי חזר אליו והוא שוב הוא.
הארי התכוון לעשות את זה קצר ולברוח מהמקום, אבל כשהוא התרחק מעט בכדי לעשות צעד אחד לאחור ידיו של פרד נכרכו סביבו והנער הגבוה העמיק את הנשיקה.
הם לא ידעו כמה זמן עבר, אבל אף אחד מהשניים לא רצה שזה ייגמר.
הנשיקה הייתה מתוקה כול כך, לשונו של פרד חקרה בעדינות, בהססנות את פיו של הארי, והארי בתגובה גנח בשקט, גורם לפרד להשתגע.
לנשק בחור היה שונה להפליא מלנשק בחורה, ולנשק את הארי היה שונה אפילו מזה.
פרד היה מאושר, הארי שלו, סוף סוף שלו. הוא כרך רגל אחת סביב רגלו של הארי ובכך הפיל את שניהם לרצפה.
פרד הביט בהארי ההמום שהיה קבור מתחתיו. הוא לא האמין כמה הוא התגעגע לפניו הגבריות, המהממות, לשרירים המחוטבים בגלל שעות של אימונים במגרש הקוודיץ', לשיער השחור הקצר והפרוע. המחשבה על כך שהארי שפרד כול כך אהב נמצא בין זרועותיו אחרי שנתיים של הדחקה גרמה לו לשוב ולהרגיש כמו האח וויזלי השטותי, זה שעושה שטויות ולא מפחד להזמין אפילו את סנייפ לנשף ריקודים, וכמו שהארי הרגיש בחיצוניות שהוא שוב הארי, פרד הרגיש בפנימיות שהוא שוב פרד.
הוא התמלא שוב באומץ שנעדר מימנו אחרי כול הזמן הזה.
"הארי.. אני אוהב אותך" לחש פרד "כבר הרבה זמן"
הארי גנח בתגובה, מרגיש את ידו של פרד מטפסת מתחת לחולצתו.
הוא לא האמין שהוא במצב הזה, והוא גם שאל את עצמו מאיפה הגיע כול האומץ לבחור שרק ליפני כמה ימים גמגם לידו.
פרד ליטף את השרירים שחלם לגעת בהם כבר כול כך הרבה זמן, הוא חזר ונישק את הארי, מייחל שהרגע לא יגמר.
"פרד" הארי גנח את השם, גורם לגופו של כתום השיער להתקשות.
"פרד אני רוצה אותך כול כך, אבל אני רוצה שנעשה את זה מסודר, אני רוצה את כול החוויה" אמר הארי.
פרד נשען לאחור, מושך את הארי אליו.
"איך שאתה רוצה" הוא אמר.
הוא רכן קדימה ונישק את הארי שוב.
לשונותיהם נפגשו שוב, רוקדות אחת עם השניה.
הארי גנח מתחת לשפתותיהם, גורם לפרד לרצות שייעשה את זה שוב ושוב.
בסוף הם הכריחו את עצמם לקום, בזמן שסידרו את בגדיהם (של הארי השתנו יחד איתו באופן קסום) הארי הרגיש שוב דקירה מוכרת בכול גופו.
"איי!" הוא פלט, יודע מה קרה.
פרד הביט בבחורה שמולו, הוא חייך בעידוד.
הארי נאנח בייאוש אבל אחרי הכול הוא היה הבן אדם הכי פחות מיואש בעולם ברגע זה.
הוא חייך אל פרד ואז הביט בידיו הקטנות "זה היה כול כך קרוב".

הפרק הקודם		הפרק הבא